מה עדיף: הלוואה בריבית קבועה או משתנה?

ריבית קבועה נותנת ודאות. ריבית משתנה מאפשרת ליהנות מירידה בריבית, אבל חושפת לעלייה.

נניח שמוצעות שתי הלוואות: קבועה ב-7% ומשתנה שמתחילה ב-6.5%.

המשתנה זולה יותר בהתחלה. אם הריבית תרד, הפער גדל לטובתה. אם הריבית תעלה בשני אחוזים, היא עלולה להגיע ל-8.5%.

על 100 אלף שקל לחמש שנים ההחזר במסלול הקבוע ב-7% הוא כ-1,980 שקל, וסך התשלומים כ-118,800 שקל. המשתנה ב-6.5% מתחיל בכ-1,957 שקל וכ-117,400 שקל בסך הכול, יתרון של כ-1,400 שקל. אם הריבית תטפס ל-8.5%, ההחזר עולה לכ-2,052 שקל וסך התשלומים לכ-123,100 שקל, כלומר כ-4,300 שקל מעל המסלול הקבוע. מיחזור למסלול זול יותר הוא הדרך לתקן בחירה שהתבררה כיקרה.

המסלול המשתנה בהלוואות צרכניות נצמד ברוב המקרים לפריים, שמורכב מריבית בנק ישראל בתוספת 1.5% ועומד היום על 5%. הצמדה כזו פועלת לשני הכיוונים באותה מהירות. במסלול פריים גם אין עמלת היוון בפירעון מוקדם, ואילו יציאה ממסלול קבוע לפני הזמן עלולה לגרור עמלה כזו.

לווה עם תזרים חזק והלוואה קטנה יחסית יכול לקחת יותר סיכון. משפחה שההחזר שלה כבר גבוה יכולה להעדיף ודאות.

גם אורך התקופה חשוב. בהלוואה לשנתיים הסיכון לשינוי חד נמוך יותר מאשר בהלוואה לעשר שנים.

במסלול פריים הריבית מחושבת מחדש על יתרת הקרן שנותרה, ולכן שינוי בריבית משפיע חזק יותר בתחילת הדרך, כשהיתרה גבוהה, ופחות לקראת הסוף. בהסכם מופיע שם מדד הבסיס ותדירות העדכון, וזה השדה שקובע את קצב הגלגול להחזר. כשמצטבר כסף פנוי, פירעון מוקדם מול חיסכון נבדק מול הריבית שמשלמים באותו רגע.

אפשר גם לפצל בין קבועה למשתנה.

תרחיש טוב הוא לבדוק מה קורה להחזר אם הריבית עולה ב-1%, 2% ו-3%. אם המשפחה מתקשה כבר בתרחיש הראשון, עדיף להקטין סיכון.