ארדואן באיום על ישראל על רקע התהדקות הקשרים עם קפריסין ויוון ועם סומלילנד

ביום רביעי האחרון, בזמן שנאם בפרלמנט הטורקי, השמיע נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן איומים על ישראל. בנאומו טען ארדואן כי התקיפות של ישראל בלבנון ובסוריה מהוות איום ישיר על בטחונה של טורקיה. לדבריו "ביטחונה של טורקיה מתחיל בבירות ובדמשק". עוד ציין הנשיא הטורקי כי פעולות ישראל הן תוקפנות המאיימת על העולם כולו וטען שישראל מובילה את מה שכינה "יזמות זדוניות" במזרח התיכון. בהמשך המשיך טאיפ ארדואן ואמר כי אם ייפגעו הזכויות של הטורקים או הטורקים הקפריסאים במזרח התיכון ובים התיכון, התגובה של טורקיה תהיה חד משמעית וחזקה.

בתגובה כינה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את הנשיא הטורקי "רודן אנטישמי". השר מיקי זוהר הזהיר במילים בוטות ואמר שאם ארדואן יעז לנסות את ישראל, גורלו יהיה גרוע מגורל המשטר האיראני. במאמרים קודמים כבר עסקתי בטורקיה מזוויות שונות. אבל במאמר האם 7 באוקטובר יכול להתרחש גם בגבול הסורי? דיברתי במפורש על עימות אפשרי בין ישראל לתורכיה.

באותו מאמר כתבתי כך: "... ניצני העימות הבא כבר נזרעו... נשיא טורקיה, ארדואן, מדבר על עימות ישיר עם ישראל. לפני שנה או שנתיים, איום כזה היה עובר ללא תגובה... היום, כשצבאות טורקיה וישראל התקרבו מאד זה לזה, הסיכוי לעימות גדל... מדובר במצב חדש ומטריד שקברניטי המדינה והצבא צריכים לקחת בחשבון." הזמן שעבר רק מחזק את הדברים ואני מאמין שגורמי ההערכה בישראל כבר לוקחים בחשבון עימות עתידי אפשרי אולי בטווח של שנים בודדות.

בנוסף אני מעריך שגם התורכים נערכים לסוג מסוים של עימות לא פחות מישראל. לאור האמור לעיל נשאלת השאלה למה עכשיו? באיזה הקשר נאמרו הדברים? למי מכוונים דברי ארדואן ולאילו אוזניים הם נועדו? האם הם מרמזים על מצוקה או על נחישות? ושאלת השאלות - האם קיים בעת הזאת תרחיש של עימות צבאי ישיר בין ישראל לבין הטורקים?.

כדי להבין טוב יותר את המצב חשוב לסקור את האינטרסים הטורקים באזור, הן בים והן ביבשה, ואת הפעולות שמבצעת טורקיה כדי להגשים אותם. מנגד יש להבין את האינטרסים של ישראל ואת הדרכים שבהן היא פועלת ליישמם.

למה בחר ארדואן לאיים על ישראל דווקא עכשיו ובאיזה הקשר נאמרו הדברים

לא מעט פרשנים ומומחים לטורקיה טוענים שנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בוחר לאיים על ישראל בעיקר במטרה לחזק את מעמדו הפוליטי בתוך ארצו ולהציג עצמו כמנהיג העולם האסלאמי. ואכן, הדברים מתיישבים לכאורה עם ההיחלשות המשמעותית שנצפתה לאחרונה במעמדו של ארדואן בטורקיה. המצב העגום של הכלכלה התורכית גרם לו להימנע מהפסקת המסחר עם ישראל, אף שמדובר במסחר עקיף. 

ארדואן, כמו רוב הציבור בתורכיה, מזדהה עם הפלסטינים. הבעיה היא שהכלכלה הפלשתינית לא נותנת מענה לצרכים של תורכיה והכלכלה הישראלית כן. ארדואן נוקט קו תקיף נגד ישראל אבל למעט החמרה נקודתית מעת לעת, יחסי המסחר נמשכים לתועלת שני הצדדים. 

