מחקר על 2,495 אירים: מים עם פלואוריד לא פגעו בזיכרון גם אחרי עשרות שנים

שתייה של מים מופלרים לאורך עשרות שנים לא נקשרה לפגיעה בזיכרון ובחשיבה בגיל המבוגר, כך עולה ממחקר של טריניטי קולג' דבלין על 2,495 אירים בני 65 בממוצע. המחקר פורסם השבוע בכתב העת Journal of Dental Research, והוא בדק את החשיפה לפלואוריד לאורך החיים כולם, ולא בתקופה קצרה אחת.

הפלרה היא הוספה מבוקרת של פלואוריד, מינרל שמחזק את אמייל השיניים, למי השתייה של הרשת הציבורית. אירלנד מפלירה את המים מאז 1964 כדי להפחית עששת, ובשנים האחרונות מתנהל שם ובעולם ויכוח ציבורי על השאלה אם החומר עלול לפגוע גם במוח.

הכתובות של חיים שלמים

החוקרים נשענו על TILDA, מחקר האורך הלאומי של אירלנד על הזדקנות, שעוקב אחרי אותם אנשים לאורך שנים. מתוך 6,684 משתתפים בסבב השלישי, שנערך ב-2014 וב-2015, הם הצליחו לשחזר את היסטוריית החשיפה של כ-37%. לשם כך נאספה רשימת המקומות שבהם כל משתתף גר במהלך חייו, והיא הוצלבה עם נתוני הניטור הלאומיים של ריכוז הפלואוריד במים. אצל חלק מהמשתתפים השחזור הגיע עד הינקות. על מאגר מעקב לאומי מסוג דומה, All of Us האמריקאי, נשען גם המחקר שמצא אצל כ-100 אלף משתתפים גן שמשנה את התגובה לתרופות.

מהנתונים האלה נבנו שני מדדים. הראשון הוא חשיפה מצטברת, שמחברת את ריכוזי הפלואוריד בכל שנות המגורים של אדם. השני הוא החלק היחסי של החיים שבו שתה מים מופלרים, בלי קשר לריכוז המדויק.

לפי המדד השני חולקו המשתתפים לשלוש קבוצות: פחות מרבע, בין רבע לשלושה רבעים, ויותר משלושה רבעים. כולם עברו שני מבחני סינון מקובלים לאיתור דמנציה, MMSE ו-MoCA. אלה שאלונים קצרים של 30 נקודות שבודקים זיכרון, התמצאות, קשב ושפה, והחוקרים ספרו כמה טעויות עשה כל נבדק.

החשיפה המצטברת לא שינתה את מספר הטעויות. יחס שיעורי הטעויות, המדד שבו השתמשו החוקרים, עמד על 1.00 בשני המבחנים, ערך שפירושו אפס הבדל, וטווח הביטחון סביבו היה צר מאוד. גם בהשוואה בין שלוש הקבוצות לא נמצא הבדל מובהק, אחרי שקלול של השכלה, מצב כלכלי, אורח חיים, בריאות, בדידות ונגישות לשירותי רפואה.

בהשוואה הגולמית, לפני השקלול, דווקא הקבוצה החשופה ביותר יצאה טוב יותר: היא עשתה כ-38% פחות טעויות ב-MMSE וכ-28% פחות ב-MoCA מהקבוצה החשופה פחות. היתרון נעלם כשהחוקרים הכניסו לחישוב את המאפיינים האישיים של המשתתפים. ההסבר הסביר הוא שמי שגר רוב חייו באזורים שמחוברים לרשת המים הציבורית שונה בהשכלה, בהכנסה ובבריאות ממי שגר במקומות אחרים.

"הממצאים שלנו מרגיעים: חשיפה לאורך החיים למי שתייה מופלרים, ברמות שנהוגות באירלנד, אינה קשורה לתפקוד קוגניטיבי ירוד בגיל המבוגר", אמר ד"ר וינאי שארמה מבית הספר לרפואה של טריניטי, המחבר הראשי של המחקר. "רוב המחקרים הקודמים בחנו חשיפה לפלואוריד בחלון זמן קצר, בילדות או בבגרות, ולא עקבו אחריה ברצף לאורך החיים לפני שבדקו את התפקוד הקוגניטיבי בהמשך. זה מה שמייחד את המחקר הזה". לדבריו, החוקרים מקווים שהממצאים יתרמו לדיון מבוסס ראיות על בטיחות ההפלרה, באירלנד ובמדינות אחרות.

