
עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
לאחר מחלוקת משפטית על הצגת הודעות פרסומת בשירות ג'ימייל, הגיעו הצדדים להסכמה על שינוי חזותי בממשק של שירות הדואר האלקטרוני בישראל, שיבהיר את ההבדל בין פרסומות לבין הודעות מייל רגילות. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את ההסתלקות, שתכלול גמול למבקש בסכום
של 87.5 אלף שקל ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 262.5 אלף שקל, אך ללא פיצוי ישיר לחברי הקבוצה - שיוכלו להגיש תביעות בנפרד
גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.
גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.
גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.
בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.
- השמועות על מותו של חיפוש גוגל היו מוגזמות
- גוגל תתחרה במיקרוסופט - משיקה את Gemini Enterprise
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.
כחלק מההסכם, גוגל תשלם למבקש גמול בסכום כולל של 87.5 אלף שקל בתוספת מע"מ, וכן שכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 262.5 אלף שקל בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד השינוי בפועל, בצירוף שיפוי על תשלום חלקה הראשון של אגרת בית המשפט. המבקש פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, והצדדים פטורים מפרסום הודעה על ההסתלקות. השופט עודד מאור ציין בפסק דינו כי בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, הסתלקות מבקשה לאישור כפופה לאישור בית המשפט. לאחר שבחן את נסיבות ההסכמה, הוא קבע כי אין תועלת בהמשך ההליך וכי השינוי החזותי בממשק נותן מענה ענייני לטענות, גם אם אין בו רכיב של פיצוי לעבר.
בית המשפט התייחס לכך שבמקרה רגיל, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בהסתלקות, אבל כשההליך השיג תועלת לחברי הקבוצה, ניתן לחרוג מהכלל הזה. במקרה הזה, כך נקבע בפסק הדין שפורסם, "יש לראות את הטענות הכלולות בבקשת האישור... כעילת תביעה לכאורית", והשינוי בממשק הוא תועלת ממשית, שתשפיע לא רק על חברי הקבוצה אלא גם על משתמשים רבים בעתיד. השופט הוסיף כי סיכויי התביעה לפיצוי בגין העבר אינם גבוהים, ולכן היעדר רכיב כזה אינו מונע את אישור ההסדר. לסיום קבע בית המשפט כי, "בקשת ההסתלקות מתקבלת, בקשת האישור נמחקת ותביעתו האישית של המבקש נדחית", ואישר את הסכמות הצדדים לעניין הגמול, שכר הטרחה ויתר ההקלות שסוכמו. ההסדר אינו מהווה מעשה בית דין כלפי יתר חברי הקבוצה, והם רשאים להגיש תביעות נוספות בעניין אם יחפצו בכך.
- פרויקט תמ״א 38 ייצא לדרך: "לא הוכחה פגיעה ממשית"
- התעלמות מסימני מצוקה: ביהמ"ש קבע אחריות למחדלים שהובילו לטרגדיה
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים
מהו סעיף 30א לחוק התקשורת שעליו התבסס המבקש?
סעיף 30א לחוק התקשורת, המכונה גם "חוק הספאם", אוסר על שיגור דבר פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני, מסרון או פקס ללא קבלת הסכמה מראש ובכתב מהנמען. הוא גם מחייב אפשרות להסרה פשוטה ויעילה מרשימת התפוצה, וכן דרישה לציון ברור של כך שמדובר בפרסומת.
למה הסכים בית המשפט לאשר הסתלקות מתוגמלת, אף שבדרך כלל לא פוסקים גמול ושכר טרחה במקרים כאלה?
בית המשפט קבע כי למרות הכלל, כאן התקיימו שני תנאים חריגים: היתה עילת תביעה לכאורית, וההליך הביא לתועלת ממשית בדמות שינוי ממשק ג'ימייל בישראל, שיגביר את ההבחנה בין הודעות רגילות לפרסומות.
מה המשמעות של "הסתלקות מתוגמלת" בתובענה ייצוגית?
הסתלקות מתוגמלת היא מצב שבו התובע המייצג מסכים לוותר על ההליך בתמורה לקבלת גמול אישי ושכר טרחה לעורכי דינו, לעתים לצד שינוי או התחייבות של הנתבע, אך ללא פסק דין סופי או פיצוי ישיר לכל חברי הקבוצה.