מהאמור לעיל אפשר לכאורה להסיק שהנשיא הטורקי מגיב גם לחולשה הכלכלית של ארצו, שרק הולכת ומחריפה בשנים האחרונות. הדבר בהחלט ייתכן, אבל משבר כלכלי לבדו לא אמור לדחוף מנהיג של מעצמה אזורית להתלהם נגד מדינה אחרת.

נוסף על האמור לעיל ניתן לטעון שהתזמון של האיומים האחרונים קשור ישירות לאירועים ביטחוניים באזור. במהלך מבצע שאגת הארי הביטה טורקיה בעיניים כלות כיצד הופכת ישראל לבעלת הברית החזקה של ארה"ב באזור, תוך שהיא מאיימת על מעמדה של טורקיה. 

• ארדואן מחריף את הטון נגד ישראל: "התקיפות בסוריה ובלבנון מאיימות גם על טורקיה"
• המשבר בטורקיה: הבנק המרכזי חוזר למכור דולרים ב-10 מיליארד דולר כדי לייצב את הלירה

ארדואן, שהשאיפות שלו לשדרג את מעמדה של טורקיה ואולי אף להחזיר את החליפות הטורקית ידועות, לא ממש אוהב את העובדה שמעמדה של ישראל באזור שודרג. מעבר לשיתוף הפעולה ההדוק ישנם כבר דיבורים על הקמת בסיס אמריקאי בישראל ואפילו על הקמה של תחנת כוח גרעינית בנגב, על שטח שיוחכר לארה"ב. 

אמנם גם לתורכיה יש תחנת כוח גרעינית שהתחילה לפעול בשנת 2023, ויש בשטחה גם בסיס אמריקאי גדול. עם זאת הטורקים הבינו, אולי באיחור מסוים, שבצעו טעות אסטרטגית כאשר לא התירו לכוחות ארה"ב לפעול משטחם נגד איראן. 

ארה"ב הבינה שהבסיסים שלה בשטח טורקיה עלולים להתברר בכלתי רלבנטיים גם בפעולות עתידיות. בסיסים בישראל, לעומת זאת, יעניקו לארה"ב חופש פעולה מוחלט. ועדיין, האמור לעיל הוא רק חלק מהפאזל ולא משקף את התמונה במלואה.

סיבה אפשרית נוספת להתנהלות האגרסיבית של ארדואן היא השאיפה שלו לאחוז במנהיגות המזרח התיכון. ארדואן רוצה להוביל את המדינות המוסלמיות, מזדהה עם האידיאולוגיה של תנועת "האחים המוסלמים" ותומך בחמאס. יתרה מכך, הוא מגדיר את חמאס כתנועת שחרור לאומית. 

כאשר ישראל פוגעת בחמאס או בחיזבאללה, הוא מרגיש צורך לצאת להגנתם כדי לשמור על מעמדו האזורי. עם זאת, חלק משמעותי מהמומחים לנושא מציין שהאיומים של ארדואן, לרבות רמיזות לפלישה או כניסה צבאית לכיוון ישראל, נשארים בעיקר ברמת הדיבורים והלוחמה הפסיכולוגית. הוא יודע שארה"ב והמערב זקוקים לטורקיה בגלל מיקומה האסטרטגי ובסיסי הצבא שבה, ולכן הוא מרשה לעצמו להחריף את הטון מול ישראל. 

• "כל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה – הוא נתפס בעוון כולם"
• הסיבות לאסון תעופה - והתקלות הנפוצות בבואינג ואיירבאס

הנחת הבסיס שלו היא שהמערב ינסה להרגיע אותו ולא יעניש אותו. ועדיין, מדובר בהסבר חלקי בלבד. לדעתי הצנועה, מה שהעלה את חמתו של הדיקטטור הטורקי הוא הידוק היחסים בין ישראל, קפריסין ויוון ופריסה של כוחות ישראלים באזורים שונים לרבות סומלילנד, באופן שמאיים על ההגמוניה ועל התוכניות של רג'פ טאיפ ארדואן להשתלטות למעשה על הים התיכון והים האדום.

