טענו להשקעה של 3.5 מיליון דולר במלון, ויחויבו במס

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורי המס של חברת נייטס פאלאס הוטל ושל בעלי מניותיה, האחים סמיר ושוקרי פארוג'י, שהפעילו במשך שנים את מלון נייטס פאלאס בעיר העתיקה, בבניין של הפטריארכיה הלטינית. השופט אביגדור דורות קבע שהמלון הופעל באמצעות החברה, שעליה לשלם מס על רווחיו בשנים 2002 עד 2010, ושמשיכות של כ-7 מיליון שקל מקופת המלון הן דיבידנד שחייב במס. המערערים ישלמו גם הוצאות ושכר טרחה של 50 אלף שקל.

בלב התיק עמדה טענה אחת: לגרסת האחים, הכסף שמשכו מהמלון לא היה רווח אלא החזר של השקעה. הם טענו שהשקיעו 3.5 מיליון דולר בשיפוץ המלון, ולכן כל שקל שיצא מהקופה החזיר להם חלק מההשקעה. השופט לא קיבל את הגרסה. "המערערים לא הציגו ראיה או אסמכתא אחרת ביחס להלוואה או להעברת כספי ההשקעה לפטריארכיה", כתב.

איך הגיעה רשות המסים למלון?

החברה הוקמה באוקטובר 1995, והאחים, שמחזיקים כל אחד במחצית ממניותיה, חתמו עם הפטריארכיה על הסכם לניהול המלון ל-9 שנים. ב-2005 הוארך ההסכם, עם אופציות שהיו אמורות להאריך אותו עד סוף 2017. ב-2011 הגישה הפטריארכיה תביעה נגד האחים, ובית המשפט העליון קבע בערעור שההסכמים בוטלו כדין.

בפברואר 2012 הגישה החברה, באמצעות רואה החשבון פיליפ פראג', דוחות לרשות המסים על השנים 1995 עד 2010, לראשונה. במאי 2014 נפתחה חקירה נגד החברה ובעלי המניות בחשד להעלמת הכנסות בהיקף של יותר מ-50 מיליון שקל. בהמשך הוגש כתב אישום, ובמאי 2022 הורשעו סמיר ושוקרי במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתם, בעבירות שאינן קשורות לפעילות המלון. האישום נגד החברה נמחק.

ביולי 2014 הוציא פקיד השומה צווים לפי מיטב השפיטה. אחרי שלב ההשגה הם חלו על השנים 2002 עד 2010, ונשענו על ניתוח כלכלי של הכנסות המלון מחדרים, ממזון ומשירותים נוספים, מול מלונות דומים. פקיד השומה פסל את ספרי החברה והטיל קנס גירעון. בשומה של שוקרי לשנת 2011 הוסיף הכנסה מדיבידנד של 3.53 מיליון שקל, כך שההכנסה החייבת שלו באותה שנה הגיעה ל-3.64 מיליון שקל, והמס לתשלום, כולל ריבית והצמדה, ל-963,648 שקל.

מה טענו האחים?

לטענת המערערים, שיוצגו על ידי עורכי הדין דוד קמחין ואסף יאיר, הפטריארכיה היא שניהלה את המלון, ולכן החברה לא הייתה צריכה לדווח על הכנסותיו. הם טענו שהמשיכות בשנים 2002 עד 2010 הסתכמו ב-7,053,528 שקל, בזמן שההשקעה שלהם שווה 7,946,319 שקל, כך שכל הכסף שמשכו היה החזר. עוד טענו שהשומות לשנים שלפני 2010 התיישנו, ושהספרים נפסלו בלי שקיבלו הזדמנות להשמיע את טענותיהם. לדבריהם, הכלכלן מטעם פקיד השומה לא השתתף בדיוני השומה, וחוות דעתו נכתבה רק ב-2021, כחמש שנים אחרי שהוצאו השומות.

לחיזוק הטענה האחרונה הם הפנו לעדות של נציג פקיד השומה, שנשאל בבית המשפט אם התקיים דיון לפני ההחלטה לפסול את הספרים. "כתבתי בתצהיר לדעתי הראשון שאני לא מצאתי פרוטוקול", השיב.

