השיחה: הסיוע האמריקני נגמר? מאיפה יבוא הכסף

הסיוע האמריקני כנראה מתבטל. מה הרקע, ואילו אפשרויות יש לנו?

הסיוע הזה ותיק כמעט כמו המדינה. כסף אמריקני הגיע לכאן כבר ב-1949, אז בצורת הלוואות, ואחרי מלחמת יום כיפור הוא גדל בצורה משמעותית, ובהדרגה הפך למענקים שנתיים. ההסכם האחרון נחתם לפני כעשר שנים, והסכום שלו עומד על 3.8 מיליארד דולר בשנה.

3.8

מיליארד דולר בשנה, הסכום שנקבע בהסכם הסיוע האחרון

במונחים של היום זה סדר גודל של 12 מיליארד שקל, אחרי הירידה בשער הדולר בשנים האחרונות. את הכסף הזה מערכת הביטחון תצטרך עכשיו להביא, כמו שאומרים, ממקורותיה. ולא ברור שיש כאלה, כי הוצאות הביטחון הגיעו בשנה האחרונה לכ-166 מיליארד שקל.

יש מי שאומרים שאנחנו כבר ילדים גדולים ואפשר להסתדר לבד. כמה אפשר להישען על תמיכה שאף פעם אינה ודאית?

זה רעיון טוב להיגמל מהתלות הכלכלית באמריקנים, רק שכדאי לעשות את זה בהדרגה ובאופן מסודר, ולא בבת אחת, רק כי מישהו החליט מסיבות פוליטיות או תדמיתיות שעכשיו הזמן להראות לציבור האמריקני שאנחנו כבר לא נטל.

נדמה לי שדעת הקהל, בעיקר הרפובליקנית, השתנתה לרעה ביחס לישראל. נתניהו וטראמפ, כל אחד לחוד ושניהם ביחד, מנסים לצמצם את הנזק, ומבחינתם להראות למשלמי המסים שהכסף שלהם כבר לא מממן את ההוצאות הצבאיות של ישראל זו התחלה טובה.

בינואר אנחנו נכנסים לתקציב המשכי, כי אין סיכוי לאשר תוכנית כלכלית בשלוש קריאות כל עוד אין כאן ממשלה, ולכן לא ברור מאיפה יגיע הכסף בינתיים. הרכש הביטחוני בארצות הברית יימשך, הוא פשוט ימומן ממקורות ישראליים ולא על חשבון הדוד סם. והשאלה היא מי ישלם את המחיר: אולי המשרדים החברתיים, אולי ההוצאות האזרחיות, ואולי אנחנו, משלמי המסים.

עשינו חישוב וראינו שמדובר בעלות של 300 עד 400 שקל בחודש למשפחה. זה המון כסף.

המון כסף, במיוחד כשזה מתווסף לגל ההתייקרויות שצפוי ממילא בתחילת השנה הבאה. תעריפי החשמל והמים המעודכנים עוד לא פורסמו, אבל כבר ידוע שהארנונה תעלה ביותר מ-3% (העדכון האוטומטי עומד על 3.05%). תעריפי החניה צפויים לעלות בעקבות רפורמת החניה ברשויות המקומיות, שנכנסת לתוקף על טייס אוטומטי.

400

שקל בחודש למשפחה, הקצה העליון של העלות המשוערת של ביטול הסיוע (300 עד 400 שקל) לפי החישוב שהוצג בשיחה

יש דיבור על העלאת המס על רכב חשמלי, שעומד כיום על 48%. ההטבה אמורה להסתיים בינואר, והאוצר כבר החליט להאריך אותה בכמה חודשים בגלל הבחירות, אבל מתגבשת תוכנית להעלאה הדרגתית. מס הרכישה על דירה להשקעה נשאר 8% (עד כ-6 מיליון שקל) כל עוד אין חקיקה אחרת, והבלו על הבנזין, שהוקטן בחצי שקל לליטר בחודשיים שלפני הבחירות, עולה בחזרה. גם המע"מ נשאר בשיעור הנוכחי.

זה חלק מהתדהמה באוצר ובמערכת הביטחון. הולכים כאן על מהלך כלכלי ענק, לכאורה מתואם בין טראמפ לנתניהו, אבל לגורמי המקצוע, האנשים שאמורים להביא את הכסף, לא היה מושג שיידרשו לעשות את זה, ועוד כשאין כאן ממשלה מתפקדת.

