
עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
לאחר מחלוקת משפטית על הצגת הודעות פרסומת בשירות ג'ימייל, הגיעו הצדדים להסכמה על שינוי חזותי בממשק של שירות הדואר האלקטרוני בישראל, שיבהיר את ההבדל בין פרסומות לבין הודעות מייל רגילות. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את ההסתלקות, שתכלול גמול למבקש בסכום
של 87.5 אלף שקל ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 262.5 אלף שקל, אך ללא פיצוי ישיר לחברי הקבוצה - שיוכלו להגיש תביעות בנפרד
גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.
גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.
גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.
בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.
- חברת ניהול הכספים שעצרה משיכות ומה קרה היום לפני 64 שנה
- פרפלקסיטי מציעה 34.5 מיליארד דולר לרכישת דפדפן כרום מגוגל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.
כחלק מההסכם, גוגל תשלם למבקש גמול בסכום כולל של 87.5 אלף שקל בתוספת מע"מ, וכן שכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 262.5 אלף שקל בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד השינוי בפועל, בצירוף שיפוי על תשלום חלקה הראשון של אגרת בית המשפט. המבקש פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, והצדדים פטורים מפרסום הודעה על ההסתלקות. השופט עודד מאור ציין בפסק דינו כי בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, הסתלקות מבקשה לאישור כפופה לאישור בית המשפט. לאחר שבחן את נסיבות ההסכמה, הוא קבע כי אין תועלת בהמשך ההליך וכי השינוי החזותי בממשק נותן מענה ענייני לטענות, גם אם אין בו רכיב של פיצוי לעבר.
בית המשפט התייחס לכך שבמקרה רגיל, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בהסתלקות, אבל כשההליך השיג תועלת לחברי הקבוצה, ניתן לחרוג מהכלל הזה. במקרה הזה, כך נקבע בפסק הדין שפורסם, "יש לראות את הטענות הכלולות בבקשת האישור... כעילת תביעה לכאורית", והשינוי בממשק הוא תועלת ממשית, שתשפיע לא רק על חברי הקבוצה אלא גם על משתמשים רבים בעתיד. השופט הוסיף כי סיכויי התביעה לפיצוי בגין העבר אינם גבוהים, ולכן היעדר רכיב כזה אינו מונע את אישור ההסדר. לסיום קבע בית המשפט כי, "בקשת ההסתלקות מתקבלת, בקשת האישור נמחקת ותביעתו האישית של המבקש נדחית", ואישר את הסכמות הצדדים לעניין הגמול, שכר הטרחה ויתר ההקלות שסוכמו. ההסדר אינו מהווה מעשה בית דין כלפי יתר חברי הקבוצה, והם רשאים להגיש תביעות נוספות בעניין אם יחפצו בכך.
- השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
- ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
- תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
מהו סעיף 30א לחוק התקשורת שעליו התבסס המבקש?
סעיף 30א לחוק התקשורת, המכונה גם "חוק הספאם", אוסר על שיגור דבר פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני, מסרון או פקס ללא קבלת הסכמה מראש ובכתב מהנמען. הוא גם מחייב אפשרות להסרה פשוטה ויעילה מרשימת התפוצה, וכן דרישה לציון ברור של כך שמדובר בפרסומת.
למה הסכים בית המשפט לאשר הסתלקות מתוגמלת, אף שבדרך כלל לא פוסקים גמול ושכר טרחה במקרים כאלה?
בית המשפט קבע כי למרות הכלל, כאן התקיימו שני תנאים חריגים: היתה עילת תביעה לכאורית, וההליך הביא לתועלת ממשית בדמות שינוי ממשק ג'ימייל בישראל, שיגביר את ההבחנה בין הודעות רגילות לפרסומות.
מה המשמעות של "הסתלקות מתוגמלת" בתובענה ייצוגית?
הסתלקות מתוגמלת היא מצב שבו התובע המייצג מסכים לוותר על ההליך בתמורה לקבלת גמול אישי ושכר טרחה לעורכי דינו, לעתים לצד שינוי או התחייבות של הנתבע, אך ללא פסק דין סופי או פיצוי ישיר לכל חברי הקבוצה.
למה לא נפסק פיצוי לחברי הקבוצה בגין תקופת העבר?
השופט ציין שסיכויי התביעה לפיצוי בגין העבר אינם גבוהים, ולכן אין הצדקה לכלול רכיב כזה בהסדר. בנוסף, ההסדר התמקד בהסדרה עתידית שתמנע את הבעיה להבא.
האם ההסדר מחייב את כלל המשתמשים בישראל?
לא. ההסדר אינו מהווה "מעשה בית דין" כלפי יתר חברי הקבוצה, אלא רק כלפי המבקש. המשמעות היא שמשתמשים אחרים עדיין יכולים להגיש תביעה נפרדת באותו עניין אם ירצו.
האם השינוי בממשק ג'ימייל ייכנס לתוקף גם מחוץ לישראל?
ההסכמה מתייחסת באופן ספציפי לשירות הדואר האלקטרוני של גוגל בישראל, ואין בפסק הדין מידע על החלה של השינוי במדינות אחרות.
כיצד תיראה ההבחנה בין פרסומות להודעות רגילות לאחר השינוי?
על פי האילוסטרציה שהוצגה לבית המשפט, ההודעות הפרסומיות יסומנו באופן חזותי בולט יותר, כך שיהיו מובחנות בבירור מהודעות רגילות - הן במחשב שולחני והן במובייל.
