משפט

במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה על החלטת ועדת הערר, נדרש השופט לסוגייה, לאחר שדיירים בבניין סמוך טענו כי באישור שניתן לא הוכח צורך ממשי בחיזוק. השכנים אף טענו כי המהנדס העירוני, שנתן את האישור הנדרש לביצוע הפרויקט, נמצא בניגוד עניינים עם היזמית - ודרשו מינוי מומחה נייטרלי שיבחן את הנושא

אשה עצרה בדרכה למקום עבודתה כדי לקנות קפה, נפלה ונפצעה. לאחר שהביטוח הלאומי סירב לבקשתה להכיר בכך כתואנת עבודה, היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה, שדחה את התביעה. לאחר מכן ערערה האשה לבית הדין הארצי לעבודה, שקבע: "לא כל סטייה מנתקת את הקשר לעבודה. יש להפעיל שיקול דעת מהותי ולבחון האם מדובר בסטייה של ממש או בפעולה מינורית המהווה חלק בלתי נפרד מהנסיעה"

מה אומר החוק? ובפסיקה על איחורי דירות

מה קורה כשדיירים בבניין וועד הבית חלוקים בנוגע לאחריות על רטיבות, שיפוצים ועוד - פסיקה של בתי משפט בעניין

אדפ ביקש להבשתמש באפשרות להישפט לאחר שקיבל קנס מנהלי ביחד עם חברה שבבעלותו, ארקו אס אן בעקבות עבירה על חוק התכנון והבנייה. התביעה נדונה בבית משפט השלום, שם הוא הורשע והושת עליו קנס נמוך יותר מזה המקורי. המדינה ערערה למחוזי, שקבע שניתן להפחית את הקנס. המדינה ערערה שוב, לעליון, שבהכרעת רוב קבע כי, "יש לראות בקנס הקצוב לא רק כלי אכיפה, אלא גם איתות הרתעתי ברור"

האיש, שעבד בבית בתל אביב, יזכה לפיצוי של כמיליון שקל, קצת יותר ממחציתו מהמוסד לביטוח לאומי והשאר יתחלקו בין החברה הקבלנית וקבלן המשנה שנשכר לביצוע העבודות בפועל. בעלת הבית, שנתבעה אף היא על ידי הפעול שנפצע, זוכתה מכל אשמה על ידי בית המשפט

20 שנה אחרי שנחתם ההסכם, טענה האשה: "לא היה לי עורך דין משלי. לא קיבלתי הסבר. לא העתק. לא כלום. הוא פשוט ביקש שאחתום". מנגד, השופטת קבעה כי עצם העובדה שהתובעת לא ביקשה עותק של ההסכם ולא פנתה לייעוץ משפטי, לא יכולה לשמש בסיס לביטול הסכם שנערך כדין

אשה הורישה את רכושה לחברתה הקרובה, שעמה היתה בקשר טוב לאורך השנים. בן המשפחה היחיד שלה, אחיינה, שלא גר בישראל, התנגד לקיום הצוואה וטען כי היא לא היתה כשירה לערוך צוואה באשפוז שלה, כמה ימים לפני מותה, וכי החברה שלה פעלה מאחורי הקלעים, ניצלה את חולשתה של המנוחה, בידלה אותה ממשפחתה, והובילה אותה, תוך השפעה בלתי הוגנת, לערוך צוואה שמקנה לה את כל רכושה

הדיירים טענו כי החברה הפסיקה לשלם עבור הדיור החלופי, במטרה ללחוץ עליהם להסכים לקבל דירות חדשות שיהיו אטרקטיביות פחות מאלה שהובטחו להם. מנגד, החברה טענה כי הדיירים הם אלה שמפרים את ההסכם שנחתם בין הצדדים, בכך שהם מסרבים לקבל את הדירות המוצעות להם, שלטענתה עומדות בתנאים