פטרו דולרים, סנקציות כלכליות והעימות בין ארצות הברית לסין על הגמוניה כלכלית

פרישת איחוד האמירויות מאופ"ק (OPEC - Organization of the Petroleum Exporting Countries) הנחיתה מכה אנושה על יכולתו של הארגון לשלוט במחירי הנפט, באמצעות שליטה על כמות הנפט שמפיקה כל אחת מהחברות בארגון. (להרחבה: איחוד האמירויות הודיעה על פרישה מאופק. מה זה אומר והאם זה טוב לישראל). ההחלטה על הפרישה התקבלה משום שאופ"ק מגביל את מכסות ההפקה של איחוד האמירויות לכדי שני שלישים מיכולת ההפקה שלה. 

מצד שני איראן, שהיא חברה באופ"ק, הפכה אותה ליעד מועדף לתקיפה ופגעה בתשתיות הנפט של המדינה. ההודעה על הפרישה, אף שלא לוותה בתרועות רמות ובגינוני טקס מרשימים, גורמת כבר כעת לזעזוע ממשי בשוק הנפט בעולם. כדי להבין טוב יותר את עוצמת הזעזוע חשוב להבין איך הגענו עד הלום. 

מה זה פטרו דולרים, למה הסנקציות של ארה"ב על מדינות שאינן פועלות על פי התכתיבים שלה עלולות להיות הרסניות ואיך פועלות מדינות מסוימות לעקיפת הסנקציות. ואולם חשוב גם להבין שהמאבק איננו על מחירי הנפט ואפילו לא על הגרעין האיראני עם כל החשיבות שלו לישראל, לארה"ב ולעולם. המאבק האמיתי הוא על ההגמוניה בכלכלה העולמית. מדובר בהתנגשות חזיתית בין שני הכוחות החזקים ביותר בעולם כיום – ארה"ב וסין. מההתנגשות הזאת תצא רק אחת מהן מנצחת.

 מה זה בעצם פטרו דולרים? מהי מערכת SWIFT ומה החשיבות שלה במסחר הבינ"ל? איך פועלות הסנקציות הכלכליות של ארה"ב? כיצד עוקפות איראן, סין, רוסיה ומדינות נוספות את הסנקציות? איך משתלבות הסנקציות על איראן וחסימת מצרי הורמוז באסטרטגיה הגלובלית של ארה"ב? האם הסנקציות אכן יעילות ומה יקרה לדולר? למה ארה"ב לא יכולה לסיים את המערכה ללא ניצחון ברור, או לפחות בהישג של ממש?

• מתווה הפיצויים לעסקים על שאגת הארי: מי, כמה ומתי
• טראמפ מחריף את הטון מול איראן: "No More Mr. Nice Guy" - והנפט מזנק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 מה זה בעצם פטרו דולרים?

המונח פטרו דולרים נוצר באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר ארה"ב סיכמה עם ערב הסעודית, יצרנית הנפט הגדולה בעולם ומנהיגת אופ"ק, על ביצוע המסחר בנפט באמצעות הדולר בלבד. בתאריך 15.08.1971 ביטל באופן חד צדדי נשיא ארצות הברית דאז, ריצ'רד ניקסון, את שיטת הצמדת הדולר לזהב. עד לאותו הזמן גובה כל דולר שהודפס בארצות הברית במלאי זהב. מלאי הזהב הספיק לממשלת ארה"ב באותה העת להחליף כל דולר בזהב על פי שער חליפין קבוע. השער שנקבע באותה העת היה 35 דולר לאונקיה (אונקיה זהב שווה למשקל של 31.1 גרם בערך, או 1,125.25 דולר לק"ג זהב). 

אחד מכל ארבעה דולרים שהודפסו בארה"ב (25%) גובה בזהב. ואולם עם השנים חל שיפור משמעותי בכלכלות של גרמניה, יפן ומדינות אחרות. מנגד, הכלכלה של ארה"ב חרקה בגלל הוצאות גבוהות בעקבות מלחמות כמו קוריאה ווייטנאם, כמו גם מחויבויות אחרות הנובעות ממעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית. 

