איך מייקל ג’קסון קנה את זכויות שירי הביטלס והפך אותן לאימפריה של מיליארדים?

מייקל ג'קסון קנה ב-1985 את קטלוג השירים של הביטלס ב-47.5 מיליון דולר. פול מקרטני חשב שזה מחיר מוגזם, אבל ג'קסון הבין שזה נכס נדיר ששווה להחזיק בו. כמה עשורים אחרי זה, ההשקעה הזאת הפכה לאחת העסקאות הכי רווחיות שהיו בעולם המוזיקה, עם שווי שהגיע למיליארדי דולרים.

הסיפור של מייקל ג'קסון וקטלוג הביטלס הוא דוגמה מעולה לכסף, זכויות יוצרים ולזה שמי שיודע לזהות נכס בזמן מרוויח. בשנות ה-80 ג'קסון כבר היה כוכב ענק אחרי Thriller, ההבנה שהכסף האמיתי במוזיקה לא מגיע רק מאלבומים והופעות. נמצא גם בבעלות על הזכויות.

מי שפתח למייקל ג'קסון את הראש בכלל היה פול מקרטני. בזמן שהם עבדו יחד על השיר Say Say Say, מקרטני סיפר לו איך הוא קונה זכויות לשירים ומקבל תמלוגים במשך שנים. לפי הסיפור, ג'קסון זרק לו באיזשהו שלב: "יום אחד אני אקנה את השירים שלך". מקרטני חשב שהוא צוחק. ג'קסון לא צחק.

העסקה ששינתה את עולם המוזיקה

בשנת 1984 שמו למכירה את חברת ההוצאה לאור איי-טי-וי מיוזיק פבלישינג, שהחזיקה בערך 4,000 שירים. בתוך כל זה היה גם הקטלוג של נורת’רן סונגס, החברה שהחזיקה בזכויות של יותר מ-250 שירים של הביטלס. פול מקרטני ויוקו אונו קיבלו הזדמנות לקנות את הקטלוג, אבל ויתרו, כי מבחינתם מחיר של בערך 40 מיליון דולר היה גבוה מדי. מייקל ג'קסון, לא רצה לפספס את ההזדמנות. הוא הגיש הצעה של בערך 47.5 מיליון דולר סכום גבוה, כדי להרחיק מתחרים.

העסקה נסגרה ב-1985. מאותו רגע, ג'קסון הפך לבעל הבית על זכויות ההוצאה לאור של שירי הביטלס. מה זה אומר בפועל? כל פעם ששיר של הביטלס משודר, נמכר או נכנס לשימוש מסחרי, פרסומת, סרט, סדרה, תוכנית טלוויזיה, ג'קסון מקבל כסף, ומתחיל להרוויח כמעט מכל שימוש כזה. ב-1987, כשאחד השירים של הביטלס נכנס לפרסומת של נייקי. מקרטני התעצבן על השימוש המסחרי בשיר, אבל בפועל לא הייתה לו שום שליטה, כי הזכויות כבר היו אצל ג'קסון. העסקה הראתה שזכויות על שירים יכולות להיות שוות יותר מהשירים עצמם.

ממיליונים לאימפריה

ב-1995 הגיע המהלך הבא, סוני הציעה למייקל ג'קסון בערך 95 מיליון דולר כדי לאחד את הקטלוג שהוא קנה (ATV) עם פעילות ההוצאה לאור שלה. ככה נולדה חברה חדשה, Sony/ATV Music Publishing, שותפות שבה ג'קסון מחזיק בערך חצי.

מהלך חכם מיכוון שג'קסון כבר שם בערך 47.5 מיליון דולר על הקטלוג כמה שנים לפני, מה שגרם להכפלה של הסכום. בנוסף הוא מחזיק 50% מחברה הרבה יותר גדולה, עם הרבה יותר כוח, הרבה יותר שירים והרבה יותר הכנסות. החברה המשותפת לא נשארה רק עם הביטלס, היא התחילה לקנות ולהחתים עוד ועוד זכויות על שירים של אמנים אחרים: אמינם, ליידי גאגא, בוב דילן, ניל דיימונד ועוד.

ועכשיו המספרים: בשיא, החברה הזאת הכניסה לפי הערכות בערך 1.25 מיליארד דולר בשנה, עם רווח של בערך 500 מיליון דולר בשנה. זה כבר לא “קטלוג שירים” זה עסק ענק שמייצר כסף בלי הפסקה. גם השווי קפץ בהתאם באמצע העשור הקודם דיברו על שווי של כמה מיליארדי דולרים.