למה לא נפסק פיצוי לחברי הקבוצה בגין תקופת העבר?
השופט ציין שסיכויי התביעה לפיצוי בגין העבר אינם גבוהים, ולכן אין הצדקה לכלול רכיב כזה בהסדר. בנוסף, ההסדר התמקד בהסדרה עתידית שתמנע את הבעיה להבא.
האם ההסדר מחייב את כלל המשתמשים בישראל?
לא. ההסדר אינו מהווה "מעשה בית דין" כלפי יתר חברי הקבוצה, אלא רק כלפי המבקש. המשמעות היא שמשתמשים אחרים עדיין יכולים להגיש תביעה נפרדת באותו עניין אם ירצו.
האם השינוי בממשק ג'ימייל ייכנס לתוקף גם מחוץ לישראל?
ההסכמה מתייחסת באופן ספציפי לשירות הדואר האלקטרוני של גוגל בישראל, ואין בפסק הדין מידע על החלה של השינוי במדינות אחרות.
כיצד תיראה ההבחנה בין פרסומות להודעות רגילות לאחר השינוי?
על פי האילוסטרציה שהוצגה לבית המשפט, ההודעות הפרסומיות יסומנו באופן חזותי בולט יותר, כך שיהיו מובחנות בבירור מהודעות רגילות - הן במחשב שולחני והן במובייל.
מהו היתרון של שינוי הממשק עבור המשתמשים?
ההבדלה החזותית תפחית את הבלבול בין פרסומות להודעות רגילות, תסייע למשתמשים לנהל טוב יותר את תיבת הדואר ותקטין את הסיכון שהם יתייחסו לפרסומות כאילו היו הודעות אישיות או עסקיות חשובות.
- 3.מיכאל 22/08/2025 01:54הגב לתגובה זוזה כל כך היה נצרך כל הכבוד לאדם הזה!!מגיע לו לגמרי את הכסף וממש מגיע לאנשים קצת כבוד מחברות שאין ממש ברירה אלא להשתמש בשרותים שלהם.
- 2.אנונימי 19/08/2025 22:42הגב לתגובה זועלות הגיונית 0 שטויות של גוגל. כל מי שמשתמש בגימייל שיסננו פרסומות.
- 1.אנונימי 19/08/2025 08:48הגב לתגובה זוחברה טכנולוגית שכל מטרתה היא לעקוב אחרי המשתמשים שלה ולמכור את המידע לכל זב חותם שירצה לשווק לך את החרא שלהם. ארגון מסוכן ביותר שמזמן צריך היה לפרק אותו ולהוציא אותו מחוץ לחוק פשוט עברינים עם מקלדת .גועל נפש של ארגון שמזוהם באינטרסים לא כשרים.
- אתה לא חייב להשתמש בהם מר מסכן (ל"ת)אנונימי 19/08/2025 12:15הגב לתגובה זו

נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
האיש, תושב הרשות הפלסטינית, שעבד במפעל בטון בישראל, נכנס לניתוח פשוט יחסית להסרת פריצת דיסק בבית החולים אלמקאסד בירושלים - ויצא ממנו עם נכות קשה ואובדן כושר עבודה. השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קבעה כי בית החולים התרשל באופן חמור הן בביצוע הניתוח והן במעקב
אחריו, ופסקה לטובתו פיצויים בהיקף כולל של כ-2.5 מיליון שקל. טענותיו של התובע לאין־אונות ולגירושים שנבעו מההליך נדחו
הוא הגיע לניתוח שגרתי למדי בגב התחתון, כזה שמטרתו להקל על כאבים שנמשכו חודשים. אבל מה שאמור היה להיות הליך רפואי פשוט נהפך לטרגדיה אישית. גבר בן 39, תושב הרשות הפלסטינית ואב לשמונה, שעבד עד לאותו יום בעבודת כפיים מפרכת במפעל בטון בעטרות, שמצפון לירושלים, מצא את עצמו לאחר הניתוח מרותק לביתו, נעזר בקביים, ונאבק מדי יום בכאבים עזים ובמוגבלות תפקודית קשה. השבוע קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית החולים אלמקאסד, שבו נותח, התרשל בטיפול בו ופסק לו פיצוי של כ-2.5 מיליון שקל.
השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קיבלה את עמדת התובע, שיוצג על ידי עורכי הדין עופר סולר ופידא קעואר, וקבעה כי הניתוח שבוצע לו ב-2017 היה רצוף כשלים חמורים - החל מתיעוד חסר ועד טיפול לקוי בקרע שנוצר בעמוד השדרה במהלך הניתוח. “החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, ויש לו ציפייה מוצדקת שהרופא יעשה כל שביכולתו למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול”, כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי בית החולים “לא נהג בסבירות ובזהירות הנדרשת בביצוע הניתוח ובמעקב אחריו”.
הפרשה החלה באביב 2017, כשבדיקת MRI שנערכה לתובע גילתה פריצת דיסק בגובה L5-S1. בעקבות ההמלצה הרפואית הוא עבר ניתוח דיסקטומיה בבית החולים אלמקאסד. במהלך הניתוח אירע קרע בקרום הדורה - הקרום הקשה שעוטף את חוט השדרה, אך לפי פסק הדין, לא תועד כיצד טופל הקרע, אם בכלל. התובע שוחרר מבית החולים יומיים לאחר מכן, אלא שכבר זמן קצר אחר כך הוא שב לשם כשהוא סובל מדליפת נוזל שדרה, חולשה ברגליים, כאבי ראש קשים והחמרה ניכרת במצבו. במהלך השבועות שלאחר מכן אושפז האיש ארבע פעמים, אך מצבו רק החמיר.
דו"ח הניתוח היה "חסר להחריד"
בפני בית המשפט טען התובע כי מאז הניתוח הוא סובל מנכות קשה, מהפרעות אורולוגיות, מקשיי הליכה קשים ומכאבים מתמשכים. חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו, של פרופ’ יצחק שקד, קבעה כי הניתוח בוצע ברשלנות קשה. לדבריו, “מה שלא תועד - לא נעשה, ואם נעשה, אין לדעת כיצד ובאיזו דרך נעשה”. הוא הסביר כי דו"ח הניתוח היה “חסר להחריד”, וכי ההדמיות שבוצעו לאחר הניתוח מלמדות שהדיסק הפורץ כלל לא הוסר - הליך שהיה אמור להיות לבו של הניתוח. לדברי פרופ’ שקד, בשל הדחייה בבירור מצבו של המטופל והעובדה שהלחץ על העצבים לא הוסר, נגרם לו נזק נוירולוגי קשה ובלתי הפיך. הוא תיאר את מצבו של התובע ככזה הכולל “כאבי גב ורגליים קשים, חוסר שליטה חלקי על השלפוחית והליכה איטית וגרירה של הרגליים”. הוא העריך את נכותו הכוללת של המטופל בשיעור של כ-75%.
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, בית החולים טען כי הניתוח בוצע באופן תקין ולפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים. מומחה מטעם ההגנה, ד"ר חליל סלאמה, הסביר כי קרע בדורה הוא סיבוך מוכר ושכיח, וטען כי במקרה זה הקרום הפנימי נותר שלם וכי הטיפול בקרע היה סביר. לדבריו, לא נותר לחץ על חוט השדרה והמטופל שוחרר במצב תקין. הוא ייחס את תלונות התובע למחלה ניוונית קודמת, ולא לתוצאה של הניתוח עצמו.

אושר פרויקט תמ״א 38 חרף התנגדות דיירת: "לא הוכחה פגיעה ממשית"
פסק דין חדש קובע כי ניתן לאשר ביצוע פרויקט חיזוק לפי תמ״א 38, גם כשדיירת מתנגדת להקמת חדרי שירות מתחת לדירתה ולטענתה הדבר יפגע קשות בשווי הנכס. המפקח על רישום המקרקעין ברק ליפשיץ דחה את טענותיה, וקבע כי לא הוכח כל נזק ממשי, והפרויקט ברחוב עולי הגרדום
בראשון לציון ייצא לפועל. עוד נקבע כי למפקח יש סמכות לאשר שינויים קנייניים, ובהם העתקת חניה והענקת זיקת הנאה לבניין סמוך
ברחוב עולי הגרדום בראשון לציון עומד בניין ותיק שנבנה לפני עשרות שנים, כזה שאינו עומד עוד בתקני העמידות הנדרשים כיום בפני רעידות אדמה. דיירי הבניין החליטו עוד ב-2015 לחזק אותו במסגרת פרויקט תמ״א 38/1, שמטרתו חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ותוספת יחידות דיור. במשך שנים התעכב הפרויקט בשל הליכים תכנוניים ואישורי בנייה, אך לאחר קבלת היתר בנייה נותרה מתנגדת אחת - רחל הרפז, בעלת דירה בקומה הראשונה. היא טענה כי לפי התכנון יוקמו מתחת לדירתה חדרי שירות, ובהם חדר אשפה, חדר גז ומחסנים, וכי המיקום הזה יביא לירידת ערך דרמטית בדירתה ולפגיעה מהותית באיכות חייה.
התובעים - שבעה מבעלי הדירות האחרים בבניין - עתרו למפקח על רישום המקרקעין ברחובות, עו"ד ברק ליפשיץ, בבקשה לאשר את ביצוע הפרויקט מכוח סעיף 5 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008. לטענתם, הרוב הדרוש בחוק התקיים, שכן הם מחזיקים בכ-85% מהזכויות ברכוש המשותף, וכי ההתנגדות היחידה אינה מוצדקת. לאורך שלושה דיונים, שנערכו בינואר, יוני וספטמבר 2025, ניסה המפקח להביא את הצדדים לפשרה. היזם עצמו, שנכח בדיונים, הציע לנתבעת הצעה "מרחיקת לכת", כהגדרת פסק הדין, אך היא דחתה אותה. לאחר שלא נענתה גם להצעת בית המשפט, הורה המפקח להכריע לגופה של המחלוקת.
פסק הדין הארוך עוסק בשאלות משפטיות עקרוניות בדיני המקרקעין, ובראשן סמכותו של המפקח לאשר שינויים בזכויות קנייניות במסגרת פרויקט חיזוק לפי חוק החיזוק. הנתבעת טענה כי המפקח חרג מסמכותו, שכן התכנון שולל ממנה את זכות החניה הצמודה לדירתה ומעביר אותה למקום אחר, וכי בנוסף התוכנית כוללת הענקת זכות שימוש בשביל גישה לבניין סמוך ברחוב עולי הגרדום 63. המפקח ליפשיץ דחה טענות אלה אחת לאחת, וקבע כי סמכותו של המפקח לפי סעיף 5 לחוק החיזוק רחבה, וכוללת גם היבטים קנייניים הנדרשים לצורך ביצוע הפרויקט. לדבריו, "המחוקק, שהיה מעוניין בקידום חיזוק בתים משותפים, היה ער לכך שעל מנת לקדם את חיזוק הבית המשותף נדרשת, בדרך כלל, עסקה עם צד שלישי… לפיכך קבע החוק סמכות מפורשת למפקח לאשר גם העברת זכויות, הצמדת חניות ואף מכירת דירות חדשות".
החניה שהועברה היתה אילוץ תכנוני
ליפשיץ הדגיש כי יש להפעיל את הסמכות לפי מבחן מהותי: האם ההתנגדות של בעל דירה תסכל את ביצוע החיזוק בפועל. "ככל שלא יוכח שניתן לבצע את חיזוק הבית גם ללא ההיבט שאליו מתנגד בעל הדירה - יחולו הוראות חוק החיזוק והמפקח מוסמך לאשר את העבודות", כתב המפקח בהכרעתו.
- מפקח על מקרקעין אישר תמ״א 38 חרף התנגדות בעלי דירה
- סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לעניין החניה שנלקחה מהנתבעת והועברה למקום אחר, קבע המפקח כי מדובר באילוץ תכנוני. "היזם הצהיר כי למרות ניסיונות שנעשו אין אפשרות למקם את חדרי השירות במקום אחר בבית המשותף," נכתב בפסק הדין. בהתאם לכך, קבע ליפשיץ כי יש לראות בהעתקת החניה כצעד נדרש לצורך ביצוע הפרויקט, וכי החוק מעניק לו סמכות לאשר מהלך כזה גם ללא הסכמת כל בעלי הדירות. הוא אף הזכיר כי סמכות זו משתרעת במקרים מסוימים עד כדי אישור הריסת דירות והעתקתן במסגרת פרויקטי חיזוק, ולכן כל שכן ניתן לאשר שינוי במיקום חניה.