במצב הזה חלה שחיקה בשער הדולר ביחס למטבעות אחרים. מדינות שונות הבינו שבמצב הזה, שער של 35 דולר לאונקיית זהב הוא אטרקטיבי. ואכן, בתוך זמן קצר החלו מדינות רבות, בעיקר בעלות כלכלה חזקה כמו גרמניה ויפן, להמיר את הדולרים שברשותן בזהב. לכאורה יכלה ארה"ב לפחת את שער הדולר, אבל מרבית המדינות שהיו שותפות להסכם המקורי התנגדו לפיחות, ובצדק. הן ראו בפיחות הדולר ניסיון של ארה"ב לייצא את הגירעונות התקציביים שלה למדינות אחרות.

• נינטנדו נפלה כבר ב־45%: הזינוק במחירי השבבים פוגע ברווחיות
• ה-AI מגיע לחשבונות הבנק: האיום שמדאיג את וול סטריט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ארה"ב מציבה טיל היפרסוני מול איראן - המסר מגיע גם למוסקבה...

ככל שגבר הביקוש לזהב, כך פחתו יתרות הזהב של ארה"ב בצורה שסיכנה את הכלכלה שלה. בתאריך 15.08.1971 ביטל הנשיא דאז, ריצ'רד ניקסון, את החובה להמיר כל דולר אמריקאי לזהב. כדי למנוע את קריסת הדולר, בעיקר לאור עליית מחירי הנפט אחרי מלחמת יום הכיפורים (.6.10.1973 מ.כ.), גיבשה ארה"ב ביחד עם סעודיה, מנהיגת אופ"ק, הסדר שמהותו פשוטה: סעודיה (ובמשתמע אופ"ק) תתמחר את הנפט שלה אך ורק בדולרים.

בנוסף היא תשקיע את עודפי הדולרים שהצטברו באג"ח של ממשלת ארה"ב. בתמורה תקבל ערב הסעודית הגנה צבאית ותמיכה פוליטית. על ההסכם חתמו שר החוץ של ארה"ב מר הנרי קיסינג'ר והנסיך פהד בן עבד אל-עזיז מסעודיה. ההסכם נחתם בתאריך 08.06.1974 למשך 50 שנה. ביוני 2024 פג תוקף ההסכם ושני הצדדים אינם מחויבים לו יותר. שיטת הפטרו דולרים הפכה את הדולר למטבע הרזרבה הבלתי מעורער של העולם. זאת מכיוון שכל מדינה שרצתה לקנות נפט הייתה חייבת להחזיק ביתרות דולריות.

במשך כל תקופת ההסכם לא היה ניתן לרכוש נפט אלא בדולרים. לפיכך לפני כל רכישה הייתה המדינה הרוכשת מחויבת להמיר את המטבע המקומי שלה לדולרים, ולבצע רכישה אך ורק באמצעות המטבע האמריקני. הביקוש הקבוע והגבוה לדולרים אפשר לארה"ב להדפיס כסף ולנהל גירעונות גדולים, מבלי לחוות אינפלציה קיצונית. הבעיה בשיטה הזאת היא שככל שעבר הזמן גדל הגירעון התקציבי של ארה"ב. למעשה, שנת 1975 הייתה השנה האחרונה שבה היה עודף תקציבי בארה"ב. מאז גדל הגירעון, והוא עומד כיום על 2.85 טריליון דולר לשנת 2026. 

הגירעון התקציבי הכולל של ארה"ב מגיע לכדי 37 טריליון דולר והוא צפוי להמשיך ולגדול. מדובר על חוב הגדול פי חמישה מהתקציב השנתי של ארה"ב. רק הריבית שמשלמת ארה"ב למי שאוחזים באגרות החוב שלה תגיע בשנת 2026 לכדי יותר מטריליון דולר. עם זאת, ולמרות האמור לעיל, השליטה בצינורות הפיננסיים של הדולר שהושגה באמצעות ההסכם מלפני 52 שנה, מאפשרת לארה"ב להטיל סנקציות כלכליות אפקטיביות על מדינות אחרות.