מה המחקר לא יכול לקבוע

כ-5% בלבד מהמשתתפים נחשפו למים מופלרים בגיל אפס עד חמש. ההפלרה באירלנד התחילה כשרבים מהם כבר עברו את הגיל הזה, ולכן היכולת של המחקר לזהות השפעה של חשיפה בגיל הרך מוגבלת. רוב החשש סביב פלואוריד נוגע דווקא להתפתחות המוח אצל עוברים ופעוטות.

• מחקר על 100 אלף איש: אצל כולם נמצא גן שמשנה את התגובה לתרופות
• הבוס יודע? גם אם לא דיברתם פוליטיקה בעבודה, החדשות מגיעות איתכם למשרד

המחקר מדד את ריכוז הפלואוריד במי הברז של הבית בלבד. הגוף קולט פלואוריד גם ממקורות אחרים, כמו משחת שיניים ומזון, והם לא נכנסו לחישוב. התפקוד הקוגניטיבי נבדק פעם אחת, כך שאין כאן מעקב אחרי ירידה לאורך זמן. מדובר גם במחקר תצפיתי, שמראה היעדר קשר סטטיסטי אבל אינו בנוי להוכיח סיבה ותוצאה כמו ניסוי קליני, למשל הניסוי על 3,000 חולי לב שהשווה בין כדור אחד לשניים לכולסטרול.

את הניתוח מימנה מועצת המחקר הבריאותי של אירלנד (HRB), גוף ממשלתי, וסבב הנתונים שעליו הוא נשען מומן בידי משרד הבריאות האירי וקרן Atlantic Philanthropies.

"צריך להמשיך ולבדוק באופן שוטף אם יש להפלרה השפעות שליליות על האוכלוסייה באירלנד", אמר פרופ' בריאן אוקונל מטריניטי, שותף לכתיבת המחקר. "המחקר הזה יוצר דרך לעקוב אחרי הבריאות של צרכני המים, אבל הוא צריך לשמש בסיס בלבד למחקרים הבאים".

ויכוח שנפתח מחדש

בתחילת 2025 פרסמו חוקרי התוכנית הלאומית לטוקסיקולוגיה של ארה"ב (NTP) בכתב העת JAMA Pediatrics ניתוח-על, שמאחד תוצאות של יותר מ-70 מחקרים על ילדים. לפי הניתוח, כל עלייה של מיליגרם לליטר בריכוז הפלואוריד בשתן קשורה לירידה של כ-1.6 נקודות במנת המשכל. בחישוב לפי הרמה במי השתייה לא נמצא קשר מובהק מתחת ל-1.5 מיליגרם לליטר, יותר מפי שניים מהרמה המומלצת להפלרה בארה"ב, והמסקנות של התוכנית נגעו לחשיפה גבוהה מהרף הזה.

באביב האחרון פרסם צוות בהובלת ג'ון רוברט וורן מאוניברסיטת מינסוטה מחקר בכתב העת PNAS על יותר מ-10 אלף בוגרי תיכון בוויסקונסין, שנעקבו מסיום הלימודים ב-1957 ועד גיל 80. גם שם לא נמצא קשר בין הפלרה לבין מנת המשכל בגיל ההתבגרות או יכולות החשיבה בהמשך החיים. המחקר האירי מוסיף לכך מדינה עם מדיניות הפלרה ארצית ונתוני חשיפה אישיים שמשתרעים על פני עשורים.

• בינה מלאכותית הוכיחה שתורת יאנג-מילס קיימת: ועדת פיזיקאים אישרה את ההוכחה של OpenAI
• מחקר: מחצית מחולי הלונג קוביד השתפרו בתוך 3 שנים, רבע בלי תסמינים

"אירלנד חריגה, כי יש בה מדיניות לאומית של הפלרת מים", אמרה פרופ' לינה זגאגה מטריניטי, החוקרת הראשית של המחקר. "זה מאפשר לעשות מחקר איכותי במדגמים גדולים ולענות על הרבה שאלות פתוחות סביב ההפלרה".

בישראל הפלרת מי השתייה הייתה חובה ביישובים הגדולים מ-2002, ובוטלה ב-2014 בהחלטת שרת הבריאות דאז, יעל גרמן. ב-2016 אישרה ועדת הפנים של הכנסת את החזרת החובה ברוב של תשעה מול ארבעה, אבל לפי דיווחים מהשנים האחרונות ההפלרה לא חודשה בפועל ברוב הארץ.