פסק דין: חברת בנייה שנטשה פרויקט בתל אביב תשלם 466 אלף שקל
בית משפט השלום בתל אביב קיבל חלקית תביעה של בעל בית שנשאר עם שלד לא גמור אחרי ששילם כ-1.79 מיליון שקל. השופטת מיטל צרוני דחתה את הגרסה שלפיה עשרות אלפי שקלים שזרמו לחשבונות הפרטיים של בעל החברה ואשתו היו תשלום על סוס - "סיפור שהומצא בדיעבד" - והורתה למסור לתובע חשבוניות מס חסרות. ועדיין, את מסך ההתאגדות היא סירבה להרים, והתביעה האישית נגד בעל החברה נדחתה
זה התחיל כמו חלום של משפחה אחת בתל אביב: הסכם עם קבלן ביולי 2020 להריסת בית ישן ובניית בית חדש "מהחל ועד כלה", עם מפרט טכני מוסכם, אדריכל, מפקח בנייה ותקציב סגור של 2.3 מיליון שקל. זה נגמר בבית לא גמור, בקבלנים חלופיים שנשכרו בלחץ, באיחור של יותר משנתיים - ובפסק דין של 20 עמודים שניתן השבוע בבית משפט השלום בתל אביב, ובו גם סוס אחד שאיש בבית המשפט התקשה להאמין שהוא קיים.
לפי פסק הדין, בעל הבית שילם לחברת הבנייה 1,725,000 שקל לפי אבני דרך, עוד 65 אלף שקל על תוספות ושינויים - פירוק אמבטיה והפיכתה למקלחון, חלון סקיילייט, הגבהת תקרות ועוד - וכ-91 אלף שקל ישירות לספקים. בסך הכול, קרוב ל-79% מהתמורה. אלא שמאמצע 2021 קצב העבודה קרס. בהתכתבויות הוואטסאפ שהוצגו לבית המשפט נשמע בעל הבית מתחנן: "העבודה לא מתקדמת באתר בקצב שנוכל לסיים... יש הרבה עבודה שאפשר לקדם בשטח, ואין פועלים". באוגוסט 2021 הוא כבר מזהיר שיפסיק לקדם את הבנייה, ובנובמבר הקבלן עוצר את העבודות ועוזב את האתר. במכתב מ-1 בדצמבר 2021 בוטל ההסכם.
החברה סיפרה סיפור הפוך: לטענתה בעל הבית הוא שהפר את ההסכם, העבודות נעצרו בגלל חריגות מהיתר הבנייה ובעיות תכנון מצדו, והיא זו שנשארה עם חוב פתוח. את הטענות האלה גיבתה בחוות דעת שמאי ובעדויות של מנהל העבודה וקבלני המשנה. השופטת מיטל צרוני עברה על הראיות וקבעה אחרת: "החל מאמצע שנת 2021 הנתבעת האטה באופן משמעותי את קצב התקדמות הבנייה, כאשר לפרקים כלל לא נכחו פועלים באתר... עד אשר בחודש נובמבר 2021 הפסיקה את העבודות כליל ועזבה את האתר". ההפרה, נקבע, היא של החברה, וביטול ההסכם היה כדין.
הכסף שזרם לחשבונות הפרטיים - והסוס שנולד בדיעבד
החלק הצבעוני של התיק נוגע לכסף שלא עבר דרך החברה. מתוך התשלומים, 63 אלף שקל הועברו ישירות לחשבונות הפרטיים של בעל החברה ושל אשתו, וחשבוניות מס נמסרו רק על 1.509 מיליון שקל מתוך 1.79 מיליון ששולמו. כשנדרש בעל החברה להסביר העברות של 40 אלף שקל לחשבונות הפרטיים, הוא שלף גרסה מפתיעה: זה בכלל תשלום על סוס שבעל הבית רכש ממשפחתו.
הגרסה הזאת לא שרדה את החקירה הנגדית. בכתב ההגנה דובר על 20 אלף שקל, בתצהיר על 40 אלף, ובעדות כבר על 63 אלף. בעל החברה התקשה לזכור כמה עלה הסוס, אשתו העידה שאינה זוכרת כמה סוסים מכרה המשפחה, איך משלמים עליהם ומה שמו של הסוס המדובר, וההודעה שצורפה כראיה - "אני ואשתי שותפים בסוס שקנית" - נכתבה עם אימוג'י קורץ. השופטת סיכמה בחדות: "שוכנעתי כי התובע לא רכש סוס מהנתבע, ומדובר בסיפור שהומצא בדיעבד להעברת הכספים לחשבונות האישיים".
ובכל זאת, דווקא כאן נעצרה השופטת. למרות הסיפור שקרס ולמרות החשבוניות החסרות, היא קבעה שהעברה של כ-3.5% בלבד מהתמורה לחשבונות פרטיים אינה מצדיקה את הצעד החריג של הרמת מסך ההתאגדות, ושבעל הבית התמקד בטענות הרמת המסך במקום להוכיח עילה לאחריות אישית. התוצאה: התביעה נגד בעל החברה באופן אישי נדחתה במלואה, והחיוב נופל על החברה בלבד. את החשבוניות החסרות, לעומת זאת, חויבה החברה למסור.
איך נולד הסכום: 401 אלף על ההשלמה, אפס על האיחור
בעל הבית תבע 952,110 שקל. השופטת חישבה אחרת, ובאופן מעניין דווקא על בסיס חוות הדעת של השמאי מטעם החברה, שקבע כי בוצעו 83.33% מהעבודות. מכאן שנותרו כ-16.7% להשלמה, בעלות של כ-442 אלף שקל לפי אומדן עלות הבנייה - קרוב מאוד ל-441 אלף שבעל הבית דרש על ההשלמה בפועל, אחרי ששילם לקבלנים החלופיים כ-925 אלף שקל. הפיצוי בגין השלמת הבית נקבע על 401,030 שקל, ולצדו 10,000 שקל בלבד על עוגמת נפש, מתוך 100 אלף שנתבעו.
שני ראשי נזק גדולים נמחקו לגמרי. פיצוי על איחור של 16 חודשים במסירה - כ-180 אלף שקל לפי דמי שכירות - נדחה, אחרי שנקבע שבעל הבית עצמו תרם לקצב ההשלמה ולא הוכיח שהאיחור כולו רובץ על החברה. גם דרישה של 230 אלף שקל על אובדן תקופת הבדק והאחריות נדחתה. בשורה התחתונה: החברה תשלם 411,030 שקל בתוספת הצמדה וריבית, ועוד 40 אלף שקל שכר טרחת עורך דין ו-15 אלף שקל הוצאות משפט - כ-466 אלף שקל, פחות ממחצית התביעה. תביעה שכנגד שהגישה החברה נגד בעל הבית עוכבה עד ההכרעה בתיק הזה, כך שהסאגה עוד עשויה להתגלגל.
ולכל מי שבונה בית: פסק הדין הזה הוא תזכורת לשלושה כללים פשוטים. הסכם פאושלי סגור עם מפרט הוא ששכנע את בית המשפט; התכתבויות הוואטסאפ הן שהוכיחו את הנטישה; והחשבוניות שלא נמסרו הן שהשאירו את בעל הבית רודף אחרי ניירת גם אחרי הניצחון. והסוס? נשאר בלי שם, בלי מחיר - ובלי קונה.
