מערכת בתי המשפט חייבת להגיב על השקרים והעלילות

1. ביקורת ועובדות

אפשר לכתוב מאמר מצוין על פלישת אנשי המאדים (צילום: נאס"א)

ביקורת ציבורית על פסיקת בתי המשפט היא מותרת, רצויה וחיונית. הדברים אמורים ביתר שאת בבית המשפט העליון, ולו בשל העובדה שהוא הערכאה האחרונה ואין ביקורת שיפוטית על החלטותיו - וזאת כמובן בנוסף לחשיבות של הנושאים הנדונים בו. מן הראוי שהביקורת תהיה מנומסת, אבל אמור להיות לה תנאי בסיסי אחד: שתהיה מבוססת על עובדות.

אני יכול לכתוב תוך חמש דקות מאמר מצוין שימתח ביקורת על פסיקתו של בית המשפט בנוגע ליחס הראוי לפולשים מן המאדים. תהיה לו בעיה קטנה אחת: הוא יתבסס על בלוף. אם אתם חושבים שזו דוגמא מוקצנת ואף מגוחכת, אזי כמו שקורה לעיתים - גם כאן המציאות עולה על כל דמיון. משום שבמסגרת מסע הרדיפה נגד בית המשפט העליון, תופס מקום מרכזי שקר בוטה במיוחד: הצגת פסק דין בצורה הפוכה ב-180 מעלות ממה שנאמר בו, לשם יצירת בסיס לעלילת דם מתועבת במיוחד נגד בית המשפט.

2. הוראות הפתיחה באש

הגדר בגבול עזה. פסק הדין הפוך ב-180 מעלות מכפי שמתארים אותו

הכוונה היא לפסק הדין שניתן בחודש מאי 2018 בעתירה נגד הוראות הפתיחה באש של צה"ל בגדר רצועת עזה. המעלילים מספרים לכם, שבאותו פסק דין התערב בג"ץ בהוראות הצבאיות והתוצאה הייתה סיכון חייהם של חיילים. המהדרין אף יוצרים קשר בינו לבין 7 באוקטובר. אבל מה האמת? העתירה נדחתה ובג"ץ לא התערב כהוא זה בפקודות הצה"ליות. שוב: העתירה נדחתה, לאחר שצה"ל הצהיר שהוא פועל כחוק.

פסק הדין ניתן פה אחד בידי ההרכב הבכיר ביותר של אז - הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר (שכתב את חוות הדעת העיקרית) והשופט ניל הנדל. השופטים הציעו שהם יעיינו במעמד צד אחד בהוראות, אך העותרים סירבו - ולפיכך חלה עליהן חזקת התקינות: כל עוד לא מוכח ההיפך, חזקה על הרשות השלטונית שהיא פועלת כדין.

מלצר כתב: "אין בידינו לבחון את האמצעים שצה"ל מפעיל בתגובה לאירועים האלימים שבבסיס העתירות, המתרחשים בסמוך למכשול הביטחוני, זאת הן משום הריסון הרב המתחייב בהפעלת ביקורת שיפוטית בכל הנוגע לפעילות צבאית מבצעית שאינה נוגדת על פניה את הדין, ובמיוחד בנסיבות העניין כאשר הביקורת מתבקשת כלפי יישום מדיניות מבצעית המתרחשת בזמן אמת.

• האם ארה"ב מימנה את "שאגת הארי"? לא ממש
• הכנסת העניקה חסינות לגוטליב; ההכרעה עוברת לבג"ץ

"למען הסר ספק יובהר לבסוף, כי כל האמור לעיל לא נועד לגרוע כהוא זה מחובתם של כוחות הביטחון לפעול לפי הכללים החלים עליהם הן מתוקף המשפט הישראלי והן מתוקף המשפט הבינלאומי ההומניטארי, גם אגב פעולות לחימה, בהקשר הנידון בענייננו, וכן לבחון, להרבות ולשפר ככל האפשר את השימוש באמצעים חלופיים לא קטלניים, כל זאת לצד קיום תהליך סדור לתחקור ולהפקת לקחים מבצעיים ואחרים ולהטמעתם.

"לפיכך, ועל בסיס הנחתי כי המשיבים עומדים בהצהרתם, כפי שנמסרה לנו בכתובים ובמהלך הדיון שהתקיים בפנינו, לפיה הם והחיילים נוהגים בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי המחייבים והדין הישראלי המקומי ומכבדים את החובות ההומניטאריות המוטלות עליהם מכוח דיני הלחימה בפעולות הננקטות על ידם במסגרת הפעילות למניעת העימותים והסיכונים מהאירועים האחרונים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירות במתכונתן הנוכחית - להידחות".

