מודי מבקש מההודים להפסיק לקנות זהב לשנה - ומניות התכשיטים נופלות

ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ביקש מהציבור להפסיק לקנות תכשיטי זהב למשך שנה. ולא פחות. במדינה שבה זהב הוא חלק מחתונות, חגים, חיסכון משפחתי ומעמד חברתי, זאת כבר לא רק שאלה של תכשיטים. מבחינת מודי, זאת מלחמה על הדולרים של הודו ועל היציבות של המטבע המקומי.

לטענתו, הודו שורפת יותר מדי דולרים על יבוא זהב דווקא בתקופה שבה מחירי האנרגיה מזנקים והרופי נחלש. לכן הוא לא עצר רק בזהב. הוא ביקש מהציבור גם לחסוך בדלק ולהפחית נסיעות לחו"ל. מבחינתו, כל דולר שיוצא עכשיו מהמדינה מגדיל את הלחץ על הכלכלה.

אבל בשביל להבין למה הסיפור הזה כזה גדול, צריך להבין מה זה זהב בהודו. זה לא עוד תכשיט בקניון. בהרבה משפחות זה החיסכון עצמו. אנשים קונים זהב שנים, קצת פה קצת שם, ושומרים אותו בבית. פחות סומכים על בנקים, פחות על שוק ההון, הזהב מבחינתם זה כסף אמיתי. 

בחתונות בכלל מדובר בטירוף, משפחות מוציאות סכומים עצומים רק כדי לעמוד בציפיות ובמסורת. יש גם מי שלוקחים הלוואות בשביל זה. לכן כשמודי מבקש מהציבור לעצור קניות זהב, הוא לא באמת מדבר רק על שרשראות וצמידים. הוא מבקש מההודים לוותר, לפחות זמנית, על משהו שהם תופסים בתור ביטחון כלכלי.

• הודו חוזרת לקנות נפט מאיראן: מה מסתתר מאחורי המהלך הדרמטי?
• הודו בעסקה גדולה עם איראן - מה זה אומר על הידידה הגדולה של ישראל?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הזהב הוא אחד מסעיפי היבוא הגדולים של הודו, שני רק לנפט. הודו היא יבואנית הזהב השנייה בגודלה בעולם. לכן כל עלייה בביקוש לזהב מגדילה את הצורך בדולרים, מפעילה לחץ על הרופי ומרחיבה את הגירעון המסחרי. בזמן רגיל זה נסבל יותר. בזמן מלחמה במזרח התיכון, עם מחירי נפט גבוהים ומחסור באנרגיה, זה הופך לבעיה מאקרו כלכלית.

וזאת גם לא פעם ראשונה שהממשלה בהודו מנסה להילחם באובססיה לזהב. לאורך השנים העלו מכסים על יבוא זהב, ניסו לדחוף אנשים לזהב דיגיטלי, ניסו לשכנע משפחות להפקיד זהב בבנקים במקום לשמור אותו בבית. חלק מזה עבד בקטנה, אבל הציבור תמיד חוזר לזהב. במיוחד כשיש פחד או חוסר ודאות. מבחינת הרבה הודים, במיוחד מחוץ לערים הגדולות, זה עדיין מרגיש בטוח יותר ממניות, מקרנות או אפילו מהרופי עצמו.

מניות התכשיטים מגיבות מיד

השוק כמובן לא חיכה לראות אם ההודים באמת יקשיבו למודי או לא, ומניות התכשיטים בהודו ירדו אחרי הקריאה. טיטאן, אחת מחברות התכשיטים הגדולות במדינה, איבדה במהלך המסחר עד 6.6%. סנקו גולד ירדה עד 10.8%, וקאליאן ג'ולרס איבדה עד 9.5%.

• חסימת מצר הורמוז משבשת את כלכלת בסין
• כתב אישום פדרלי בארה"ב: הבעלים של אסטון וילה ומילווקי באקס נסחט ב-1.2 מיליארד דולר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אלמנתו של בעלי אונליפאנס קיבלה את השליטה באימפריה שבנה

אם פחות הודים יקנו זהב, אפילו זמנית, רשתות התכשיטים ירגישו את זה מהר מאוד, בעיקר בעונות החתונות והחגים שבהן הביקוש בדרך כלל מתפוצץ. אבל בהודו זהב הוא לא עוד מוצר על המדף. עבור הרבה משפחות זה גם חיסכון, גם סמל סטטוס, גם מתנה לילדים וגם חלק מהמסורת הדתית.

למה זה קורה דווקא עכשיו?

המלחמה במזרח התיכון וחסימת נתיבי האנרגיה פוגעות במיוחד במדינות יבואניות כמו הודו. ככל שמחירי הנפט עולים, הודו צריכה לשלם יותר במטבע זר. במקביל, אם גם יבוא הזהב נשאר גבוה, הלחץ על יתרות המט"ח והרופי גדל.

וזאת בדיוק הבעיה של מודי עכשיו, מצד אחד מחירי האנרגיה עולים והודו משלמת יותר על נפט וגז. מצד שני הציבור רץ לזהב דווקא בתקופות כאלה כי אנשים מחפשים ביטחון. שני הדברים האלה שואבים מהודו עוד ועוד דולרים. במדינה שמייבאת כמויות אדירות של אנרגיה וזהב, זה יכול מהר מאוד להתגלגל ללחץ על המטבע, לאינפלציה ולכאבי ראש לבנק המרכזי. בגלל זה מודי נשמע פתאום כמו מישהו שמבקש מהציבור עזרה.

בפועל, מודי מנסה לגרום לציבור להשתתף במאבק על המט"ח של הודו. פחות קניות זהב, פחות דלק, פחות נסיעות לחו"ל, פחות לחץ על הדולר ועל הרופי. זאת כבר לא רק קריאה לחיסכון אלא ניסיון לעצור הידרדרות לפני שהמצב מסתבך עוד יותר.

בהודו, זהב הוא לא מוצר רגיל שאפשר להחליף בקלות. ייתכן שחלק מהצרכנים ידחו קניות, יקטינו רכישות או יעברו לתכשיטים קלים יותר. אבל חתונות וחגים לא ייעלמו. לכן ההשפעה המלאה תלויה בעומק המשבר, במחירי הזהב, בשער הרופי ובמידת האמון של הציבור בקריאה של מודי.

מודי מנסה לשדר לציבור שהמצב מתחיל להיות רגיש ושהציבור צריך להתגייס למען המטרה הלאומית. אבל לבקש מהודים לקנות פחות זהב זה כמעט כמו לבקש מהם לוותר על חלק מהתרבות שלהם. זה לא מוצר רגיל שאפשר פשוט להוציא מהעגלה בסופר. בהרבה בתים בהודו זה משהו שעובר מדור לדור. בגלל זה בכלל לא בטוח שהקריאה של מודי תשנה באמת את ההתנהגות של הציבור, בטח אם המצב במזרח התיכון ימשיך להסתבך והחשש בעולם יגדל.