"הזכות לשפוט אינה אלא החובה לשפוט"

1. אין ברירה

שופטים לא יכולים לבחור את התיקים שבפניהם (צילום: הרשות השופטת)

שופט בדימוס של בית המשפט העליון הסביר לי פעם מה היתרון של בוררות על שפיטה: "בבוררות אני יכול לבחור את התיקים. בשפיטה אני חייב לדון במה שמונח לפני". המינוח המשפטי הוא "הזכות לשפוט אינה אלא החובה לשפוט", והוא איננו תיאורטי בלבד. שופטים משתמשים בו כדי לדחות בקשות פסלות, ונשיאי העליון - כדי לבטל פסילות בלתי מוצדקות.

זו נקודת מוצא אחת של השורות הבאות: לעיתים נדרשות מן השופטים הכרעות כבדות משקל, אולי כבדות מנשוא. המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין נהג לומר, כי החלטות בנושא אימוץ הדירו שינה מעיניו. שופטי פלילים מדברים על התחבטויות קשות בשלב גזירת העונש. לעיתים ברור שקיים פער בין המשפט לבין הצדק, בין פסק הדין לבין האמת.

נקודת מוצא שנייה היא, שמי שאיננו שופט - כולל הח"מ - מצוי בעמדה טובה בהרבה מאשר השופטים. הוא יכול לשבת ביציע, לפצח גרעינים ולצעוק "בוז"; האחריות להפסדים על כר הדשא אינה מונחת לפתחו. הוא יכול לכתוב מאמר פרשנות ולמתוח ביקורת; השלכותיה של הפסיקה אינן מוטלות עליו. ועדיין, בזהירות הראויה, הדברים צריכים להיאמר.

2. איתמר בן-גביר

הדיון בעתירות להדחתו של בן-גביר (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

בשתי עתירות נפיצות במיוחד המונחות לפתחו, החליט בג"ץ שלא להחליט - לפחות כרגע: העתירות להדחתו של איתמר בן-גביר והעתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר. בעניינו של בן-גביר הורה ההרכב המורחב לו, לבנימין נתניהו ולגלי בהרב-מיארה לנסות ולגבש לנהלים מחייבים את מתווה העקרונות שעליו הוסכם אשתקד ולדווח עד יום ראשון הקרוב (3.5.26).

הקושי שניצב בפני בג"ץ הוא ברור: אין תקדים להוראה להדיח שר שלא הוגש נגדו כתב אישום (ושאפילו לא נחשד ולא נחקר). נתניהו רמז די בבירור שלא יקיים פסק דין שכזה, וכאשר מדובר בשר הממונה על המשטרה - המשמעות היא הרת אסון: האם על המפכ"ל לציית להוראותיו? האם יהיה תוקף למינויים שיבצע? ובמישור הכי מעשי: האם יהיה צורך לשלוח את אותה משטרה כדי לפנותו בכוח מלשכתו? שלא לדבר על המשמעות הפוליטית של צעד שכזה, פחות מחצי שנה לפני הבחירות.

• "אני ואפסי עוד" - "אני הגברת ואין עוד זולתי"
• חייב להיות ממלא מקום קבוע לראש הממשלה

מצד שני, קשה ביותר לסמוך על בן-גביר, גזען ועבריין מורשע, שיקיים סיכומים; הוא הפר אותם בעבר. מטרתו ברורה: פוליטיזציה של המשטרה, ובמידה רבה כבר השיג אותה, במחיר של אובדן אמון ציבורי ופשיעה חסרת תקדים. הותרתו של בן-גביר במשרד זה, דווקא לפני הבחירות, היא סכנה אמיתית לדמוקרטיה.

3. ועדת חקירה ממלכתית

הדיון בעתירות להקמת ועדת חקירה למלחמה (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

בנוגע להקמת ועדת החקירה הממלכתית, קיים פער ניכר בין הרטוריקה של בג"ץ בהחלטתו השבוע לבין החלק המעשי שלה. השופטים אומרים: "אין חולק, כי את אירועי השבעה באוקטובר יש לחקור - ובאופן יסודי ומעמיק. למרות זאת, ניצבים אנו כיום למעלה משנתיים ומחצה לאחר האסון הכבד שפקד את המדינה כולה ביום 7.10.2023, וטרם הוקם על ידי הממשלה מנגנון מתאים לחקר אירועי האסון ולהפקת לקחים הנדרשים למניעת הישנותם. מצב דברים זה אינו מתקבל על הדעת, והוא מעורר קושי משפטי ניכר".

עוד אומרים השופטים, כי יש להם סמכות להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך ברור שיש לנהוג ריסון מירבי משום שהסמכות הבסיסית היא בידי הממשלה. ואז הם מעניקים לממשלה חודשיים נוספים לדווח כיצד בדעתה לחקור את המלחמה - מה שיביא אותנו קרוב מאוד לבחירות, וקרוב לוודאי לדחיית ההכרעה עד לאחריהן.

• מחלוקת עזה על השכר שמבקשים הנאמנים לחברת התשתיות א.מ.צ שמש
• תביעה התבססה על מסמכים שהונחו במעטפה על הרכב - ונדחתה על הסף

כלומר: השופטים אומרים ש"לא מתקבל על הדעת" שאין חקירה שנתיים וחצי אחרי המלחמה - ואז רומזים שייתכן שיובילו למצב בו היא תתחיל למעלה משלוש שנים אחרי. זאת ועוד: בחודשיים הללו עלולה הכנסת לאשר את הקמת ועדת החקירה הפוליטית, ואז יתבקש בג"ץ לנקוט צעד קיצוני עוד יותר - לבטל חקיקה ראשית.