3. למה בג"ץ דן בעתירות

בית הדין הבינלאומי, האג. לנסר את הגשר ואז לבוא בטענות למהנדס (צילום: תומס וולף, ויקיפדיה)

טענה אחרת הנשמעת בעקבות פסק דין זה היא, שדבריו של מלצר על החובה לפעול לפי החוק הישראלי והבינלאומי, גרמו לצה"ל לרסן את עצמו. גם לטענה הזאת יש בעיה במישור העובדתי: היא מעולם לא הוכחה. בשמונה השנים שחלפו, כולל אחרי 7 באוקטובר, לא בא קצין אחד או חייל אחד וטען להגבלות עצמיות בשל פסק הדין הזה או כל פסיקה אחרת.

• פוטר בצעקות וללא שימוע - ויקבל 190 אלף שקל
• העוזר אישי שהיה גם מנכ"ל תבע 1.3 מיליון שקל

עוד טענה: למה בג"ץ בכלל דן בעתירות הללו? והתשובה: ראשית, כי ישראל היא מדינת חוק וגם צה"ל כפוף לו, וחובתו של בית המשפט לוודא זאת. שנית, משום שביקורת שיפוטית עצמית היא ההגנה הטובה ביותר מפני התערבות של בתי משפט בינלאומיים ובראשם בתי הדין בהאג (בית הדין לצדק ובית הדין הפלילי). ככלל, הם לא נכנסים לתמונה כאשר מדינה בודקת את עצמה בצורה מקצועית וראויה.

אז למה האג כן התערב בזמן מלחמת ברזל? גם בגלל התובע הבעייתי כרים חאן, גם בגלל התבטאויות ומעשים מטופשים ואף פסולים של מנהיגים וחיילים ישראליים, גם בגלל האנטישמיות הגואה - וגם בגלל מהלכיה המוצהרים של הממשלה הנוכחית נגד בית המשפט העליון. הדבר דומה למי שמנסר את יסודותיו של גשר, ואזי בא בטענות למהנדס שבנה אותו כאשר הוא מתמוטט.

4. מופע האימים של גור (א')

זהבה גור בדיון על הקמת ועדת החקירה. "אני יכולה לצרף בהמשך" (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

ההסתה הפרועה של הממשלה הנוכחית ותומכיה נגד בג"ץ, תוך שימוש שקרי בפסק הדין בנושא הוראות הפתיחה באש, הגיעה לשיאה בדבריה של עו"ד זהבה גור בדיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה היה אחד המופעים המביכים והמבישים ביותר שראיתי בשנים הרבות בהן אני מסקר את בית המשפט העליון. אני מתנצל מראש על האריכות, אבל יש להביא את הדברים כלשונם (ודילגתי על רוב מופעי הגסות הדיונית של גור).

עו"ד זהבה גור: "בבית המשפט הנכבד התקבלו פה הרבה מאוד החלטות, שבסופו של דבר התקבלו בעקבותיהן החלטות מדיניות וצבאיות, וייתכן מאוד שבגלל אותן החלטות" [נקטעת]. השופט חאלד כבוב: "בטח גבירתי יש לה רשימה של החלטות כאלה וההשלכות שלהן, נכון?" גור: "אני אתן דוגמא". כבוב: "יש לך את זה בכתובים?" גור: "אני יכולה לצרף בהמשך". כבוב: "למה לא הבאת את זה? סתם לבוא ולהגיד את זה?"

גור: "באתי לטעון בעל-פה ולא ידעתי עד הרגע האחרון אם אני בכלל הולכת לטעון". כבוב: "אז לא הכנת את עצמך ובאת לטעון טיעון של שלוף מהשרוול". גור: "לא שולפת. אני אתן דוגמא את נושא הפרימטר. זאת החלטה שבית המשפט קיבל ובסופו של דבר את המחיר שילמו חיילי צה"ל. או האירועים של השביעי באוקטובר".

כבוב: "גבירתי מדברת על מגמה ועל פסיקה של בית המשפט שגרמה לאסונות ולחיי אדם". גור: "כן! כן! כן!" כבוב: "ואני מבקש מגבירתי לציין אותה. איזה פסיקה? אירועי שביעי באוקטובר. באמת, גילית את אמריקה. לא ידענו". גור: "אני אשלח לאדוני ספר שלם". כבוב: "אל תשלחי. גבירתי טוענת טיעון שמעלה האשמות חמורות מאוד כנגד בית המשפט, וראוי היה שגבירתי תכין את עצמה לפני כן בלבסס את הטיעון הזה, ואם אין לך ביסוס, עדיף היה לא לומר את הדברים".