יוון, קפריסין וישראל ובלימת שאיפות ההשתלטות התורכית בים התיכון

בשנים האחרונות הולכים ומתהדקים הקשרים הכלכליים, המדיניים והצבאיים בין ישראל, קפריסין ויוון. הקשר ההדוק בין שלוש המדינות יוצר ציר אסטרטגי חזק במזרח הים התיכון והן משתפות פעולה ביניהן על מנת לחזק את הביטחון ואת הכלכלה באזור. הברית שראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, עומל עליה מזה תקופה ארוכה נשענת על אינטרסים משותפים שאיתם ניתן למנות הגנה מפני איומים אזוריים ופיתוח משאבי אנרגיה.

מבחינת קפריסין ויוון איום הייחוס העיקרי הוא הטורקים, שלא מסתירים את כוונתם להשתלט על מזרח היום התיכון. ההשתלטות על החלק התורכי בקפריסין היא דוגמה מוחשית לרצינות הכוונה, והן הקפריסאים והן היוונים מבינים היטב במה מדובר. שלושת המדינות חתמו על תוכנית עבודה משותפת לשנת 2026 שמטרתה העמקת התיאום הצבאי ביניהן.

הצבאות של שלושת המדינות מקיימים תרגילים משותפים רבים באוויר, בים וביבשה. בנוסף, יוון וקפריסין רוכשות מישראל מערכות הגנה אווירית מתקדמות. מדינת ישראל מצדה רכשה חברות ביטחוניות ביוון. התעשייה האווירית רכשה את החברה הביטחונית היוונית המובילה אינטראקום דיפנס בשנת 2023. החברה הזאת מתמחה בייצור משגרי טילים, מערכות תקשורת יבשתיות וימיות וטכנולוגיות הגנה מתקדמות והיא שולבה בפעילות העסקית של התעשייה האווירית. 

במסגרת עסקת ענק שנחתמה באפריל 2026, אלביט מערכות תספק לצבא יוון מערכות ארטילריה ורקטות בשווי של 2.3 מיליארד דולר בקירוב. כחלק מההסכם, רכיבים מהמערכות הללו ייוצרו ישירות במפעלים של התעשיות הביטחוניות ביוון מה שעשוי לתמוך בכלכלה המקומית. שתי המדינות, יוון וישראל, מקדמות גם עסקאות בשווי מיליארדי אירו לרכישת מערכות הגנה ישראליות מתקדמות לרבות "ברק MX" "ספיידר" וכן מערכת "קלע דוד".

חברת אלביט גם מפעילה ומחזיקה את המרכז הבינלאומי לאימוני טיסה של חיל האוויר היווני במסגרת חוזה ארוך טווח. הטייסים היווניים משדרגים את היכולות שלהם, וגם זה מדאיג את ארדואן. גם הצבאות של המדינות מקיימים תרגילים משותפים בדגש על אימוני טיסה, תרגילים אוויריים וימיים ואימונים של כוחות מיוחדים. טורקיה, שבעבר הייתה המקום שבו התאמנו הטייסים הישראלים, הוחלפה מניה וביה ביוון.

כל האמור לעיל מצביע על מגמה ישראלית לבזר את הייצור הבטחוני ולהימנע ממצב שבו מדינה אחת יכולה להטיל אמברגו משתק על ישראל, נוסח האמברגו הגרמני או האמברגו המשתק שהטיל ממשל ביידן על הרכש הבטחוני של ישראל. שיתוף הפעולה הביטחוני מהווה אתגר ממשי לשאיפות של טורקיה באזור. הוא משפר את היכולת ההגנתית של היוונים והקפריסאים מפני תקיפה תורכית, שללא ספק תגיע בזמן כל שהוא בעתיד. 

