האם ניתן לתבוע את אינטראקטיב ברוקרס בישראל?

מי שמשקיע דרך ברוקרים אמריקאיים מכיר את הבעיה: כשמשהו משתבש בחשבון, קשה מאוד להגיע לחברה הזרה. זה בדיוק מה שקרה למאשה נאור, שפתחה חשבון השקעות באינטראקטיב ברוקרס האמריקאית, הפקידה כספים - ואז גילתה שחשבונה נחסם ואין לה דרך להוציא את הכסף.

נאור פנתה לאינטראקטיב שירותי בורסה, שמספקת שירות לקוחות בעברית למשקיעים ישראלים של הברוקר האמריקאי. היא קיוותה שדרכה תוכל לפתור את הסוגיה. אבל החברה הישראלית טענה שאין לה נגישות לכספים, ושהיא רק מספקת תמיכה טכנית. גם הברוקר האמריקאי הפנה אותה בחזרה לחברה הישראלית. נאור נלכדה בין שני גופים שכל אחד מצביע על השני.

מכאן התחיל מסע משפטי ארוך ומתסכל. נאור הגישה לא פחות משלוש תביעות שונות, וניסתה שוב ושוב לשכנע את בית המשפט שהחברה הישראלית היא למעשה נציגה של הברוקר האמריקאי, ולכן אפשר להעביר אליה כתבי תביעה במקום לעבור תהליך מסורבל של העברה לחו"ל. בכל פעם התשובה הייתה שלילית. בהחלטה שניתנה באחרונה על ידי הרשם הבכיר מילאד תלחמי בבית משפט השלום בחיפה, נדחתה הבקשה שלה פעם נוספת - ובאופן שסוגר את הדלת כמעט לחלוטין.

הרשם קבע קודם כל שמדובר בהשתק פלוגתא. כלומר שאותה שאלה בדיוק כבר נדונה והוכרעה בהליכים קודמים. השופטת רויטל באום כבר קבעה בעבר שהעובדה שהחברה הישראלית נותנת שירותים ללקוחות הברוקר, "אינה הופכת אותה למוסמכת לקבלת כתבי בי-דין עבור המשיבה 1". נאור, שהיא עצמה עורכת דין במקצועה, אפילו אישרה בעדותה שמחיקת הברוקר מכתב התביעה בהליך הקודם מהווה "למעשה אישור כי לא ניתן לבצע מסירה באמצעות" החברה הישראלית.

מבחן משולש

גם לגופו של עניין, הרשם לא השתכנע. לפי תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, כדי להעביר כתבי דין לנציג ישראלי של חברה זרה צריך להתקיים מבחן משולש: טיב הקשר - שהנציג מייצג את החברה הזרה בצורה אינטנסיבית ולא רק טכנית; משך הקשר - שמדובר בקשר קבוע ומתמשך; ותחומי הקשר - שהתביעה נוגעת לאותו עניין שבו הנציג פועל.

דוד שם טוב, נציג החברה הישראלית, העיד בבית המשפט ותיאר את אופן הפעילות: "החשבונות של הלקוחות נפתחים ישירות בברוקר האמריקאי והחברה שלנו מספקת בעצם תמיכה ושירות לקוחות בסיסי". הוא הדגיש שהברוקר האמריקאי הוא זה שמתפעל את החשבונות - "הן מבחינת רגולציה, הן מבחינת ציות, הן מבחינת מעבר כספים". הנציג אף הוסיף בתסכול שמדובר בשאלות חוזרות: "יש לי הרגשת דה ז'ה וו קשה ביותר מכיוון שעברנו את כל השאלות ששאלת גם אצל כב' השופטת רות רונן".

הרשם ציין כי פסק הדין בעניין מיקרוסופט, שנאור נשענה עליו, אכן הרחיב את האפשרות להכיר בחברה בת ישראלית כנציגה של חברה זרה, אבל רק כשהחברה הבת פועלת באותו תחום עסקי. במקרה של אינטראקטיב ברוקרס, הקשר בין החברות הוא טכני ושירותי בלבד. אין בעלות משותפת, אין זהות תאגידית, ואין קשר ניהולי שוטף. כפי שקבע הרשם, "לא הוכח שהתביעה בפנינו נוגעת לאותו עניין בקשר בין המשיבה 2 למשיבה 1".

"מטעמי נוחות בלבד"

נאור גם הודתה בעדותה שביצעה את העברת כתב התביעה דרך החברה הישראלית "מטעמי נוחות בלבד". מדובר בטעות מהותית, לפי הרשם, שהבהיר כי המצאה לפי התקנות "אינה נועדה מטעמי נוחות בלבד, אלא מטרתה להבטיח שהנמען יקבל ידיעה ברורה ומדויקת על ההליך המשפטי, להחיל עליו את מרות בית המשפט, ולהקנות לבית המשפט סמכות לדון בתובענה".

בשורה התחתונה, הבקשה נדחתה ונאור חויבה בהוצאות משפט בסכום של 1,500 שקל לטובת החברה הישראלית. המשמעות: אם נאור רוצה לתבוע את הברוקר האמריקאי, עליה להגיש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום - הליך מורכב ויקר יותר שדורש עמידה בתנאים נוספים.