מכליות נפט בלב ים, קרדיט: גרוק
מכליות נפט בלב ים, קרדיט: גרוק

עדכון: הערכה חדשה על יכולת האחסון של איראן

ככל שיכולת האחסון נגמרת כך הלחץ של האיראנים גדל; ההערכות היו שמדובר בשבוע-שבועיים, כעת יש הערכות שמדובר בחודש-חודשיים

מנדי הניג |

טראמפ מאיים שהנפט של איראן "יתפוצץ" במחסנים; בפועל ייתכן שלטהראן יש עוד זמן

המצור האמריקאי חונק את יצוא הנפט האיראני אבל לפי הערכות חדשות בשוק האנרגיה שנשמעות בתקשורת האמריקאית לאיראן יש קיבולת אחסון שמאפשרת להחזיק מעמד לפחות כמה שבועות ואולי יותר מחודשיים. בינתיים מי שנלחץ יותר הוא שוק הנפט העולמי שרואה מחירים מזנקים וסיכון גיאופוליטי גבוה.

דונלד טראמפ הצהיר שהמצור על נמלי איראן יישאר בתוקף עד שטהראן תסכים להסכם גרעין רחב. המטרה ברורה לחנוק את זרם הדולרים מנפט ולדחוף את המשטר לשולחן המשא ומתן. אבל ההערכה שלו על התפוצצות מהירה של תעשיית הנפט כנראה מוגזמת. לאיראן יש עדיין מקום באחסון כדי להאט את ההפקה בצורה מסודרת ולמנוע נזק קבוע לשדות.

המצור כן כואב. נתוני מעקב מכליות מראים ירידה חדה בטעינות הנפט והקונדנסט בנמלי איראן מ-2.1 מיליון חביות ביום לפני תחילת המצור לכ-500 אלף חביות ביום אחריו. איראן מאבדת כ-500 מיליון דולר ביום בהכנסות. יצוא כמעט נעצר ולא נרשמים מעברים מאושרים של מכליות איראניות דרך אזור החסימה.

השאלה המרכזית היא מי ישבר קודם. טראמפ רוצה כאב כלכלי מהיר שיכריח את טהראן להתפשר. איראן מצדה מנסה להחזיק מעמד עד שהשיבוש במצר הורמוז ומחירי האנרגיה הגבוהים יפעילו לחץ על וושינגטון ועל הכלכלה העולמית. איראן מסרבת לפתוח את הורמוז כל עוד המצור הימי נמשך. ארה"ב מסרבת להסיר את החסימה לפני הסכם גרעין. 

ההערכות החדשות-מעודכנות מדברות על כ-25 מיליון חביות אחסון יבשתי ועוד כ-20  מיליון חביות ימי במכליות ריקות. בהערכות רחבות יותר יש קיבולת נוספת של כ-35-40 מיליון חביות שמוסיפה עוד אפשרות אחסון. בנוסף עשרות מכליות מקושרות לאיראן צפויות לחזור לאזור עד סוף מאי ויכולות להוסיף 40-50 מיליון חביות. בתרחיש הזה איראן יכולה למשוך עוד כמה חודשים. 

איראן לא חייבת להמשיך להפיק בקצב מלא עד שהמכלים מתמלאים. היא יכולה להוריד תפוקה בהדרגה להקל על האחסון ולשמר את התשתיות. במצב כזה הסיכון לפגיעה בלתי הפיכה בשדות יורד משמעותית. המצור אפקטיבי אבל הוא עובד דרך שחיקה מתמשכת ולא קריסה מידית. 

ההכנסות הן נקודת התורפה האמיתית. לאיראן יש כ-120 מיליון חביות נפט טעונות במכליות ממזרח לאזור המצור וחלקן עשויות להימכר ללקוחות כמו סין. זה שקול לכחודשיים של הכנסות אבל רק אם המכירה והתשלום יעברו בפועל. ככל שהמצור נמשך קשה יותר לשנע, לבטח ולקבל תשלומים. אם החסימה תחזיק עוד חודשיים ההכנסות עלולות להתקרב לאפס. משטר שתלוי ביצוא נפט יכול להתמודד עם כמה שבועות של אחסון אבל לא עם תזרים מזומנים שמתייבש.

אלא שזה גם בעיה לטראמפ - כל יום של שיבוש בהורמוז מוציא מהשוק מיליוני חביות ומעלה את מחירי האנרגיה. הנפט מזנק לרמות של 126 דולר לחבית בברנט ו-110 דולר ב-WTI. זה מכביד על צרכנים חברות תעופה ותעשייה. אם המחירים ימשיכו לטפס הלחץ הציבורי בארה"ב ובאירופה יגבר. השאלה מי ימצמץ ראשון. 

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה