האם ניתן לתבוע את אינטראקטיב ברוקרס בישראל?

כשמשקיעים דרך ברוקר אמריקאי, הכול נראה פשוט - עד שמשהו משתבש. זה בדיוק מה שקרה למאשה נאור, שפתחה חשבון השקעות באינטראקטיב ברוקרס האמריקאית, הפקידה כספים, ואז גילתה שהחשבון שלה נחסם ואין לה גישה לכסף. 

מכאן החל מאבק מתיש מול שני גופים שכל אחד מהם התנער מאחריות: הברוקר האמריקאי הפנה אותה לנציגות הישראלית, אינטראקטיב שירותי בורסה, שטענה שהיא רק מספקת שירות לקוחות ואינה מחזיקה בכספים או מוסמכת לטפל בנושא.

 הניסיון לפתור את הסכסוך מחוץ לבית המשפט נכשל, ונאור פתחה בשורת הליכים משפטיים בניסיון להוכיח שהחברה הישראלית מייצגת בפועל את הברוקר האמריקאי ולכן ניתן להגיש דרכה תביעות. 

מקבוצת אינטראקטיב ישראל נמסר: "הלקוחה העלתה את טענותיה בבית המשפט ונדחתה על ידי בית המשפט מספר פעמים. בנוסף לכך, בית המשפט קבע כי עליה להתנהל בנושא ישירות מול הברוקר האמריקאי. לאינטראקטיב ישראל אין קשר למקרה".

בית משפט השלום בחיפה דחה את טענותיה פעם אחר פעם. בהחלטה שניתנה באחרונה על ידי הרשם הבכיר מילאד תלחמי בבית משפט השלום בחיפה, נדחתה הבקשה שלה פעם נוספת - ובאופן שסוגר את הדלת כמעט לחלוטין.

הרשם קבע קודם כל שמדובר בהשתק פלוגתא. כלומר שאותה שאלה בדיוק כבר נדונה והוכרעה בהליכים קודמים. 

השופטת רויטל באום כבר קבעה בעבר שהעובדה שהחברה הישראלית נותנת שירותים ללקוחות הברוקר, "אינה הופכת אותה למוסמכת לקבלת כתבי בי-דין עבור המשיבה 1". 

נאור, שהיא עצמה עורכת דין במקצועה, אפילו אישרה בעדותה שמחיקת הברוקר מכתב התביעה בהליך הקודם מהווה "למעשה אישור כי לא ניתן לבצע מסירה באמצעות" החברה הישראלית.

מבחן משולש

גם לגופו של עניין, הרשם לא השתכנע. לפי תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, כדי להעביר כתבי דין לנציג ישראלי של חברה זרה צריך להתקיים מבחן משולש: טיב הקשר - שהנציג מייצג את החברה הזרה בצורה אינטנסיבית ולא רק טכנית; משך הקשר - שמדובר בקשר קבוע ומתמשך; ותחומי הקשר - שהתביעה נוגעת לאותו עניין שבו הנציג פועל.

דוד שם טוב, נציג החברה הישראלית, העיד בבית המשפט ותיאר את אופן הפעילות: "החשבונות של הלקוחות נפתחים ישירות בברוקר האמריקאי והחברה שלנו מספקת בעצם תמיכה ושירות לקוחות בסיסי". הוא הדגיש שהברוקר האמריקאי הוא זה שמתפעל את החשבונות - "הן מבחינת רגולציה, הן מבחינת ציות, הן מבחינת מעבר כספים". הנציג אף הוסיף בתסכול שמדובר בשאלות חוזרות: "יש לי הרגשת דה ז'ה וו קשה ביותר מכיוון שעברנו את כל השאלות ששאלת גם אצל כב' השופטת רות רונן".

הרשם ציין כי פסק הדין בעניין מיקרוסופט, שנאור נשענה עליו, אכן הרחיב את האפשרות להכיר בחברה בת ישראלית כנציגה של חברה זרה, אבל רק כשהחברה הבת פועלת באותו תחום עסקי. במקרה של אינטראקטיב ברוקרס, הקשר בין החברות הוא טכני ושירותי בלבד. אין בעלות משותפת, אין זהות תאגידית, ואין קשר ניהולי שוטף. כפי שקבע הרשם, "לא הוכח שהתביעה בפנינו נוגעת לאותו עניין בקשר בין המשיבה 2 למשיבה 1".

"מטעמי נוחות בלבד"

נאור אף הודתה בעדותה כי בחרה להעביר את כתב התביעה דרך החברה הישראלית בעיקר "מטעמי נוחות". אלא שלדברי הרשם, זו אינה המטרה של הליך המסירה המשפטי. 

בהחלטתו הבהיר כי מסירת כתבי תביעה לא נועדה להקל על התובע, אלא לוודא שהנתבע מקבל הודעה ברורה ומסודרת על ההליך המשפטי, כך שבית המשפט יוכל לדון בתביעה באופן תקין.

 בסופו של דבר הבקשה של נאור נדחתה, והיא חויבה לשלם הוצאות משפט של 1,500 שקל לחברה הישראלית. 

המשמעות המעשית עבורה היא שכדי לתבוע את הברוקר האמריקאי, היא תצטרך לנהל הליך מורכב ויקר יותר של המצאת מסמכים לחו"ל. מדוברבתהליך שדורש אישור מיוחד מבית המשפט ועמידה בתנאים משפטיים נוספים.

עבור משקיעים ישראלים שפועלים דרך ברוקרים זרים, ההחלטה הזו מעבירה מסר ברור - גם אם קיימת בישראל חברה שמעניקה שירות ותמיכה בעברית, זה לא אומר שהיא נחשבת לנציגה הרשמית של הברוקר לצורך הליכים משפטיים. כשמתעוררת מחלוקת מול גוף פיננסי זר, ייתכן שההליך המשפטי יצטרך להתנהל מול החברה עצמה מעבר לים.