התפטר אחרי 11 שנה, והמעסיקה דרשה את כספי הפיצויים

קרגו אמרפורד, חברת שילוחים מחיפה, ספגה מכה משפטית משמעותית בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לאחר שניסתה למשוך בחזרה כספי פיצויי פיטורים שהפקידה במשך שנים לטובת עובד שהתפטר מיוזמתו. פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט נוהאד חסן, עוסק בשאלה שמעסיקה מעסיקים רבים: מה קורה עם כספי הפיצויים כשעובד מתפטר?

טל הלל עבד בקרגו אמרפורד כשליח במשך כ-11 שנה, מאוקטובר 2011 ועד דצמבר 2021. החברה קיבלה אותו לתפקיד ללא ניסיון או הכשרה מוקדמת. במהלך השנים הפרישה לו החברה 8.33% מהשכר לפיצויי פיטורים ו-5% לתגמולים, ובסך הכל 18.33% מדי חודש.

לקראת סוף תקופת העסקתו, הלל ביקש העלאת שכר של כ-5,000 שקל - כ-60% משכרו - לאחר שקיבל הצעת עבודה טובה יותר ממקום אחר. החברה סירבה, והלל הגיש מכתב התפטרות מסודר שבו הודה לחברה על שנות העסקתו. מה שקרה אחר כך הוא הדבר שהוביל לתביעה: החברה פנתה להלל בבקשה שיחתום על אישור למשיכת כספי הפיצויים שהופרשו עבורו. הלל סירב, והחברה הגישה תביעה לבית הדין.

שלוש שאלות מפתח

בית הדין נדרש לשלוש שאלות עיקריות. ראשית, האם הלל התפטר "בדין מפוטר", כלומר בנסיבות שמזכות אותו בפיצויים? שנית, מה מעמדו של הסכם העבודה שעליו הוא חתם - האם מדובר בהסדר מיטיב? ושלישית, האם החברה רשאית למשוך את הכספים מקופת הגמל?

בשאלה הראשונה, בית הדין קבע שהלל לא הצליח להוכיח שהוא התפטר בנסיבות מזכות. סירוב להעלאת שכר, לכשעצמו, אינו נחשב הרעה מוחשית בתנאי העבודה. הלל טען שקיבל יחס מזלזל ומשפיל כשביקש את ההעלאה, אבל בית הדין קיבל דווקא את עדות נציג החברה, שהעיד כי ניהל שיחות רבות עם הלל, ואמר לו "עד כמה החברה אוהבת אותו ומעריכה אותו ורוצה שיישאר". מעבר לכך, בית הדין ציין שהלל הודה שאם היו מעלים לו את השכר, הוא היה נשאר - מה שמלמד שהסיבה האמיתית להתפטרות היתה הכסף ולא היחס.

אבל כאן הגיע הטוויסט המשפטי. אף שבית הדין קבע שהלל התפטר שלא בדין מפוטר, הוא עדיין דחה את התביעה של החברה למשיכת הכספים. הסיבה: הסכם העבודה של הלל לא נחשב "הסדר מיטיב" - הסכם עבודה, אישי או קיבוצי, שנותן לעובד תנאים טובים יותר מהמינימום שנדרש לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה.

בית הדין קבע שהחברה הפרישה לתגמולי מעסיק רק 5% - שיעור נמוך מזה שנקבע בצו ההרחבה המעודכן. בנוסף, מ-2017 שיעור ההפקדות הכולל שהפרישה החברה היה נמוך מזה שנקבע בצו ההרחבה, והחברה לא טרחה לעדכן אותו. בית הדין קבע שכשהסכם עבודה שולל מעובד שהתפטר את כספי הפיצויים שהופרשו לטובתו, הוא פשוט לא יכול להיחשב הסדר מיטיב.

לא ייתכן מצב כזה

בנוגע לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, שמאפשר לכאורה למעסיק למשוך כספים כשעובד מתפטר בנסיבות לא מזכות, בית הדין קבע שהסעיף כלל לא חל במקרה הזה. "כוונת המחוקק היתה בראש ובראשונה לשמור ולשריין כספים שהופקדו זה מכבר, על ידי המעסיק במהלך כל שנות עבודתו של העובד, לטובתו", נכתב בפסק הדין. בית הדין הוסיף שלא ייתכן מצב שבו מצד אחד צו ההרחבה אוסר על המעסיק למשוך כספים, ומצד שני סעיף 26 מאפשר זאת.