לא בכדי הוא עושה הכל על מנת לייצר טריז בין המדינות לבין עצמן ובינן לבין יבשת אירופה בכללותה, תוך הכרזה על שטחים שבהם אמור הצינור לעבור כמים טריטוריאליים טורקים. לשם כך הוא לא מהסס להסתייע בקפריסין הטורקית, שהמדינה היחידה המכירה בריבונותה היא טורקיה עצמה.

נוסף על הפקת הגז והעברה שלו לאירופה, קיימות תוכניות לחבר את רשתות החשמל והגז של ישראל לאירופה דרך קפריסין ויוון. כך תוכל ישראל בעת הצורך להנות מעודפי חשמל באירופה, ובעת הצורך תוכלנה מדינות באירופה להנות מעודפי החשמל המיוצרים בישראל. אבל הקשרים בין יוון, קפריסין וישראל לא מתמקדים רק בגז והולכת חשמל, אלא גם בתיירות. ישראל וקפריסין חתמו על הסכמים שהמטרה שלהם היא לחזק את תנועת המטיילים ולשקם את ענף התיירות המקומי. 

תורכיה, שבעבר הייתה יעד תיירותי מועדף על הישראלים, איבדה את מעמדה. עד 2023 ביקרו בתורכיה מדי שנה 2.3 – 2.5 מיליון תיירים שהשאירו בה קרוב לשלושה מיליארד דולר מדי שנה. התייר הישראלי שנתקל בעוינות הולכת וגוברת בתורכיה הפנה את תשומת הלב שלו ליוון ולקפריסין. מדובר ביעדים קרובים, נגישים ואטרקטיביים לא פחות מאנטליה. התורכים שטעו לחשוב שהקהל הישראלי הוא קהל שבוי, נוכחו בטעותם כשכבר היה מאוחר.

ההכרה בעצמאות סומלילנד

ואם בכל אלה לא די, מדינת ישראל הכירה בעצמאותה של סומלילנד. הדבר מרתיח את התורכים, שהתוכניות שלהם בים האדום הן מרחיקות לכת. על פי מקורות זרים, ישראל מתכננת ומקדמת הקמת בסיס צבאי ומודיעיני במדינה הצעירה. דיווחים ברשת "בלומברג" מציינים שמשלחות ביטחוניות מישראל סיירו בקו החוף של סומלילנד והאזור שנבחן נמצא כמאה קילומטר ממערב לעיר הנמל ברברה, בסמוך לבסיס של איחוד האמירויות. המטרה המרכזית היא לקצר את מרחק הטיסה והתקיפה מול החות'ים בתימן, שנמצאים במרחק של מאתיים ושישים ק"מ בלבד מסומלילנד, לעומת כאלפיים ק"מ מישראל. 

מטוס ישראלי יכול להמריא מסומלילנד, לבצע פעולה ולחזור, בדיוק כמו כל פעולה שמבצע חיל האוויר בלבנון או בעזה. גורמים רשמיים בסומלילנד אישרו שהמדינה תאפשר לישראל להקים מתקנים לאיסוף מודיעין ולניטור נתיבי השיט בים האדום ובמפרץ עדן. ייתכן שהדיווחים שגויים או מוגזמים, אבל התגובה התורכית יכולה להצביע על העובדה שהם לכל הפחות מתייחסים ברצינות לדיווחים לעיל. לפי פרסומים זרים, ישראל כבר עשתה שימוש מסוים בתשתיות בסומלילנד כולל הפעלת תחנת תדלוק חשאית למטוסי קרב במהלך העימות הצבאי מול איראן. 

הסומלים פרסמו הכחשה רפה, אבל מומחי לוויין וחוקרי מודיעין אזרחיים זיהו בנייה של האנגרים תת-קרקעיים ותשתיות צבאיות חריגות בשדה התעופה בברברה. ההערכה היא שאלה מיועדות לשימוש ישראלי או משותף. גם כאן, האינטרסים לכאורה של ישראל מתנגשים עם האינטרס הטורקיים להשגת הגמוניה בים האדום באמצעות בסיסים צבאיים מתוכננים.