מהו היתרון של שינוי הממשק עבור המשתמשים?
ההבדלה החזותית תפחית את הבלבול בין פרסומות להודעות רגילות, תסייע למשתמשים לנהל טוב יותר את תיבת הדואר ותקטין את הסיכון שהם יתייחסו לפרסומות כאילו היו הודעות אישיות או עסקיות חשובות.

ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן
לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.
מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.
בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.
לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה
אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.
- אחות הורישה לאח אחד - השני לא מוותר; מה נפסק?
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.

נדחתה דרישת עובד לעיון במיילים מתקופת העסקתו
ברק למפיט גן, לשעבר סמנכ"ל תפעול באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ביקש לחשוף תכתובות מייל מתקופת עבודתו כדי להוכיח טענות בנוגע לעמלות ופיטורים שלא כדין. בית הדין האזורי נענה חלקית לבקשה אך דחה את עיקרה, ובקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה על ידי בית הדין הארצי.
השופטים: "לא כל מסמך שטוענים שהוא רלוונטי - אכן כך הוא", והבהירו כי, "כל צד צריך להוכיח את טענותיו - לא את טענות הצד השני"
ברק למפיט גן, בכיר לשעבר באקסיטו שירותי ענן מנוהלים, ניסה לשכנע את בתי הדין לעבודה להורות על עיון מקיף בתיבת המייל הארגונית שהיתה בשימושו לאורך שנות עבודתו. המטרה המוצהרת היתה לאתר תכתובות שיאפשרו לו להוכיח את טענותיו בתביעה נגד החברה, אולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נעתר רק באופן חלקי לבקשה, והורה לחברה להמציא צילומי מסך מוגבלים בלבד. למפיט גן לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור, אך גם בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטה שניתנה באחרונה על ידי השופט אילן סופר, דחה את הבקשה מכל וכל.
מדובר בפרשה משפטית מורכבת הנוגעת למחלוקות רבות בין למפיט גן לבין החברה שבה עבד - הן כסמנכ"ל תפעול והן כבעל מניות ודירקטור. בתביעתו, שהוגשה לבית הדין לעבודה בחיפה, טען למפיט גן לזכויות שכר ולזכויות סוציאליות, לרבות עמלות בגין עסקאות שגייס, שלא שולמו לו. הוא ביקש גישה לעיון ברשימה ארוכה של 27 סוגי מסמכים, בהם גם מיילים ששלח וקיבל במסגרת עבודתו, כולל בתקופה שלדבריו התבצעה עבודה בפועל אך לא שולם שכר עבורה. לטענתו, התכתובות יוכיחו את משך תקופת העבודה, את מהות תפקידו ואת נסיבות סיום ההעסקה.
בית הדין האזורי, בהחלטה ארוכה שניתנה לאחר דיונים ממושכים, התרשם כי הבקשה "מוגזמת לחלוטין", וכי "התבקשו מסמכים שאין ביניהם לבין הסעדים הנדרשים ולו דבר". בין היתר, הורה בית הדין על עיון חלקי בלבד במיילים, אך רק לגבי התקופה שבין ינואר למאי 2017, וללא נוכחות העובד בעת צילום המסכים. בית הדין הבהיר כי העיון יתבצע באמצעות צילום מסך של נתוני ה-Header בלבד, כלומר תאריך, שם השולח וכותרת ההודעה - אך לא תוכן המייל.
למפיט גן לא קיבל את ההגבלות האלה. בבקשת רשות הערעור שהגיש, נטען כי הצמצום שנעשה בבית הדין האזורי פוגע בזכותו הבסיסית לברר את טענותיו. לדבריו, העיון המוגבל מונע ממנו להוכיח כי עבד בפועל בתחילת 2017 - תקופה שלגביה הכחישה החברה כי היתה בה העסקה שלו. בנוסף, לדבריו, דרישתו להיות נוכח בצילום המסך נועדה למנוע אפשרות של "מחיקה וסינון מגמתי של מיילים רלוונטיים". הוא אף טען כי מדובר בתיבה מעורבת, הן לשימוש מקצועי והן לשימוש אישי, וכי נוכחותו בעת צילום המיילים נדרשת גם מטעמי הגנה על פרטיותו.
- הוכרה כעובדת עם יחסי עובד-מעסיק, אבל לא קיבלה הפרשות סוציאליות - זו הסיבה
- אחרי 40 שנות חשיפה לקרינה - ניצחון לעובדת הרנטגן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין הארצי לעבודה לא השתכנע לגבי הטענות. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הבקשה לגילוי מסמכים גורפת וכוללנית עבור תקופה של למעלה משש שנים", וכי אין לה הצדקה ממשית. השופט סופר הסביר בהכרעתו כי בית הדין האזורי כבר נתן מענה לצרכיו של המבקש כשהתיר עיון מוגבל בתכתובות התקופה השנויה במחלוקת, וכי אין הצדקה להרחיב מעבר לכך. יתרה מכך, בית הדין דחה גם את הבקשה להיות נוכח בצילום, וציין כי "90% מהמיילים ואפילו יותר היו מיילים של עבודה", ולכן אין פגיעה ממשית בפרטיות המצדיקה את הנוכחות. ההחלטה מדגישה כי, "צילומי המסך של נושאי המיילים נותנים מענה, גם מבחינת היקף הגילוי וגם מבחינת האיזון מול האינטרסים המסחריים והפרטיים של המשיבה וצדדים שלישיים".