4. זהו תפקידכם

הכרעות קשות במיוחד מבחינה ציבורית (צילום: הרשות השופטת)

שני התיקים הללו מציבים בפני בג"ץ הכרעות מן הקשות בתולדותיו, ולא רק בשל התקדימיות המשפטית שלהן, אלא בעיקר בשל המשמעות הציבורית. בעידן בו הממשלה מפגינה בוז מוחלט כלפי בית המשפט העליון ורבים מחבריה מצהירים שאין לקיים את פסיקותיו; בעידן בו תומכי הממשלה מפיצים שקרים גסים על בית המשפט; בעידן בו השופטים הם יעד להתקפות אישיות כוזבות ואף גזעניות - מי יודע לאן תוביל הכרעה שלא תיראה לצד הימני של המפה הפוליטית. אלימות בהחלט אפשרות.

יש הטוענים, ששופטי העליון בוחרים את הקרבות שלהם. כך למשל, הם לא היססו להטיל השבוע עיצומים כלכליים על החרדים המשתמטים, ובדרך מצויות עתירות הנוגעות לעצם קיומה של מערכת המשפט העצמאית. אפשר אפילו לדבר על עייפות פיזית: 11 שופטים עושים כיום את מלאכתם של 15 ואף יותר מכך, כי מספר התיקים גדל.

כל זה הגיוני וחשוב, אך אינו יכול לגבור על העיקרון שהצבנו בראש הדברים: הזכות לשפוט אינה אלא החובה לשפוט. כאשר השתוללות של שר מאיימת על עצם הדמוקרטיה, צריך לסלק אותו. כאשר ממשלה אינה מוכנה לחקור את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה ולהפיק לקחים, צריך לכפות עליה. לכך נבחרתם. זהו תפקידכם.

5. פריצת כל הגבולות

נעשים שותפים להרס החוק ולאובדן ההרתעה (צילום: יואב דותן)

ההשלכות מרחיקות לכת עוד יותר. רות אלבז כתבה השבוע ב-ynet, בעקבות גל האלימות של בני נוער: "האווירה שנבנתה כאן כבר תקופה ארוכה טפטפה עמוק אל תוך החברה. ברגע שמערערים את המערכת שאמורה להציב גבולות, הגבולות מתחילים להימחק. כשפוליטיקאים ואנשי ציבור תוקפים את בתי המשפט, מתחמקים מהליכים, גוררים זמן ומתנהלים כאילו החוק הוא עניין גמיש, זה לא נשאר רק ברמה שלהם. זה מחלחל למטה, לשפה, להתנהגות, לתחושת המותר והאסור".

אלבז הוסיפה: "זה לא התחיל במכות בבית קפה ולא נגמר שם. זה התחיל הרבה קודם, ברגע שהחוק הפסיק להיות גבול ברור והפך למשהו שאפשר לעקוף. בסוף מי שמשלם את המחיר זו החברה כולה, כי ברגע שאין גבולות למעלה אין גבולות גם למטה, וברגע שאין למטה מי שיעצור זה כבר לא אירוע חדשותי אלא מציאות יומיומית".

שופטי בית המשפט העליון מדגישים בפסיקתם את חובתו של בית המשפט לתרום את חלקו למאבק בפשיעה. אבל כאשר הם אינם מוכנים לפעול להבטחת הדמוקרטיה והממשל התקין, או לכל הפחות מהססים וגוררים את רגליהם, אזי הם נעשים שותפים להרס שלטון החוק, לאובדן ההרתעה ולפריצת כל הגבולות.

6. בינתיים במשפט נתניהו

מסר של לית דין ולית דיין

השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם איבדו מזמן את השליטה על המתרחש במשפט נתניהו. הם לא הצליחו לקצר את החקירות של שני הצדדים, התביעה דחתה כמעט בבוז את הצעתם לוותר על סעיף השוחד בתיק 4000 ולפנות לגישור פלילי, בנימין נתניהו מבקש ומקבל קיצורים ודחיות מנימוקים שונים ומשונים (שני שלישים מהדיונים מאז תחילת פרשת ההגנה בוטלו), טלי גוטליב משתוללת וצווחת עליהם ללא כל תגובה מצידם.

על מי הם חזקים? על התקשורת. תחילה אסרו עלינו להציג שאלות לנתניהו ללא הסכמתו, וכך הותירו אותו נגיש רק לעדת מעריציו ומעריצותיו (שאת חלקם ראיתם בשורות הראשונות בטקס המשואות). לאחר מכן הסכימו שהוא ייכנס רק אחריהם, כדי שלא נוכל לצלם אותו. עם או בלי קשר, היחידה לאבטחת אישים מקשה עלינו יותר ויותר.

גם כאן מדובר בבריחה ממילוי חובות שיפוטיות בסיסיות: לקבוע את לוח הזמנים, לשלוט באולם ובצדדים, להבטיח זכויות יסוד. וזו אינה גזירת גורל: אני יכול לתת לכם רשימה ארוכה של שופטים שאצלם זה לא היה קורה. התוצאה בפועל איננה רק התמשכות מזיקה ורעילה של אחד התיקים החשובים בתולדות המדינה, אלא גם מסר של לית דין ולית דיין.