מערכת SWIFT, היתרונות הגלומים בחיבור אליה ואיך מיושמות הסנקציות של ארה"ב

על מנת שנוכל להבין את מידת היעילות של הסנקציות שמטילה ארה"ב על מי שפועל בניגוד לאינטרסים שלה, חשוב איך הסנקציות האלה פועלות ואת מערכת ההודעות המאובטחת שהוקמה לצורך העברות כספים בין לאומיות. SWIFT, (או בשמה המלאSociety for Worldwide Interbank Financial (Telecommunication היא מערכת הודעות מאובטחת המהווה את עמוד השדרה של התקשורת הפיננסית הבינלאומית. 

המערכת איננה מעבירה כסף פיזית, אלא משמשת כרשת קשר שדרכה בנקים שולחים זה לזה הוראות תשלום ועדכונים על תנועות כספיות בצורה מאובטחת. עם זאת, כל העברה כספית שמתבצעת מחוץ למערכת איננה בטוחה ומי שאמור לקבל כסף עלול למצוא את עצמו ניצב בפני שוקת שבורה, בעיקר אם הוא סיפק סחורה בתמורה להעברה כספית שהתעכבה או גרוע יותר, לא התבצעה כלל. 

מרגע שהוראת תשלום נשלחה, נקלטה ואושרה במערכת SWIFT, גם המוכר וגם הרוכש יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהם יקבלו את מבוקשם. לכל מוסד פיננסי החבר ברשת יש קוד זיהוי ייחודי בן 8 או 11 תווים. קוד זה נחוץ לביצוע העברות מט"ח ונועד לוודא שהכסף יגיע לבנק הנכון. 

המערכת מקשרת בין יותר מ-11,500 מוסדות פיננסיים ביותר מ-200 מדינות וטריטוריות, מה שמאפשר העברה חופשית של סחורות וכספים ביניהן. SWIFT קובעת את התקנים להודעות פיננסיות, מה שמאפשר לבנקים ממדינות שונות לדבר באותה שפה מקצועית ללא טעויות הבנה. ההודעות המועברות ברשת מוצפנות ומאומתות, מה שהופך אותה לאחת המערכות הבטוחות בעולם להעברת מידע פיננסי.

קשה לבצע הונאות, קל לאתר אותן והרבה יותר בטוח לבצע עסקאות באמצעות המערכת מאשר בכל דרך אחרת. מי שמעוניין לקבל כסף מחו"ל או לשלוח כסף לחו"ל, יתבקש על ידי הבנק לספק את קוד ה-SWIFT של בנק היעד יחד עם מספר ה IBAN (מספר הזה"ב) של החשבון. בלי שני הנתונים הללו לא תתאפשר העברה כספים, או שההעברה שתבוצע לא תהיה מאובטחת.

איך מנסות מדינות שונות לעקוף את הסנקציות של ארה"ב

בשנים האחרונות, אחרי יותר משמונה עשורים של שליטה מוחלטת של ארה"ב, גוברים הניסיונות של מדינות כמו סין, רוסיה ואיראן לערער על שיטת המסחר בדולר ארה"ב ולעבור למסחר בנפט באמצעות מטבעות אחרים. המעצמה העיקרית הקוראת תיגר על ההגמוניה של ארה"ב במסחר הבינ"ל, בדגש על הנפט, היא כמובן סין. אליה מצטרפות מדינות שונות כמו רוסיה, איראן, צפון קוריאה ואחרות. 

על פי פרסומים שונים, גם סעודיה בוחנת הצטרפות ליוזמות שונות מהסוג הזה. מול איראן, הסינים פועלים באמצעות העברה ישירה של יואן סיני בתמורה לנפט. בנוסף, האיראנים מבצעים רכש גומלין מסין באמצעות היואנים שקבלו תמורת הנפט שלהם. בעסקה הזאת סין מרוויחה פעמים. מצד אחד, היא רוכשת את הנפט בהנחה של 5 – 12 דולר לחבית, מדובר, לפיכך, בחיסכון של 7 – 17 מיליון דולר ליום.

את החיסכון המשמעותי הזה סין מתרגמת להפחתת מחירן של הסחורות שהיא מייצרת ומשווקת ואשר חלקן מבוסס על נפט והנגזרות שלו. זאת, נוסף על עלויות העסקה נמוכות מאד שמאפשרות בסיכומו של עניין לחברות סיניות למכור את התוצרת שלהן במחיר זול ועדיין להישאר רווחית. ההשלכות הכלכליות של החלשת הדולר על הכלכלה העולמית אם יימשך המעבר למערכת מרובת מטבעות, מעבר המתבצע בהדרגה בעצם הימים האלה, הרי שמדובר באחד התהליכים הדרמטיים ביותר בכלכלה המודרנית. הוא עלול להשפיע על הכלכלה העולמית בכמה מישורים. 