פקיד השומה ירושלים, שיוצג על ידי עורכת הדין בינה צמח מאונר מפרקליטות מחוז ירושלים, טען שסמיר ושוקרי הם שניהלו את המלון דרך החברה, ושהעודפים בקופת החברה גדלו באופן עקבי בלי הסבר. לגבי ההלוואה לפטריארכיה טען שאין מסמך אחד שתומך בה, לא חוזה הלוואה ולא העברות בנקאיות.

להרחבה: היחצ"ן החרדי שלמה פריימן חויב בתשלום מס ב-3.7 מיליון שקל

• חשד להעלמת הכנסות בכ-6 מיליון שקל: קבלן מהדרום נעצר ושוחרר בתנאים מגבילים
• ביקשו 5% מס רכישה על בית בבנייה בקיסריה, ונדחו

למה תובנות ביניים לא הספיקו?

במרץ 2024, לפני חלק מהעדויות, הציג השופט דורות לצדדים תובנות ראשוניות שנטו דווקא לטובת האחים. "לעניין ההשקעה בשיפוץ המלון בשנים 1995 ועד 1997, נראה כי התמונה הראייתית תומכת לכאורה בעמדת המערערים", אמר אז. בפסק הדין הבהיר שמדובר היה בתובנות לכאוריות, ושהצדדים הורשו לדבוק בטענותיהם. אחרי שמיעת כל הראיות הגיע למסקנה אחרת.

העדויות שהגיעו בהמשך פגעו בגרסת המערערים. בחקירה ברשות המסים נשאל סמיר על טענת אחיו שאביהם השקיע כסף רב במלון. "אולי אבא שלי השקיע כסף, אני לא יודע מזה", השיב, והוסיף שאולי מדובר בתרומה של אביו. שוקרי אמר בחקירה שהפטריארכיה ביקשה מהם לא לדווח על הכנסות המלון דרך החברה, ורואה החשבון פראג' אמר בחקירה שהאחים הם שהפעילו את המלון בפועל. השופט העדיף את הגרסאות שנמסרו בחקירות על פני מה שנאמר בבית המשפט.

השופט ציין שבמשך כ-20 שנה ההלוואה הנטענת לא הוחזרה, לא נקבעה לה ריבית ולא ניתנה בעדה ערובה. "לאור כל האמור ובהעדר ראיות על העברת סכומי ההשקעה הנטענת, קיים קושי רב לקבל את גרסת המערערים", כתב. הסכם הניהול עם הפטריארכיה, לדבריו, מלמד דווקא שהיא זו שהשקיעה בשיפוץ. בכרטסת הון הבעלים של החברה נרשמו 486 שקל בלבד.

מה נשאר מהשומות?

השופט קבע שמאחר שהפעילות נוהלה באמצעות החברה, המשיכות של בעלי המניות הן חלוקת רווחים, ודחה את טענת ההתיישנות. גם בפסילת הספרים לא התערב. לדבריו, עיקר הטענות של המערערים כבר עלו בהשגה שהגישו באוגוסט 2014, והפגם הנטען אינו מצדיק לבטל את ההחלטה. "לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת המשיב בדבר פסילת ספרי המערערת", כתב.

בהודעת הפסילה צוין שהחברה הגישה דוחות עם הכנסה אפס לשנים 2002 עד 2010, ושדוחות עם הכנסה חייבת הוגשו רק במהלך הדיונים. על רקע זה נשאר גם קנס הגירעון. השופט קבע שלא מצא מקום להתערב בקביעה שהייתה התרשלות בעריכת הדוחות בשנות המס שבערעור.

• תבעו מגינדי 437 אלף שקל על ליקויים, ויקבלו 45 אלף
• הבעל דרש את הבית תמורת 900 אלף למרות שהוערך ב-4.15 מיליון - מה קבעה השופטת

להרחבה: העליון לקבוצת חג'ג': ותרו על ערעור מס ששוויו 50 מיליון שקל

הערעורים הוגשו בינואר 2017, כמעט 3 שנים אחרי שנפתחה החקירה. פסק הדין ניתן בספטמבר 2026, 24 שנים אחרי שנת המס הראשונה שבמחלוקת.