 הקשר הישראלי יווני קפריסאי מציב מכשול בפני התורכים, שהמטרה המוצהרת שלהם היא השתלטות על מרחב הים התיכון. הקשר עם סומלילנד פוגע בשאיפה התורכית לייצר הגמוניה או לכל הפחות נוכחות מאסיבית בים האדום. אלה, בתוספת הפגיעה הכלכלית המשמעותית של ישראל בתורכיה, גרמו לנשיא ארדואן להתלהם ולהשמיע איומים ממשיים ולא רק מרומזים.

למי מכוונים דברי ארדואן והאם מדובר באיום ממשי על ישראל

בשורות לעיל כבר הזכרתי שיש מומחים לאזור הגורסים שהאיום הטורקי הוא בעיקר טקטי ונועד יותר לאוזניים טורקיות מאשר לאוזניים מערביות. ואולם אני סבור שהאיומים הם ממשיים, גם אם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן איננו מתכוון להוציא אותם לפועל בעתיד הנראה לעין. גם ישראל וגם טורקיה טוענות לכתר ההובלה במזרח התיכון. 

טורקיה שואפת לכך מזה שנים, ואילו ישראל נגררה למעמדה הנוכחי בכורח האירועים. אירועי השביעי באוקטובר 2023 והמלחמה שנכפתה על ישראל בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת, גרמו לישראל לשנות מהקצה אל הקצה את האסטרטגיה שלה. מאסטרטגיה הגנתית שניסתה להכיל אירועים בטחוניים ואחרים ולהימנע מתגובה משמעותית גלויה, ישראל אימצה אסטרטגיה התקפית. לא עוד "מלחמה שבין המלחמות", אלא תגובה מהירה וחזקה לכל פגיעה. 

התקיפות האחרונות בלבנון ובאיראן מצביעות יותר מכל דבר אחר על העובדה שישראל נמצאת כעת במקום אחר. בנוסף, מתחת לרדאר מדינת ישראל מחזקת באופן משמעותי את חיל הים והופכת אותו לזרוע אסטרטגית ארוכת טווח. זאת, סביר להניח, במטרה להפוך למעצמה ימית אזורית. חיל הים כבר קלט צוללות חדשות ומתקדמות והוא נערך לקלוט עוד צוללת מתקדמת ביותר, שתשדרג את היכולות המבצעיות של ישראל בחופים מרוחקים. 

בנוסף, ישראל חתמה על עסקת ענק בשווי כשלושה מיליארד אירו עם גרמניה לפיתוח וייצור שלוש צוללות חדישות. הן יחליפו בעתיד את צוללות הדולפין הישנות ויעניקו לצה"ל, לגעת מומחים, עליונות ימית חשאית. בנוסף, ארבע ספינות המגן המתקדמות שנרכשו מגרמניה משולבות כעת באופן מלא במערך ההגנה ועליהן מותקנות מערכות "כיפה ימית" (כיפת ברזל לים מ.כ.) ומערכות "ברק מגן" ליירוט טילים וכטב"מים המאיימים על אסדות הגז וחופי המדינה. חיל הים גם מקדם את בנייתן של ספינות טילים חדשות המיוצרות במספנות ישראל בחיפה ומותאמות במיוחד לאפיון המבצעי של החיל. 

באשר לחיזוק מערך הביטחון השוטף, משרד הביטחון רכש ממספנות ישראל ארבע ספינות ביטחון מהירות מסוג "שלדג" סימן 5. הן שנועדו לשפר את יכולת התמרון וההגנה המיידית על גבולותיה הימיים של המדינה. בעקבות לקחי המלחמה ואי ההצלחה בגבול הימי בשביעי באוקטובר, חיל הים שינה את תפיסת ההפעלה שלו. כיום, כמחצית מכוח ספינות הדבור נמצאות בים מסביב השעון כדי למנוע חדירות.