הראשון הוא שחיקת המעמד המיוחד של ארצות הברית ומנגד התחזקות במעמד של מדינות אחרות, ובראש וראשונה סין. שימוש במטבעות אחרים כמו היואן, הרובל או מטבעות של מדינות אחרות כבר גורם לירידה בביקוש לדולר. ככל שהביקוש לדולר ירד, יקשה על ארה"ב לממן את חובות הענק שלה. 

הממשל האמריקאי ייאלץ להעלות את הריבית על איגרות החוב שלו כדי למשוך משקיעים, מה שיחליש עוד יותר את המטבע האמריקאי. במקביל מסתמנת פגיעה ביעילות הסנקציות שארה"ב מטילה. בעבר הלא רחוק, ניתוק מדינה ממערכת הסליקה הדולרית (כמו שנעשה לרוסיה או איראן) שיתק את הכלכלה שלה. היא לא יכלה לייצא, וממילא גם לא יכלה לייבא הן בגלל מחסור במט"ח, בדגש על דולר ארה"ב, והן משום שלא הייתה דרך, למעט שימוש במערכת SWIFT, לבצע העברת כספים בין מדינות. 

כיום, כשכבר יש יותר ערוצי מסחר במטבעות אחרים (כמו יואן, רופי או אפילו קריפטו), הסנקציות האמריקאיות הופכות לפחות אפקטיביות. ואכן, בעימות עם איראן בולטת לעין העובדה שהאיראנים מבקשים תמורת הנפט שלהם תשלום ביואן ולא בדולרים, על מנת שיהיה להם קל יותר לסחור עם סין. 

בנוסף, מדובר בהתרסה כלפי ארה"ב ובתקיעת אצבע בעין למעצמה החזקה בתבל באמצעות הדרת המטבע שלה. ואם באלה לא די, ירידה בביקוש העולמי לדולר מביאה להיחלשותו. דולר חלש מייקר את המוצרים שארה"ב מייבאת ומתדלק אינפלציה בתוך המדינה. כיון שהגירעון השנתי של ארה"ב עומד על 5.8% בקירוב, היחלשות הדולר היא משמעותית ביותר.

המישור השני הוא יצירת גושים כלכליים חלופיים. במקביל לפגיעה המתמשכת במערכת ההעברות הבינ"ל ובמעמד הדולר, מתקיימת מגמה של התחזקות של מעצמות חדשות וגושים כלכליים חלופיים לאלה שיצרה ארה"ב במשך עשורים:

* עליית ה"פטרו-יואן": סין היא צרכנית הנפט הגדולה בעולם והצפי הוא שהיא תמשיך להיות כזאת גם בעתיד הנראה לעין. סין מנצלת את המצב הקיים, כולל הסנקציות שהוטלו על איראן, ודוחפת לכך שיותר עסקאות נפט מולה ייעשו ביואן סיני. ההתנהלות הזאת מגדילה את השימוש הגלובלי במטבע הסיני ומחזקת את הכלכלה הסינית. התחזקות היואן מתרחשת, לפיכך, במקביל להיחלשות הדולר. מדובר במשחק סכום אפס – ככל שהיואן מתחזק, כך הדולר של ארה"ב נחלש.

* גוש מדינות המכונה BRICS: מדינו BRICS (BRICS = ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) שאליהן חותרת לכאורה להצטרף גם ערב הסעודית אחרי תום ההסכם בינה לבין ארה"ב במהלך 2024, מפתחות מערכות תשלום חלופיות. המטרה היא לייצר תשתית פיננסית שלא תלויה בבנקים מערביים. במילים אחרות, גוש BRICS שם לו למטרה לעקוף סנקציות אמריקניות ולהימנע משיתוק כלכלי במקרה שארה"ב אכן תעשה בהן שימוש. מישור נוסף שחשוב להכיר הוא שינויים במבנה הכלכלה הגלובלית. העלייה בתנודתיות מצד אחד, וחזרת הזהב לקדמת הבמה מצד שני.

