מזרחי טפחות בדרך למסחר בארה"ב: מה זה ADR ומי עוד שם
סיטיבנק, זרוע הבנקאות של סיטיגרופ, רשם ברשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) תוכנית של תעודות פיקדון (ADR) על מניות מזרחי טפחות. כשהתעודות ייכנסו למסחר, משקיע בניו יורק יוכל לקנות חשיפה לבנק הישראלי דרך הברוקר הרגיל שלו, בדולרים ובשעות המסחר האמריקאיות, בלי לגשת לבורסה בתל אביב.
בטופס עצמו, מסוג F-6, כל תעודה מייצגת חמישית ממניה רגילה של הבנק. מניית מזרחי נסחרת סביב 224.5 שקל, כך שתעודה אחת שווה כ-45 שקל, בסביבות 14 דולר. הרישום מכסה עד 50 מיליון תעודות, שמקבילות לכ-10 מיליון מניות, פחות מ-4% מהמניות הרשומות למסחר. זו תקרה ולא הזמנה: סיטיבנק ייצור תעודות לפי הביקוש, ומול כל תעודה יוחזקו מניות קיימות אצל משמורן בישראל. הבנק לא מנפיק אף מניה חדשה ולא מגייס כסף.
על המסמך חתום סיטיבנק לבדו, בתור הבנק המפקיד. אין עליו חתימה של מזרחי טפחות, ולא מוזכר בו חוזה בין שני הבנקים. זה המבנה של תוכנית שנקראת בשוק "לא ממומנת" (Unsponsored): הבנק האמריקאי יוזם אותה, גובה את העמלות מהמחזיקים בתעודות ונשען על פטור שמאפשר לחברה זרה לא לדווח ל-SEC, בתנאי שהיא מפרסמת באנגלית את הדיווחים שלה. במקרה של מזרחי, הטופס מפנה לאתר האנגלי של הבנק. חובות הדיווח של מזרחי לא משתנות, והן נשארות מול רשות ניירות ערך בישראל והבורסה בתל אביב.
תעודות כאלה נסחרות בדרך כלל בשוק ה-OTC, רשת מסחר מחוץ לבורסות, ולא בבורסת ניו יורק או בנאסד"ק. רישום מלא בבורסה אמריקאית מחייב דוח שנתי מלא ל-SEC, עמידה בכללי הממשל התאגידי של הבורסה ובדרישות חוק סרבנס-אוקסלי, ועלויות שוטפות של מיליוני דולרים בשנה. בדרגה הבסיסית של ה-ADR כל זה נחסך, ובתמורה הנזילות נמוכה בהרבה ורוב הגופים המוסדיים הגדולים בארה"ב ממשיכים לקנות בתל אביב.
הקונים הטבעיים הם משקיעים פרטיים אמריקאים, יועצי השקעות וקרנות קטנות שהברוקר שלהם לא מתחבר לבורסות זרות, או שהתקנון שלהם מתיר להחזיק ניירות דולריים שנסחרים בארה"ב בלבד. מחיר התעודה נגזר משער המניה בתל אביב ומשער הדולר-שקל, וסוחרי ארביטראז' סוגרים את הפערים בין שתי הזירות. הדיבידנד מגיע למחזיקים בדולרים, אחרי ניכוי מס במקור ועמלות של הבנק המפקיד.
שווי השוק של מזרחי טפחות עומד על כ-58.5 מיליארד שקל, כ-18.4 מיליארד דולר, והמניה נסחרת במכפיל רווח של כ-10.5. התמורה היומית הממוצעת בה בשלושת החודשים האחרונים קרובה ל-100 מיליון שקל. ברבעון השני הרוויח הבנק 1.43 מיליארד שקל, ירידה של 1.7% לעומת הרבעון המקביל, והתשואה על ההון ירדה ל-16%, בין היתר בגלל המס המיוחד על הבנקים וההטבות ללקוחות. להרחבה: מזרחי טפחות עם 1.43 מיליארד שקל רווח - האשראי העסקי ממשיך לזנק.
קשה להעריך מראש את ההשפעה על המניה. מסלול כזה מוריד חסם גישה ועשוי להרחיב את בסיס המשקיעים, אבל בהרבה תוכניות לא ממומנות המסחר בארה"ב נשאר דליל, והביקוש הזר ממשיך לזרום בעיקר דרך תל אביב.
במאגר של ה-SEC רשומות תוכניות דומות על מניות ישראליות שנסחרות בתל אביב: סיטיבנק רשם תעודות על בזק, קבוצת דלק, עזריאלי ושטראוס, ג'יי.פי מורגן רשם תוכנית על בנק דיסקונט, שבה כל תעודה מייצגת 10 מניות, ובנק אוף ניו יורק מלון רשם בעבר תוכניות על פז ועל בזן. רישום כזה לא מבטיח מסחר פעיל, ובחלק מהתוכניות הסחירות בארה"ב זניחה.
בנק הפועלים הלך בדרך אחרת, וב-2006 חתם בעצמו, יחד עם בנק אוף ניו יורק, על הסכם פיקדון. תעודות הפיקדון הממומנות שלו נסחרות כיום בשוק ה-OTC. בתוכנית ממומנת החברה משתתפת בהגדרת התנאים ובעמלות, ויש לה כתובת אחת מול המשקיעים האמריקאים.
- 7 מיליון דולר ו-50% מהמניות: מי השתלט על גאוזי
- S&P חזתה צניחה ברווחיות של מזרחי טפחות - ואז פרסמה תיקון
בפועל, המסחר בתעודות של החברות הישראליות נמוך מאוד ולעתים שולי, ורוב הפעילות במניות האלה נשאר בתל אביב. ועדיין, אפשר לסחור בהן, וזה מאפשר למשקיעים לפעול גם מחוץ לשעות המסחר של הבורסה המקומית, למשל אחרי הנעילה בתל אביב, כשהמסחר בוול סטריט עדיין פעיל.
בקצה השני עומדות הדואליות המלאות, כמו אלביט מערכות, טאואר וכיל, שנסחרות במניה הרגילה גם בתל אביב וגם בבורסה אמריקאית. טבע, שנסחרה שנים בניו יורק דרך תעודות פיקדון, סגרה לפני כחודשיים את תוכנית התעודות ועברה למסחר במניה עצמה. להרחבה: טבע ביטלה את ה-ADR ועברה למסחר במניה הרגילה בניו יורק. על הפערים בין שתי הזירות במניות האלה: מניות דואליות 2026: טבע, אלביט וטאואר בשתי זירות, פערי הארביטראז' ופאלו אלטו בת"א 35.
