בסיאול חוגגים שיא היסטורי בבורסה - וכמעט 40% מהקשישים חיים בעוני
מדד קוספי זינק בכ-110% בזכות סמסונג ו-SK הייניקס וגל ה-AI, מכירות היוקרה מרקיעות ובעלי המניות מתעשרים. מתחת לפני השטח מסתתר הפער החברתי הגדול בעולם המפותח - מקרה מבחן קוריאני לכלכלות מזדקנות
בורסת סיאול חוותה ב-2026 את אחת השנים החזקות בתולדותיה. מדד קוספי חצה לראשונה את רף 9,000 הנקודות ורשם עלייה של כ-110% מתחילת השנה, אחת התשואות הגבוהות בקרב המדדים המובילים בעולם. הכוח שמאחורי הזינוק מרוכז בעיקר בשתי ענקיות שבבים, סמסונג ו-SK הייניקס, שנהנות מהביקוש העצום לזיכרונות מהירים מסוג HBM שמניעים את תשתיות הבינה המלאכותית.
הריכוזיות הזו קיצונית. שתי החברות מהוות כמעט מחצית ממשקל המדד, ויצרניות הזיכרון תרמו כ-70% מכלל העליות בבורסה מתחילת השנה. מניית SK הייניקס הכפילה את עצמה ביותר מפי שניים ב-2026, אחרי זינוק של כ-274% כבר בשנה שקדמה לה, ושווי השוק של סמסונג חצה את רף הטריליון דולר. הרווח התפעולי של הענקיות טס בעשרות אחוזים ואף הוכפל, על רקע מחירי זיכרון שקפצו בשיעורים דו-ספרתיים גבוהים.
העושר שנוצר בשוק המניות זולג במהירות אל הכלכלה הריאלית. הערך של אחזקות המניות והקרנות בידי משקי הבית הקוריאניים תפח ביותר מ-1,000 טריליון וון, שווה ערך לכ-730 מיליארד דולר. התוצאה מורגשת היטב בקופות הרושמות של רשתות היוקרה. מכירות רשתות הכלבו הגדולות עלו בכ-17% ברבעון הראשון, רישום כלי הרכב היוקרתיים המיובאים קפץ ב-41% בהשוואה לשנה קודמת, ודלפקי התכשיטים והשעונים רשמו עליות של 35% עד 38%.
אפקט העושר שמתרכז אצל מיעוט
ההסבר הכלכלי לתופעה טמון במושג המכונה אפקט העושר. כשערך הנכסים הפיננסיים של משק בית עולה, בעליו מרגישים עשירים יותר ומגדילים את הצריכה, גם בלי שההכנסה השוטפת השתנתה. בקוריאה של 2026 האפקט הזה עובד במלוא העוצמה עבור מי שמחזיק בתיק מניות, ובראש ובראשונה עבור מי שנחשף לענקיות השבבים שהובילו את הראלי.
הבעיה נעוצה בחלוקה. הנכסים הפיננסיים והמניות מרוכזים בידי פלח מצומצם יחסית באוכלוסייה, ולכן גל העושר החדש מדלג על החלק הרחב של הציבור שאינו נהנה מעליות הבורסה. כך נוצר מצב שבו מדד הבורסה שובר שיאים בזמן שהפער בין המחזיקים בנכסים לבין השאר מתרחב, תופעה שמכונה ריכוז עושר. עליית ערך הנכסים הפיננסיים מיטיבה בעיקר עם מי שכבר החזיק בהם מלכתחילה, ומעמיקה את המרחק החברתי.
מתחת לחגיגה מסתתר משבר עומק. כמעט 40% מבני 65 ומעלה בדרום קוריאה חיים בעוני יחסי, שיעור העוני הגבוה בקרב קשישים בכל מדינות ה-OECD ופי שלושה בקירוב מהממוצע של הארגון, העומד על כ-14%. בקרב בני 76 ומעלה המצב חמור עוד יותר, ומעל מחצית מהם נמצאים מתחת לקו העוני. הגורם המרכזי הוא מערכת פנסיה ציבורית מצומצמת שאינה מספקת רשת ביטחון מספקת בגיל הזיקנה.
הדמוגרפיה מחריפה את המצב. דרום קוריאה כבר הוגדרה חברה זקנה במיוחד, כשמעל 20% מאזרחיה בני 65 ומעלה. התחזיות מצביעות על שיעור שיחצה 30% כבר ב-2036 ויתקרב ל-40% עד 2050, על רקע אחד משיעורי הילודה הנמוכים בעולם. משמעות הדבר היא שכל שנה מתווסף פלח גדל של קשישים לאוכלוסייה שכבר סובלת משיעור העוני הגבוה במערב.
הצירוף של ראלי מרוכז בענקיות טכנולוגיה ואוכלוסייה שמזדקנת במהירות הופך את דרום קוריאה למקרה מבחן חשוב. גל הבינה המלאכותית מייצר עושר אדיר, אך הוא נשאב אל מיעוט מחזיקי הנכסים בזמן שהעומס הדמוגרפי גדל. כלכלות מפותחות אחרות שמזדקנות, מיפן ועד אירופה, עשויות למצוא בקוריאה בבואה של האתגר שממתין להן: כיצד למנוע מצב שבו הצמיחה הפיננסית של השוק מרוכזת בקצה אחד בעוד פלח רחב באוכלוסייה נשאר מאחור.
עבור המשקיעים, השאלה המרכזית היא עד כמה תלוי השוק הקוריאני בשתי מניות בלבד. ככל שהתלות בענקיות השבבים מעמיקה, כך גובר הסיכון שתפנית בביקוש ל-AI או במחירי הזיכרון תערער את כל המדד. בינתיים, הפער בין הבורסה החוגגת לבין המציאות של מיליוני קשישים ממשיך להתרחב, ומציב סימן שאלה על יציבותו החברתית של אחד הסיפורים הכלכליים הבולטים של השנה. הענקית הקוריאנית שמתקרבת לטריליון דולר אחרי זינוק של פי 4 בשנה ממחישה עד כמה מרוכז הראלי, בעוד התייקרות השבבים שמזניקה את רווחי סמסונג מסבירה מהיכן מגיע גל העושר.