* יציבות מול תנודתיות: מצד אחד, מערכת מרובת מטבעות מקטינה את התלות של כל העולם במטבע בודד כפי שהייתה התלות בדולר במשך חמישה עשורים ויותר. מצד שני, ריבוי מטבעות יוצר סיכוני שער חליפין גבוהים ומייקר את עלויות הגידור והעסקאות עבור חברות בינלאומיות. דוגמה טובה לכך היא הירידה המשמעותית בשער הדולר בישראל, מה שפוגע במלונות או חברות הייטק המקבלות תמורת השירותים או הסחורות שהן מספקות דולרים, אבל משלמות שכר בשקלים.

* הזהב חוזר לקדמת הבמה: כיוון שחלק מהבנקים המרכזיים בעולם אינם בוטחים עוד בדולר ואינם מתייחסים אליו כאל נכס בטוח, הם החלו לצבור כמויות שיא של זהב פיזי כרזרבה חלופית. יש כאן, במידה רבה, חזרה לשיטה הישנה והטובה של הסתמכות על הזהב כבסיס לביצוע עסקאות. אבל ההבדל הוא שאין לו מחיר קבוע ומחיר הזהב נתון לתנודות השוק.

 המישור הרביעי והאחרון של המעבר למערכת מרובת מטבעות הוא ההשפעה על מדינת ישראל. חלק עצום מהחסכונות של אזרחי ישראל, בדגש על הפנסיות וקרנות ההשתלמות, מושקע בדולרים ובבורסה האמריקאית. היחלשות ארוכת טווח ומשמעותית של הדולר שוחקת כבר בעצם הימים האלה את התשואה השקלית של החסכונות הללו. לפיכך הגורמים האמונים על החסכונות לטווח הבינוני והארוך חייבים להפנים את השינויים ולגוון את ההשקעות. 

באשר להייטק וליצוא, חברות הייטק ישראליות מגייסות כסף ומוכרות בדולרים, אך משלמות משכורות בשקלים. היחלשות הדולר פוגעת כבר כעת ברווחיות שלהן ומקשה על התחרותיות שלהן. כתוצאה, חברות המסוגלות לכך מעבירות את מרכז הפעילות שלהן למקומות אחרים. אחרות מתמודדות עם השינויים ככל יכולתן. 

ולבסוף, חברות שלא יסתגלו למצב החדש פשוט ייעלמו מהשוק. למרות האמור לעיל, חשוב לזכור שהדולר האמריקאי עדיין חזק מאוד. כמעט 80% מעסקאות הנפט בעולם עדיין נעשות בדולרים, והדולר נותר המטבע הנזיל והנגיש ביותר בעולם. תהליך השחיקה במעמד הדולר האמריקאי הוא ממושך והדרגתי. לא תהיה קריסה מהירה שלו, אבל גם לא תהיה התחזקות משמעותית, אלא אם המערכה מול איראן תסתיים בניצחון של ארה"ב שיקרין גם על מעמדו של המטבע האמריקני בעולם. 

 איך עוקפות מדינות שונות את הסנקציות הכלכליות של ארה"ב

מדינות כמו איראן, סין וצפון קוריאה, שאליהן הצטרפה גם רוסיה, פיתחו רשתות מורכבות לעקיפת סנקציות אפשריות מצד ארה"ב ובעלות בריתה. הרשתות הללו משלבות טכנולוגיה, מרמה ימית ושיתופי פעולה כלכליים. עם השיטות כאמור ניתן למנות את צי הצללים של איראן ורוסיה, פhg, סייבר ומטבעות דיגיטליים, פעילות באמצעות רשתות של חברות קש ומעבר למסחר במטבעות מקומיים.

* "צי הצללים": איראן ורוסיה מפעילות מאות מכליות נפט ישנות, תחת דגלים של מדינות זרות כמו פנמה או ליבריה. הספינות מבצעות העברת נפט בלב ים (Ship-to-Ship), מכבות משדרי מיקום ומזייפות מסמכים כדי להציג את הנפט כתוצרת מלזיה או עומאן. אף שככל שעובר הזמן משתכללות שיטות ההתמודדות עם צי הצללים, עדיין מתאפשרת העברה של מאות אלפי, ואף מיליוני חביות נפט או סחורות אחרות מדי יום. עם זאת, מומחים מעריכים שמדובר באחוז נמוך יחסית של סחורות שהמדינות הללו היו יכולות לייצא או לייבא אילו היו יכולות לפעול במסגרת SWIFT. 