ואז הגיע האקזיט: ב-2016 עיזבון ג'קסון מכר את החלק שלו לסוני בכ-750 מיליון דולר. השקעה של כ־47.5 מיליון דולר הפכה לנכס ששווה מאות מיליוני דולרים, ובדרך נבנה אחד הקטלוגים הכי גדולים במוזיקה. זה לא היה רווח חד־פעמי, אלא מקור הכנסה קבוע שעבד לאורך שנים.

איך אפשר להיות עשיר מאוד ובכל זאת כמעט לקרוס?

מייקל ג'קסון החזיק אחד הנכסים הכי חזקים בעולם המוזיקה, אבל הכסף האישי שלו היה בבלגן רציני. יש לו נכס ששווה מאות מיליונים אבל ההוצאות השוטפות שלו פשוט טרפו הכול. החיים שלו עלו המון כסף: אחוזת נוורלנד, קניות של אמנות, מכוניות, צוותים, אבטחה, טיסות, הוצאות משפטיות כבדות, הסכמים, וגם פרויקטים שלא באמת קרו. כל זה הגיע לרמה של עשרות מיליוני דולרים בשנה רק כדי להחזיק את סגנון החיים הזה.

הוא התחיל לקחת הלוואות על חשבון הנכס הכי חשוב שלו שזה החלק שלו ב-Sony/ATV. בשלב מסוים הוא לקח הלוואה של בערך 380 מיליון דולר מבנק אוף אמריקה, כשהקטלוג עצמו משמש כבטוחה. זה גורם לסיכון של הנכס הכי יקר. אבל זה לא נעצר שם. החובות המשיכו לגדול, הריביות עבדו, ההוצאות לא נעצרו ובסוף, כשהוא נפטר ב-2009, דיברו על חובות של בערך 500 מיליון דולר.

הוא היה “עשיר על הנייר”, עם נכס מטורף שמכניס כסף, אבל מבחינת מזומן וניהול, הוא כמעט נחנק מהחובות.

הניהול השתנה והכסף התחיל לעבוד

אחרי שמייקל ג'קסון נפטר, מנהלי העיזבון שלו עשו סוויץ’ רציני בגישה. במקום למכור נכסים מהר רק כדי לסגור חובות, הם התחילו להתייחס למוזיקה, לשם ולדמות שלו כמו לעסק לטווח ארוך. הם ניהלו הכול בצורה מסודרת ואגרסיבית, מכרו זכויות עתידיות לסוני, הוציאו את הסרט This Is It, שהכניס מאות מיליוני דולרים ברחבי העולם, חתמו על עסקאות מסחריות עם פפסי, העלו מופעים גדולים עם סירק דו סוליי, והמשיכו לתת רישיונות לשימוש בשירים בפרסומות, סרטים ותכנים.

כל דבר כזה מכניס כסף שוב ושוב. במקביל הם עשו סדר בחובות, ניהלו מחדש הלוואות והפסיקו הוצאות מיותרות. בפועל הם הפכו את העיזבון למערכת שמייצרת הכנסות קבועות, לא חד-פעמיות.

מאז 2009, לפי הערכות, נכנסו מעל 2 מיליארד דולר. החובות שהיו סביב 500 מיליון דולר נפרעו בהדרגה, והנכסים עצמם רק עלו בערך עם השנים. ואז ב-2024 של מכירה ממחצית מ-Mijac Music, הקטלוג האישי של ג'קסון, לסוני, לפי שווי של בערך 1.2 מיליארד דולר.

אחרי המוות פשוט ניהלו את אותו נכס חזק בצורה נכונה והוא התחיל להדפיס כסף לאורך זמן ולהפוך לאימפריה יציבה.

מייקל ג'קסון עשה השקעה מטורפת בעולם המוזיקה, אבל במקביל עשה גם טעויות קשות עם הכסף שלו. הנכסים שהוא קנה היו כל כך חזקים שהם הצליחו לשרוד גם כשהניהול שלו היה בעייתי.

בסוף, החזקה בזכויות הנכונות מכניסה כסף שוב ושוב בלי להתחיל כל פעם מחדש. אבל בלי ניהול נכון, הכסף יכול להיעלם מהר בגלל הוצאות וחובות. ניהול מסודר ושליטה בהוצאות זה מה שגורם לכסף להישאר ולגדול לאורך זמן.