נקודה מעניינת נוספת: גם ה-2.33% הנוספים שהחברה הפרישה מעבר לנדרש בצו ההרחבה, נשארים אצל העובד. בית הדין הסתמך על עיקרון ההסתמכות וקבע שהלל עבד 11 שנה בידיעה שמופרשים לו 18.33%, ולחברה אין בסיס חוקי לדרוש את הכספים האלה בחזרה. בסופו של דבר התביעה נדחתה במלואה, והחברה חויבה בהוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל לטובת הלל.

• תבע את המעסיקה ב-223 אלף שקל, ונאלץ לשלם
• קיבלה 2,000 ש' בחודש, עבדה 12 שעות ביום - וזה הפיצוי

עובד שהתפטר זכאי לפיצויים? תלוי למה הוא עזב ומה הופקד לו בקופה

נעבור מהמקרה הספציפי לכלל. נתחיל מהבסיס - עובד שפוטר אחרי שנה זכאי לפיצויים לפי הנוסחה המוכרת: שכר חודשי אחרון כפול מספר שנות העבודה. עובד שהרוויח 12 אלף שקל ועבד 6 שנים, זכאי עקרונית ל-72 אלף שקל. עובד שהתפטר רגיל, בלי סיבה מיוחדת שמוכרת בחוק, בדרך כלל יקבל רק את מה שנצבר לזכותו ברכיב הפיצויים בקופת הפנסיה או בביטוח המנהלים.

כאן נכנס סעיף 14. סעיף 14 הוא הסדר שלפיו ההפקדות החודשיות של המעסיק לרכיב הפיצויים באות במקום פיצויי הפיטורים, באופן מלא או חלקי. מאז צו פנסיה חובה, ברירת המחדל ברוב מקומות העבודה היא שיש הפקדות שוטפות לרכיב הפיצויים, ועל ההפקדות האלה חל בפועל מנגנון סעיף 14. כלומר, העובד שומר בדרך כלל את הכסף שנצבר בקופה גם אם התפטר.

אבל צריך לדייק: ברירת המחדל אינה בהכרח סעיף 14 מלא על כל הפיצויים. ברוב המקרים המעסיק מפריש 6% לרכיב הפיצויים. פיצויים מלאים הם 8.33% מהשכר. לכן, אם העובד התפטר רגיל, הוא יישאר בדרך כלל עם ה-6% שנצברו בקופה, והמעסיק לא יצטרך להשלים את ההפרש. אם העובד פוטר או התפטר בדין מפוטר, עשויה להיות זכאות להשלמה ל-8.33%, אלא אם חל הסדר מלא שמכסה את הכל.

ומה זה הסדר מיטיב? זה מצב שבו המעסיק נותן לעובד תנאים טובים יותר מהמינימום. למשל, מפריש 8.33% לרכיב הפיצויים במקום 6%, או מחיל סעיף 14 מלא מהיום הראשון. במקרה כזה, כל רכיב הפיצויים נצבר לעובד מדי חודש, והמעסיק בדרך כלל פטור מהשלמות בעתיד, גם אם השכר עלה לאורך השנים. לעובד זה נותן ודאות: הכסף נצבר על שמו. למעסיק זה נותן ודאות תקציבית.

ועדיין, יש מקרים שבהם התפטרות נחשבת כמו פיטורים. קוראים לזה התפטרות בדין מפוטר. למשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אי תשלום שכר, שינוי מהותי בתפקיד, מצב בריאותי, התפטרות אחרי לידה לצורך טיפול בילד או מעבר דירה בנסיבות שמוכרות בחוק. במקרים כאלה צריך לתעד, להתריע בכתב ולתת למעסיק הזדמנות לתקן כשזה אפשרי. השורה התחתונה: לפני שמתפטרים בודקים שלושה דברים - כמה כסף נצבר ברכיב הפיצויים, האם יש סעיף 14 מלא או חלקי, והאם נסיבות העזיבה מזכות בפיצויים כאילו מדובר בפיטורים. לפעמים ניסוח נכון ותיעוד בזמן שווים עשרות אלפי שקלים.

• לשופט נמאס: מחק תביעת נזקי גוף בשל בקשות ארכה ועדכונים שלא הוגשו
• נפלו מהסוס: היבואנים לשעבר של פולו קלאב ישלמו 2.6 מיליון שקל