* פשיעת סייבר ומטבעות דיגיטליים: צפון קוריאה נחשבת למובילה עולמית בגניבת קריפטו, כשהיא מבצעת גניבות המוערכות במיליארדי דולרים. הכספים משמשים למימון תוכנית הגרעין והטילים שלה, תוך הלבנת הון שיטתית. גם כאן לעיתים זה מצליח ולעיתים לא, אבל מה שצפון קוריאה מצליחה לצבור מספיק, ככל הנראה, על מנת לשמר את הפעילות הכלכלית שלה ואת פעילות הגרעין.

* רשתות של חברות קש: שימוש בחברות הרשומות במדינות צד ג' (כמו איחוד האמירויות, טורקיה או הונג קונג) כדי לרכוש ציוד צבאי או טכנולוגי "דו-שימושי" המיוצר במערב, הפך זה מכבר לנפוץ מאד. עם זאת, גופי מודיעין שונים בעולם המערבי, לרבות גופי מודיעין ישראלים, מתמחים במעקב אחרי חברות הקש הללו, פגיעה בנכסים שלהן או הקפאת הרכוש שצברו. ועדיין, יש הרבה מה לעשות. ישראל, יש לציין, צברה ניסיון משמעותי בתחום עקב המלחמה המתמשכת שלה במימון ארגוני טרור. כיום יש שת"פ הדוק בנושא בין המודיעין הישראלי לזה של ארה"ב.

* מעבר למסחר במטבעות מקומיים: מדינות הציר מקדמות תהליך מתמשך ומתמיד של דה-דולריזציה. זה אומר מסחר ישיר ביואן סיני, ברובל רוסי או מטבע מקומי סחיר אחר, כדי לעקוף את מערכת SWIFT ואת הפיקוח האמריקאי על. איראן מוכרת מעל 80% מהנפט שלה לסין בהנחות משמעותיות, מה שמבטיח לה הכנסה קבועה למרות הסנקציות האמריקאיות. המכירה מתבצעת ביואן, מה שמבטיח לסין גם בלעדיות על הייצוא לאיראן. באשר לצפון קוריאה, סין אחראית לתשעים אחוזים מסחר החוץ שלה ומאפשרת לה לייצא אליה פועלים (למרות איסור האו"ם) המכניסים למדינה מאות מיליוני דולרים בשנה. 

באשר לרוסיה - היא מקבלת מסין כתשעים אחוזים ממוצרי המיקרו-אלקטרוניקה ושבעים אחוזים מהמכונות הדרושות לתעשיית הביטחון שלה. במקביל, רוסיה קבלה אישור זמני מארה"ב גם לייצא נפט באופן גלוי, במטרה להפחית את מחירי הנפט.

כיצד ארצות הברית מנסה להאט את התהליך הדינמיקה בין ארצות הברית לערב הסעודית

כיום היא משחק עדין של אינטרסים, שבו כל צד מנסה לשמר את כוחו תוך הסתגלות לעולם משתנה. ערב הסעודית מנסה לייצר גיוון אסטרטגי ולזגזג בין המעצמות. היא פועלת במקביל בשני ערוצים לכאורה מנוגדים, במטרה למקסם את חוסנה הכלכלי. מצד אחד, התרחקות הדרגתית מהבלעדיות במסחר בדולרים. מצד שני, הידוק הברית הביטחונית עם ארה"ב.

כבר במרץ 2022 התחילו להצטבר דיווחים על מו"מ מתקדם עם סין למכירת נפט ביואן. זאת כשנתיים לפני תפוגת ההסכם שנחתם עם ארה"ב. ביוני 2024 פג תוקפו הרשמי של הסכם הפטרו דולר ההיסטורי מ-1974, והדבר מאפשר לסעודים למכור נפט באופן חוקי וללא מגבלות בכל מטבע שיבחרו. מצד שני טרחו הסעודים להדק את הברית הביטחונית עם ארה"ב.

