הבניין לבנים, שקל לבנות: הצוואה בכתב יד נפסלה, והבנים ישלמו 100 אלף
האב כתב שהבניין בירושלים יעבור רק לשלושת הבנים, ולא חתם. השופט קבע שזו טיוטה, ושהבנים הסתירו אותה 5 שנים בחוסר תום לב
בני זוג מירושלים גידלו תשעה ילדים, שלושה בנים ושש בנות, בבניין עם שלוש דירות שקנו בעיר. ב-2007 כתב האב בכתב ידו מסמך שנוסח כצוואה הדדית שלו ושל אשתו: הבניין וכספי הבנק עוברים לשלושת הבנים בלבד, ויתר היורשים מקבלים שקל אחד. איש לא חתם על המסמך, גם לא העדים. 19 שנה אחר כך, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע שזו טיוטה ולא צוואה, ודחה את בקשת שניים מהבנים לקיים אותה.
השופט משה בראון חייב את שני האחים לשלם לאחיהם ולאחיותיהם הוצאות של 100 אלף שקל בסך הכול. פסק הדין ניתן בתיק עיזבון שבו כל הצדדים מופיעים בראשי תיבות.
40%, 30%, 30% ו"לא למוכרם בשום מחיר שבעולם"
המסמך, שכותרתו "צוואה", חילק בין שלושת הבנים את דמי השכירות מהדירות ואת "כל מה שעומד על המגרש", ביחס של 40%, 30% ו-30%, וגם את הכספים בחשבונות. ההורים ביקשו מהבנים לא למכור את הנכס "בשום מחיר שבעולם", לא למשכן אותו ולא לעשות עסקת קומבינציה עם קבלן. כשנה וחצי אחר כך כתב האב לבניו מכתב נוסף, שבו ביקש שהבית לא יימכר "עד עולם", כי הוא "מקום קדוש ומקודש ומבורך".
האב נפטר ב-2019 והאם כשנתיים אחריו. המסמך היה כל הזמן בידי הבנים. ב-2024 הגיש אחד הבנים, לא מהשניים שהחזיקו בו, בקשה לצו ירושה, וסימן בטופס ש"המוריש לא השאיר צוואה". הצו ניתן: מחצית לאם, ומחצית לתשעת הילדים בחלקים שווים. שני האחים ביקשו לבטל אותו ולקיים במקומו את המסמך.
5 שנים במגירה: למה לא הוגשה הצוואה?
בעדות הסבירו האחים שהיו עסוקים בסכסוך שכנים ארוך. אחד מהם אמר: "לא מיהרנו כי כולם ידעו, כולם ידעו מה כתוב בצוואה, כולם ראו". השני העיד שסמך על אחיו שיטפלו בזה.
השופט לא קיבל את ההסבר. "ההסברים הללו אינם משכנעים", כתב, והוסיף: "נראה כי האמת מצוייה במקום אחר, כאשר ברקע הדברים נמצאת השתלטותו של המבקש 1 על בית ההורים". לדבריו, ייתכן שגם החשש שהצוואה לא תאושר עמד ברקע. הוא הזכיר תצהיר שהגיש אחד האחים ב-2022 בהליך אחר, ובו נכתב שלא ביקשו צו ירושה או קיום צוואה "הואיל וקיימות מחלוקות ברוח טובה בין האחים היורשים". באותו הליך ביקש למנות מנהל עיזבון זמני, ומשהבהיר בית המשפט שהמנהל יפעל להוצאת צו, זנח את הבקשה.
השופט ציין גם את סעיף 75 לחוק הירושה: מי שמחזיק צוואה חייב למסור אותה לרשם לענייני ירושה מיד כשנודע לו על המוות, ומי שמפר את החובה צפוי למאסר של שלושה חודשים או לקנס. לפי השופט, האחים הפרו לכאורה את ההוראה.
האח שאמר "אין צוואה" וביקש את המקור
למרות כל זה, צו הירושה בוטל, ובגלל האח השלישי. שבועות ספורים לפני שהגיש את הבקשה לצו ירושה, שלח עורך הדין שלו מכתב לאחד האחים ודרש לקבל את "צוואת המנוחים המקורית הנמצאת בידיך". בטופס לרשם הצהיר שאין צוואה. "אין ספק, אם כן, שהמשיב ידע על קיומו של המסמך הנטען כצוואה ולפיכך היה עליו לציין את קיומו בבקשה לצו ירושה", קבע השופט.
האחים טענו שאחיהם "חסר סבלנות" ורוצה לממש את הנכס. השופט העיר שאחרי 5 שנים של המתנה "קשה לקבל ברצינות" את הטענה. האח עצמו לא הסתיר את כוונותיו: "ישר יהיה פה צו לפירוק שיתוף. לא רוצה שהוא יהיה השותף, לא רוצה אותו כשותף".
- הוצאות חריגות של 240,000 שקל בסכסוך ירושה שהתנהל 12 שנים
- נפטר ערירי ב-1983, ושתי היורשות יחזירו שליש מהכסף
למה טיוטה ולא צוואה?
"אומר כבר כאן, כי מסקנתי היא שאין מדובר בצוואה, אלא בטיוטה שלא הושלמה לכדי צוואה שלמה ותקפה", כתב השופט. המסמך מנוסח כצוואה בעדים, עם שורות ריקות לפרטי העדים ולחתימותיהם, ויש בו מחיקות ותיקונים. גם ההורים לא חתמו. האחים טענו שכתיבת השם בתחתית היא חתימה, אבל במכתב מ-2008 האב כתב את שמו וחתם לידו, ובמסמך מ-2007 הוא רק כתב את השם. לפי השופט, האב השאיר את המסמך כטיוטה בכוונה.
עדויות הבנות חיזקו את המסקנה. אחת מהן סיפרה שהאב שיתף אותה שלאם קשה עם הצוואה, כי היא אמרה: "יש לנו 9 ילדים ולכל אחד אני הייתי רוצה שווה בשווה". האח השלישי תיאר שהאב נהג לבקש את התיק עם המסמך ולקרוא בו שוב ושוב, "אם הוא כעס עליי למשל אז הוא קרא עוד פעם את הצוואה שהוא כתב". מכאן הסיק השופט ש"הוא עצמו לא ראה במסמך צוואה מחייבת".
גם המכתב של 2008 עבד נגד האחים. אילו האב סבר שיש בידו צוואה תקפה, לא היה צורך לכתוב מכתב שחוזר על אותה בקשה. ויש בעיה נוספת: המסמך לא נכתב בכתב ידה של האם, ולכן הוא לא יכול לשמש צוואה שלה. לפי השופט, על פניו מחצית מהבניין שייכת לה מכוח חזקת השיתוף, ומחצית זו כבר עוברת בשווה לתשעת הילדים לפי צו ירושה שניתן ב-2025.
100 אלף שקל הוצאות
הבקשה לקיים את המסמך נדחתה, ובמקום הצו שבוטל יינתן צו ירושה חדש לפי הדין. שני האחים ישלמו 20 אלף שקל לכל אחת מארבע אחיות שהיו מיוצגות, 10 אלף לאחות נוספת שלא הייתה מיוצגת, ו-10 אלף לאח השלישי, סכום מופחת בגלל הבקשה הפגומה שהגיש. אחות אחת שלא השתתפה בהליך לא תקבל דבר.
במקרה אחר, בית המשפט בחן צוואה שהעדה לא חתמה עליה. ובתיק נוסף, סבתא שינתה צוואה הדדית והנכד קיבל 10 אלף שקל בלבד.
