הסגפנות היא "דרך רעה ואסור לילך בה"
הרמב"ם מדגיש שאין לאדם לאסור על עצמו את מה שהתירה לו התורה, אפילו אם הוא חושב שבכך ירחיק את עצמו ממידות רעות
יהדות
התורה מצווה: "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם – אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". מובן מדוע אין לגרוע ממצוות התורה; אף מדוע אין להוסיף עליהן? מדוע לא יאמר אדם: אעשה חמש ציציות במקום ארבע? אוכל מצות שמונה ימים במקום שבעה?
התשובה נעוצה במהותה של התורה: ספר מוסר, שמא תרצו – הוראות היצרן, שנועדו לשפר את שומריה. כשם שרופא יודע בדיוק מהו המינון הנכון וחריגה ממנו עלולה להרעיל, כך הקב"ה יודע מהו ההיקף הראוי של כל מצוה.
ברוח זו יש להבין את דברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ג'), היוצא בתקיפות נגד סגפנים. "שמא יאמר אדם: הואיל והתאווה והכבוד וכיוצא בהן דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אישה ולא יישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כומרי אדום [הנוצרים] – גם זו דרך רעה היא ואסור לילך בה".
לא רק שזו דרך רעה, מדגיש הרמב"ם, אלא חטא בפני עצמו: "המהלך בדרך זו נקרא חוטא. הרי הוא אומר בנזיר [מן היין] 'וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש'. אמרו חכמים: ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.
- פנקס נדיר בכתב-ידו של הראי"ה קוק לא יימכר בשלב זה
- "אסור לגנוב דעת הבריות, אפילו דעת הגוי"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעה התורה בלבד, ולא יהיה אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?!
"ובכלל הזה, אלו שמתענין תמיד – אינן בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציווה שלמה ואמר: 'אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכַּם יותר, למה תִשוֹמֵם'".