בנובמבר 2025 חתמו יורש העצר מוחמד בן סלמאן והנשיא טראמפ על הסכם הגנה אסטרטגי, הכולל עסקאות נשק ענקיות (כולל מטוסי F-35) וקבלת מעמד של בעלת ברית מרכזית שאינה בנאט"ו. הברית הזאת קושרת למעשה את ביטחונה של סעודיה לארה"ב לעשורים הבאים. למול ההתנהלות הסעודית, ארצות הברית ארצות הברית פועלת להגן על הדומיננטיות שלה. הממשל האמריקאי משתמש בשילוב של תמריצים מצד אחד ואיומים מצד שני, כדי למנוע את נטישת הדולר. בהקשר הזה אפשר להבין את האיום במכסים, חתירה לאימוץ הדולר במדינות עם כלכלות פגיעות וחתימה על הסכמי ביטחון וטכנולוגיה שייושמו, כמובן, בדולרים. 

* איום במכסים: הנשיא טראמפ חוזר ומצהיר בכל הזדמנות אפשרית שמדינות שינסו להחליף את הדולר ייענשו במכסים של 100% ואף 150% על הסחורות שלהן הנכנסות לארה"ב. אף שבית המשפט בארה"ב צינן את ההתנהלות הזאת, נראה שלא נאמרה המילה האחרונה ושיטת הפעולה הזאת תימשך.

* ייצוא הדולר: ארה"ב מקדמת אימוץ מלא של הדולר במדינות עם כלכלות פגיעות, כמו ארגנטינה וטורקיה, כדי ליצור משקל נגד לגוש BRICS. האם זה יכול להצליח? ייתכן שכן. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שמטבע פירושו גם גאווה לאומית. מדינה כתורכיה לא תאמץ את הדולר, אם פירוש הדבר עלול להיות פגיעה בגאווה הלאומית. צריך להמתין ולראות לאן נושבת הרוח.

* הסכמי ביטחון וטכנולוגיה: ארה"ב מציעה לסעודים שיתוף פעולה בבינה מלאכותית (AI) ואפילו אנרגיה גרעינית אזרחית, בתנאי שהם יגבילו את השפעת סין ורוסיה בממלכה. דווקא שתוף פעולה כזה יכול לשאת פרי. להערכתי הצנועה, המשא ומתן שסעודיה מקיימת עם גורמים שונים אחרי תום הסכם הפטרו דולרים עם ארה"ב, נועד בדיוק על מנת להגיע להסכם שיעניק לסעודים יתרון משמעותי בביטחון, באנרגיה וגם בבינה המלאכותית.

נכון למועד כתיבת שורות אלה מערכת העברת הכספים הבין לאומית לא קרסה, אלא הפכה להיברידית. מצד אחד, הדולר נשאר המלך, ורוב עסקאות הנפט עדיין מבוצעות בדולרים בשל הנזילות הגבוהה והביטחון שהמטבע של ארה"ב מעניק. מצד שני כבר נוצרו סדקים ראשונים במערכת, כאשר מדינות כמו סין ורוסיה כבר עברו למסחר ביואן ביניהן. 

סעודיה, כאמור לעיל, משתמשת באפשרות הזו כ"קלף מיקוח" מול וושינגטון להשגת הסכמים חדשים והטבות. ככל שארה"ב תיטיב לשמור על מעמדה הבכיר במעצמה מספר 1 בעולם, כך יואט המעבר מהדולר למטבעות אחרים. ואולם בתנאים הקיימים כיום, היחלשות הדרגתית של הדולר תימשך.

איך משתלבות הסנקציות של ארה"ב על איראן וחסימת מצר הורמוז באסטרטגיה העולמית של ארה"ב

הסנקציות שמטילה ארה"ב על איראן בדגש על חסימת מצר הורמוז לתנועת אוניות מאיראן ואליה הם נדבכים מרכזיים באסטרטגיה של ארה"ב תחת ממשל טראמפ. האסטרטגיה כאמור נועדה לא רק לבלום את איראן, אלא לשנות את מאזן הכוחות הגלובלי. המלחמה היא מול איראן, אבל המאבק האמיתי הוא מול סין. ארצות הברית חותרת לשמר את המעמד הבכיר של הדולר, סין חותרת לקעקע אותו. 

