גוגל
צילום: טוויטר

עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם

לאחר מחלוקת משפטית על הצגת הודעות פרסומת בשירות ג'ימייל, הגיעו הצדדים להסכמה על שינוי חזותי בממשק של שירות הדואר האלקטרוני בישראל, שיבהיר את ההבדל בין פרסומות לבין הודעות מייל רגילות. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את ההסתלקות, שתכלול גמול למבקש בסכום של 87.5 אלף שקל ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 262.5 אלף שקל, אך ללא פיצוי ישיר לחברי הקבוצה - שיוכלו להגיש תביעות בנפרד

עוזי גרסטמן | (4)

גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.

גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.

גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.

בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.

למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

כחלק מההסכם, גוגל תשלם למבקש גמול בסכום כולל של 87.5 אלף שקל בתוספת מע"מ, וכן שכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 262.5 אלף שקל בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד השינוי בפועל, בצירוף שיפוי על תשלום חלקה הראשון של אגרת בית המשפט. המבקש פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, והצדדים פטורים מפרסום הודעה על ההסתלקות. השופט עודד מאור ציין בפסק דינו כי בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, הסתלקות מבקשה לאישור כפופה לאישור בית המשפט. לאחר שבחן את נסיבות ההסכמה, הוא קבע כי אין תועלת בהמשך ההליך וכי השינוי החזותי בממשק נותן מענה ענייני לטענות, גם אם אין בו רכיב של פיצוי לעבר.

בית המשפט התייחס לכך שבמקרה רגיל, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בהסתלקות, אבל כשההליך השיג תועלת לחברי הקבוצה, ניתן לחרוג מהכלל הזה. במקרה הזה, כך נקבע בפסק הדין שפורסם, "יש לראות את הטענות הכלולות בבקשת האישור... כעילת תביעה לכאורית", והשינוי בממשק הוא תועלת ממשית, שתשפיע לא רק על חברי הקבוצה אלא גם על משתמשים רבים בעתיד. השופט הוסיף כי סיכויי התביעה לפיצוי בגין העבר אינם גבוהים, ולכן היעדר רכיב כזה אינו מונע את אישור ההסדר. לסיום קבע בית המשפט כי, "בקשת ההסתלקות מתקבלת, בקשת האישור נמחקת ותביעתו האישית של המבקש נדחית", ואישר את הסכמות הצדדים לעניין הגמול, שכר הטרחה ויתר ההקלות שסוכמו. ההסדר אינו מהווה מעשה בית דין כלפי יתר חברי הקבוצה, והם רשאים להגיש תביעות נוספות בעניין אם יחפצו בכך.

קיראו עוד ב"משפט"


מהו סעיף 30א לחוק התקשורת שעליו התבסס המבקש?

סעיף 30א לחוק התקשורת, המכונה גם "חוק הספאם", אוסר על שיגור דבר פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני, מסרון או פקס ללא קבלת הסכמה מראש ובכתב מהנמען. הוא גם מחייב אפשרות להסרה פשוטה ויעילה מרשימת התפוצה, וכן דרישה לציון ברור של כך שמדובר בפרסומת.


למה הסכים בית המשפט לאשר הסתלקות מתוגמלת, אף שבדרך כלל לא פוסקים גמול ושכר טרחה במקרים כאלה?

בית המשפט קבע כי למרות הכלל, כאן התקיימו שני תנאים חריגים: היתה עילת תביעה לכאורית, וההליך הביא לתועלת ממשית בדמות שינוי ממשק ג'ימייל בישראל, שיגביר את ההבחנה בין הודעות רגילות לפרסומות.


מה המשמעות של "הסתלקות מתוגמלת" בתובענה ייצוגית?

הסתלקות מתוגמלת היא מצב שבו התובע המייצג מסכים לוותר על ההליך בתמורה לקבלת גמול אישי ושכר טרחה לעורכי דינו, לעתים לצד שינוי או התחייבות של הנתבע, אך ללא פסק דין סופי או פיצוי ישיר לכל חברי הקבוצה.


למה לא נפסק פיצוי לחברי הקבוצה בגין תקופת העבר?

השופט ציין שסיכויי התביעה לפיצוי בגין העבר אינם גבוהים, ולכן אין הצדקה לכלול רכיב כזה בהסדר. בנוסף, ההסדר התמקד בהסדרה עתידית שתמנע את הבעיה להבא.


האם ההסדר מחייב את כלל המשתמשים בישראל?

לא. ההסדר אינו מהווה "מעשה בית דין" כלפי יתר חברי הקבוצה, אלא רק כלפי המבקש. המשמעות היא שמשתמשים אחרים עדיין יכולים להגיש תביעה נפרדת באותו עניין אם ירצו.


האם השינוי בממשק ג'ימייל ייכנס לתוקף גם מחוץ לישראל?

ההסכמה מתייחסת באופן ספציפי לשירות הדואר האלקטרוני של גוגל בישראל, ואין בפסק הדין מידע על החלה של השינוי במדינות אחרות.


כיצד תיראה ההבחנה בין פרסומות להודעות רגילות לאחר השינוי?

על פי האילוסטרציה שהוצגה לבית המשפט, ההודעות הפרסומיות יסומנו באופן חזותי בולט יותר, כך שיהיו מובחנות בבירור מהודעות רגילות - הן במחשב שולחני והן במובייל.


מהו היתרון של שינוי הממשק עבור המשתמשים?

ההבדלה החזותית תפחית את הבלבול בין פרסומות להודעות רגילות, תסייע למשתמשים לנהל טוב יותר את תיבת הדואר ותקטין את הסיכון שהם יתייחסו לפרסומות כאילו היו הודעות אישיות או עסקיות חשובות.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    מיכאל 22/08/2025 01:54
    הגב לתגובה זו
    זה כל כך היה נצרך כל הכבוד לאדם הזה!!מגיע לו לגמרי את הכסף וממש מגיע לאנשים קצת כבוד מחברות שאין ממש ברירה אלא להשתמש בשרותים שלהם.
  • 2.
    אנונימי 19/08/2025 22:42
    הגב לתגובה זו
    עלות הגיונית 0 שטויות של גוגל. כל מי שמשתמש בגימייל שיסננו פרסומות.
  • 1.
    אנונימי 19/08/2025 08:48
    הגב לתגובה זו
    חברה טכנולוגית שכל מטרתה היא לעקוב אחרי המשתמשים שלה ולמכור את המידע לכל זב חותם שירצה לשווק לך את החרא שלהם. ארגון מסוכן ביותר שמזמן צריך היה לפרק אותו ולהוציא אותו מחוץ לחוק פשוט עברינים עם מקלדת .גועל נפש של ארגון שמזוהם באינטרסים לא כשרים.
  • אתה לא חייב להשתמש בהם מר מסכן (ל"ת)
    אנונימי 19/08/2025 12:15
    הגב לתגובה זו
חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים

החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ.  על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים

עוזי גרסטמן |

דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.

פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?

הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין. 

על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות

בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין. 

על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

עוזי גרסטמן |

באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.