גור: "אתה לא מאפשר לי לבסס. אני מנסה לומר שהתקבלו החלטות שהשפיעו על החלטות צבאיות והחלטות מדיניות, והדבר הזה הוא תוצאה של פסיקה של הכרעות בית משפט. נתתי דוגמא את ההחלטה של הפרימטר".

5. מופע האימים של גור (ב')

השופטים עופר גרוסקופף וחאלד כבוב בדיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

השופט עופר גרוסקופף: "מה זה הפרימטר? אני באמת לא יודע על מה גבירתי מדברת". השופט יחיאל כשר: "איזו החלטה?" גור: העובדה שבית המשפט קבע שאותם מחבלים עזתים יתקרבו לגדר שהפרידה בין רצועת עזה". גרוסקופף: "איזה פסק דין? תני מספר הליך". השופטת יעל וילנר: "לגבירתי יש מספר הליך?" גרוסקופף: "גבירתי זורקת". גור: "אני לא המצאתי אותו". וילנר: "גבירתי, מה מספר ההליך?" גרוסקופף: "תני מספר הליך. יכול להיות ש[זה תוצר של] AI".

גור: "אוקיי, אז אני אבדוק ואמסור". וילנר: "עכשיו. גבירתי מוכנה לטעון בפנינו?" גור: "אני אסיים את דברי, אני אבדוק ואעדכן" [תוספת שלי: היא לא מסרה שום עדכון בשבועיים שחלפו]. וילנר: "וגם את הקשר הסיבתי בין אותו פסק דין לבין 7 באוקטובר. על מה אנחנו מדברים פה?"

גור: "אמרתי את דעתי ואת דעתם של מי שאני מייצגת. יכול להיות שבית המשפט לא אוהב את הדברים האלה. יכול להיות שהדברים האלה הם לא בדיוק לטעמו, אבל אלה הדברים". השופט אלכס שטיין: "אני רוצה להגיד לך דבר אחד. יש כאן אולם א', ב', ג', ד' וה'. באולמות האלה - זה מה שאני מבין - מדברים משפטית. לְמה שאת אומרת אין שום קשר לדיסציפלינה שנקראת 'משפטי', אוקיי? בזה אני סיימתי".

גרוסקופף: "את אומרת דברים שלמיטב ידיעתי אין להם שום בסיס what so ever. זה איזשהן טענות שנזרקות ללא שום ביסוס כלשהו. אין פסקי דין כאלה. אני לא יודע מאיפה הם מובאים. אפשר להאשים בשביעי לאוקטובר כל גורם במדינת ישראל, את נבחרת הכדורגל. אני לא יודע על איזה פסק דין גבירתי מדברת. כשנראה את פסק הדין, נראה".

6. חייבים להגיב

לא לאפשר לשקרים לשחק מול שער ריק

האנקדוטה הזאת חשובה לא רק משום שהיא רכיב מרכזי בתעשיית הרעל, אלא גם מפני שהיא מייצגת אותה היטב. זו תעמולה שכללי הפעולה שלה מזכירה ימים אפלים: מצא/המצא אויב, עשה לו דמוניזציה, צור ססמאות קצרות וקליטות, חזור עליהן ללא הרף. וזה עובד.

מערכת בתי המשפט מסייעת במחדליה להפצת השקרים הללו. היא מגיבה רק לעיתים רחוקות מאוד על העלילות המופצות נגדה כמערכת ונגד שופטים כבודדים. בכך היא מנהלת מלחמות של המאה ה-21 בכלים של המאה ה-19: "בית המשפט מדבר בפסקי דינו". זה לא עובד בעידן הרשתות החברתיות. בפועל, המשמעות היא לאפשר למעלילים לשחק מול שער ריק.

אני לא אומר שבתי המשפט צריכים להגיב על כל ציוץ ופוסט, אבל כרגע המצב הוא הקיצוניות השנייה - והתוצאה היא שמאות אלפים בטוחים שדמם של חיילי צה"ל מרוח על ידי בג"ץ. אני רחוק מלהיות מומחה לרשתות חברתיות וראוי לדבר עם מומחים לנושא; אני כן רואה את התוצאות של השתיקה. אין שום סיבה שבעולם שבתי המשפט יותירו את השטח מופקר לחלוטין לשקרנים ולמעלילים. התוצאה של המחדל הזה עלולה להיות הרסנית וקטלנית לא רק להם, אלא לדמוקרטיה הישראלית בכללותה. הגיע הזמן לשינוי חד.