ארה"ב חותרת להכניע את איראן, סין חותרת לשמר את המשטר הקיים. מי שתנצח במשחק הגדול היא המעצמה שיהיה לה אורך הרוח להחזיק מעמד ולהשיג את התוצאות הטובות ביותר מבחינתה. אם לדמות את העולם ללוח שחמט, הרי שאיראן היא בדיוק המשבצת הנחוצה לכל אחת משתי המעצמות על מנת להנחיל מט למעצמה השנייה. ארה"ב מנסה להקטין את התלות העולמית בנפט מהמפרץ הפרסי, תוך מתן אפשרות לרכש מוגבר של נפט מארצות הברית עצמה ומדינות כמו ונצואלה, שעברה לצד ארה"ב לא מכבר. 

במקביל, ארה"ב מנסה לייצר נתיבים חלופיים לנפט תוך ויתור על המעבר במפרץ הפרסי. בנקודה הזאת עשוי להיות לישראל חלק משמעותי, בהיות נמל אשדוד המוצא ההגיוני והטוב ביותר של מדינות המפרץ הפרסי לים התיכון. כחלק מהמדיניות של ארה"ב, הסנקציות על איראן הוחמרו משמעותית בעקבות מבצע "שאגת הארי". הן מתמקדות כעת ב"צי הצללים" האיראני ובחברות ספנות זרות המעבירות נפט לסין. ארה"ב אף איימה בהטלת מכסים של 50% על מדינות שיספקו נשק לאיראן, או כל ציוד אחר שעלול לשמש לצרכים צבאיים.

בניגוד להסכמים שנחתמו עם איראן בעבר, ארה"ב דורשת ממנה כעת ויתורים מרחיקי לכת: פירוק מוחלט של יכולות הגרעין והטילים והפסקת התמיכה בשלוחים (פרוקסי). כמו כן יש אינדיקציות לכך שארה"ב מסייעת למחאות הפנימיות באיראן במטרה להביא לשינוי משטר. במקביל לאמור לעיל, ארה"ב משתמשת במאבק מול איראן גם כנקודת לחץ על סין. מצר הורמוז הוא עורק החיים של סין, המייבאת דרכו 40% - 50% מהנפט הגולמי שלה. 

חסימת המעבר במצרים או הטלת סנקציות על רוכשי נפט איראני מפעילה לחץ עקיף על בייג'ינג. המטרה היא לגרום לסינים ללחוץ על טהרן להתגמש במשא ומתן האם זה יצליח? ימים יגידו. עבור ארצות הברית, ללא קשר לממשל טראמפ או כל ממשל אחר, המערכה באיראן היא הרבה מעבר לסכסוך אזורי. 

המלחמה באיראן נתפסת כמאבק על עצם קיומו של הסדר העולמי בהובלת ארה"ב. נסיגה ללא הישג ברור כמו פירוק הגרעין, הסכם כולל עם איראן או, מה שיהיה הכי טוב, נפילת המשטר באיראן, תסמן את סוף עידן ההגמוניה האמריקאית ותעביר את שרביט ההנהגה לסין. מנגד, אם המלחמה תסתיים בניצחון ברור של ארה"ב, היא תצליח לשמר את ההגמוניה שלה לאורך שנים רבות קדימה.

ניצחון כזה הוא בהישג יד, ותלוי במידה רבה בסבלנות ובאורך הרוח שארצות הברית בראשות טראמפ תגלה. המערכה הנוכחית מתקיימת מול שתי אומות עתיקות, איראן וסין, המבינות היטב מהי סבלנות ויש להן, כל אחת בדרכה, אורך רוח ויכולת ספיגה מרשימה. מנגד, בארצות הברית כבר נשמעים קולות של ספק. 

השאלה אם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, יתעלה לגודל השעה ויביא את התוצאה הדרושה. אני מאמין שטראמפ אכן מצויד בתובנות הנחוצות. לא נותר אלא לקוות שהלחצים הפנימיים בארה"ב לא יגרמו לנשיא ארצות הברית לסטות מהדרך וארה"ב תצעד בה עד להשגת התוצאות הרצויות.