ההתעקשות של בהרב-מיארה במשפט נתניהו מזיקה לפרקליטות ולמדינה

עורכי דין המופיעים בבית המשפט מכונים officer of the court. מעבר לחובת הנאמנות שיש להם ללקוחותיהם, הם גם מחויבים לסייע לבית המשפט לעשות משפט (כפי שקובעים כללי האתיקה). הם כמובן גם מחויבים בכבודו של בית המשפט, באיזון המתאים מול ייצוג לקוחותיהם. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר במי שמייצגים את המדינה, בשל הדוגמא שמצופה מהם לתת לציבור. על אחת כמה וכמה - כאשר עסקינן בראש התביעה הכללית, דהיינו ביועץ המשפטי לממשלה.

בהרב-מיארה דוחה את הצעת השופטים: לא תגיע לאולם במשפט נתניהו

לפני שלוש שנים הציעו השופטים במשפטו של בנימין נתניהו - רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם - לנהל גישור פלילי בתיק. זהו הליך מקובל, שמטרתו לראות האם ניתן להגיע להסכמות. הוא מתנהל בפני שופט שאין לו כל קשר לתיק, ללא תיעוד ובלא שהצדדים מגלים מאוחר יותר למותב העיקרי מה נאמר שם. במקרה של נתניהו, אפשר היה לפנות לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל: פליליסט מנוסה, עילוי משפטי ומי שלא נגע בצורה כלשהי בתיק.

חשוב להזכיר, כי על פי הנחיות נשיא בית המשפט העליון - הליכי גישור למיניהם אינם מעכבים את ההוכחות בתיק. באותה עת נשמע תיק נתניהו שלוש פעמים בשבוע; אפשר היה לנהל את הגישור תוך ויתור על יום אחד של הוכחות או בנוסף להם. בכל מקרה, ברור שלא היה מדובר בעיכוב משמעותי (והדבר נכון עוד יותר בדיעבד, שש שנים לאחר תחילת הדיונים).

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, סירבה. עורך דין מן השורה אמור להגיד "כן, כבודכם" להצעה כזאת. ראש התביעה הכללית אמורה לומר זאת פעמיים. אבל בהרב-מיארה אמרה, שההגנה יכולה לפנות אליה ולנהל עימה מו"מ כמקובל. מה ההבדל בין מו"מ המתנהל בצידו המערבי של רחוב צלאח א-דין (אז מושבו של משרד המשפטים) לבין זה שבצידו המזרחי (בית המשפט)? פשוט מאוד: בצד המזרחי השליטה נמצאת בידי הפרקליטות; בצד המערבי - בידי בית המשפט.

בהרב-מיארה דחתה גם את הצעת השופטים לשקול להסיר את סעיף השוחד בתיק 4000. נכון, זו הייתה הצעה חריגה מאוד - היא הועלתה לפני תום פרשת התביעה ולפני עדותו של נתניהו, והיא נטלה מהפרקליטות את קלף המיקוח המרכזי שלה במו"מ על הסדר טיעון. אולם, היה בה היגיון לנוכח מה שהציגה התביעה עד אז והקשיים המהותיים שעלו בהוכחת השוחד. בהרב-מיארה דחתה גם הצעה זו, למרות שלכאורה יכלה לקבל אותה ביתר קלות דווקא משום שלא חלק מן הצוות המקורי שטיפל בתיק.

לפני מספר חודשים חזרו השופטים על אותה הצעה, אך לא קיבלו מענה. ההגנה פנתה בכתב לבהרב-מיארה והסבירה שהיא צריכה לדעת כיצד לכלכל את צעדיה - ולא קיבלה מענה. בין לבין הסכימה בהרב-מיארה להצעתו של הנשיא יצחק הרצוג לנהל גישור בחסותו, אם כי בפועל חזרה על העמדה שזה צריך להיות מו"מ על הסדר טיעון. נתניהו כלל לא השיב והגישור לא התקיים.

בשבוע שעבר הלכו השופטים צעד קדימה והציעו שבהרב-מיארה תבוא אישית לשוחח איתם ועם הסניגורים, מן הסתם בלשכה וללא פרסום. גם הצעה זו נדחתה, תוך חזרה על העמדה הקבועה: דלתנו פתוחה אם ההגנה תפנה. אבל בינתיים התגברו הקשיים הניצבים בפני הפרקליטות, במיוחד בתיק 4000, לאור המהלכים הבעייתיים ואף הפסולים שבוצעו במהלך החקירה.

בהרב-מיארה הוכיחה שהיא עשויה פלדה ולא ניתן לכופף אותה - לא בהשמצות אישיות פרועות, לא בהלבנת פנים ברבים, לא בנסיונות הדחה. זה מה שהוביל אותה לבלום בגופה את ההפיכה המשטרית (המכונה "הרפורמה המשפטית"). הצד הבעייתי הוא, שאופי כזה מתקשה ואולי אך אינו מסוגל להפגין גמישות כאשר יש צורך בכך. 

• בהרב-מיארה דוחה את הצעת השופטים: לא תגיע לאולם במשפט נתניהו
• בהרב-מיארה: חוק מח"ש הוא כמוסת רעל המוחדרת אל מערכת אכיפת החוק

את משפט נתניהו צריך לסיים, ולו רק משום שבקצב הנוכחי - פסק הדין בו יינתן בעוד שלוש שנים. סביר להניח שנתניהו יורשע בשתיים-שלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים, אבל לאור חלוף הזמן, גילו ועברו - מן הסתם עונשו יהיה כמה חודשי עבודות שירות. בחשבון עלות-תועלת משפטי בלבד, אין טעם בהמשך ההליך. וזה לפני שדיברנו על ההשלכות הציבוריות, הפוליטיות והחברתיות שלו. בהרב-מיארה צריכה להסכים לכל הפחות לשמוע את השופטים, ולו רק מסיבות של נימוס. ההתעקשות שלה מזיקה לה, לפרקליטות ולמדינה.