אבל השינוי המשמעותי ביותר בחיל הים הישראלי נוגע לפעילות בזירות מרוחקות. במסגרת המלחמה הרב זירתית, חיל הים כולל לוחמי שייטת 13 ושייטת הצוללות, הרחיב את פעילותו החסויה והגלויה למרחק של אלפי קילומטרים מחופי ישראל, כחלק מהמאמץ הלאומי לשנות את מאזן הכוחות הביטחוני באזור. זה המקום לחזור ולהדגיש שכל האמור לעיל מתבסס על פרסומים גלויים בלבד.

יישום שאיפות האימפריאליות וצמצום ההשפעה של ארה"ב וישראל

אל מול האמור לעיל, המטרה הראשית של טורקיה בראשות ארדואן היא יישום השאיפות האימפריאליות שלה, צמצום ההשפעה של ארה"ב וישראל, השגת שליטה ימית בים התיכון ובים האדום והובלת העולם המוסלמי. ארדואן פועל מתוך חזון להחזיר לטורקיה את מעמדה כאימפריה אזורית השולטת במזרח התיכון ובמזרח הים התיכון.

טורקיה שואפת להקטין את התלות הביטחונית של מדינות האזור בארצות הברית ולמנוע מישראל את האפשרות לקבוע לבדה את עתיד האזור. אף שמדובר בהשערה מרחיקת לכת, לא אופתע בכלל אם בצירוף נסיבות כזה או אחר תיטול תורכיה חסות על חזבאללה (שנכון למועד כתיבת שורות אלה נמצא בשעתו הקשה ביותר) ותנסה לעשות בו שימוש דומה לזה שהאיראנים עשו בו לאורך כמעט חמישה עשורים, קרי לנגוס ביכולות הביטחוניות של ישראל בלבנון ובסוריה.

אנקרה מנסה לשלוט בנתיבי השיט והאנרגיה בים התיכון ובים האדום, ורואה בבריתות של ישראל עם יוון, קפריסין וסומלילנד כאחת ניסיון לכתר אותה. העובדה שתורכיה מנסה לעשות בדיוק אותו הדבר לישראל לא גורעת מאומה מעוצמת הכעס והעלבון התורכיים. לדעתי הצנועה, שתי המדינות נמצאות על מסלול התנגשות שעלול להסתיים אפילו בעימות צבאי גלוי, אלא אם תשכיל ארה"ב שו ששתי המדינות יפעלו בעצמן למנוע אותו.

לדעתי הצנועה המודיעין הישראלי כבר שינה את הצי"ח ומתמקד בתורכיה יותר מבעבר תוך התייחסות אליה כאל מדינת אויב. האם ההתנגשות תקרה בהכרח? לא בטוח. ארה"ב, ובעיקר בעתיד הנראה לעין, תעשה הכל על מנת להרגיע את הרוחות במאבק בין שתי בנות הברית שלה באזור. עם זאת, יש בהחלט סבירות שבתרחיש כזה או אחר ארה"ב תאלץ לבחור צד, ולא בטוח שישראל תצא נשכרת מבחירה כזאת. לאור האמור לעיל ניתן להבין טוב יותר את ההשתלחויות האחרונות של ארדואן בישראל. 

האם הנשיא הטורקי יהפוך את ההתלהמות שלו למעשים, בדגש על התנגשות צבאית? לא בטוח, לפחות לא בטווח הזמן הקרוב. האם התנגשות כזאת תקרה בעתיד? הסיכויים לכך הולכים ומתרבים ככל שישראל נוגסת שטחים בלבנון, מטפחת קשרים עם קפריסין ויוון האויבות המסורתיות של תורכיה ובונה את כוחה הצבאי בים האדום.

כרגע יש לישראל ולתורכיה מרחב פעולה המאפשר לשתיהן לממש את האינטרסים שלהן במקביל. אבל לא ירחק הזמן ויגיע הרגע שהתנגשות האינטרסים תהיה בלתי נמנעת. אני מאמין שגורמי ההערכה והביטחון מבינים את זה ופועלים לגבש מדיניות שתשרת באופן הטוב ביותר את הצרכים והאינטרסים של מדינת ישראל.