זה אומר שלאוצר לא תהיה ברירה אלא להעלות מסים ולגייס יותר אג"ח, ואולי זה מסביר חלק מהירידות שאנחנו רואים בשווקים בימים האחרונים. לאן האוצר ינטה: מסים, אג"ח או שילוב של השניים?

המדינה גייסה אג"ח בהיקפים עצומים בשנים האחרונות, בעיקר בשוק המקומי, והיא נהנית מאמון של השווקים ביכולת שלה לפרוע את החובות. לישראל יש רקורד מצוין בכל מה שקשור לפירעון למשקיעים. אבל אני בספק אם אפשר להגדיל את יחס החוב-תוצר מעבר ל-70%, פלוס מינוס, שבו הוא נמצא היום.

כ-70%

יחס החוב-תוצר של ישראל, פלוס מינוס (68.6% בסוף 2025, לפי החשב הכללי)

לפני גיוס נוסף, המדינה תצטרך להצביע על מקורות הכנסה חדשים: אולי מס על שכר דירה, אולי טיפול בהון השחור, אולי העלאה של מדרגות המס העליונות, ואולי החזרה של המסים על כלים חד-פעמיים ועל משקאות ממותקים, שבוטלו, בהרכב קואליציוני מסוים. ללוות ולהמשיך ללוות לא יספיק. צריך להראות לשווקים תוכנית להכנסות חדשות, כדי שיחס החוב-תוצר לא יחרוג מה-70% שאליהם עלינו מאז המלחמה.

אני כנראה בעמדת מיעוט: יחס חוב-תוצר של 70% הוא לא נורא, וגם 80% או 90% במצבים מסוימים הם לא אסון ביחס למה שקורה בעולם.

במדינות אירופה אני מסכים איתך, בצרפת, בבריטניה ואפילו באיטליה. אבל במדינה כמו ישראל, שלא חיה בשכונה ידידותית במיוחד, אי אפשר לדעת מה יקרה מחר, לא ביטחונית ולא פוליטית. מדיניות החוב צריכה להיות שמרנית יותר ולשדר כל הזמן לשווקים, בעיקר הבינלאומיים, שאנחנו ממושמעים ולא לוקחים סיכונים שבמדינה מערבית אחרת אולי נראים סבירים.

לא תמיד צריך לשאוף להיראות כמו ארצות הברית, בייחוד כשמפסיקים לקבל ממנה סיוע. סביבת הריבית כבר מזמן לא אפס, ולעלייה ביחס החוב-תוצר עלול להיות מחיר בדירוג האשראי, שירד בשנים האחרונות ועוד לא עלה בחזרה. הייתי נזהר מלהתגרות עכשיו באמון של השווקים הבינלאומיים.

התחושה שלי היא שכל האמירות האלה הן בסוף בלוף, ושנמשיך לקבל את הסיוע בצורה כזו או אחרת. איך אתה רואה את זה כפרשן ותיק?

במצבי חירום אין לי ספק שהאמריקנים ימשיכו להזרים לכאן כסף, והרבה. נושאות המטוסים וכל מה שהגיע איתן כדי לגבות את צה"ל בשתי המלחמות מול איראן הם חלק בלתי נפרד ממאמצי המלחמה של האמריקנים עצמם, וזה שווה כסף.

אבל הסיוע כמוסד מאפשר לישראל להכין תוכניות חומש לטווח ארוך ולהתחייב לרכש. וחלק גדול מהרכש הזה, לפי הערכות בין 80% ל-90%, חוזר בסוף לארצות הברית ומניע את התעשייה הביטחונית שלה. ההסכם גם מבטל בהדרגה את האפשרות להוציא חלק מהכסף ברכש בישראל, כך שהשיעור הזה רק עולה. ההסכם לא נתן לישראל לעשות עם הכסף מה שהיא רוצה.

כ-80%

מכספי הסיוע, לפי הערכות בין 80% ל-90%, חוזרים בסוף לתעשייה הביטחונית בארצות הברית

ארצות הברית הרוויחה בעקיפין מהסיוע לישראל, והיא תמשיך לסייע במצבי חירום. השאלה הגדולה היא מה יקרה לתוכניות מכאן והלאה, ואני חושב שהרכש יימשך. מרוץ החימוש העולמי רק מתגבר, ואנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו להישאר מאחור. מצד שני, הייצוא הביטחוני של ישראל התחזק מאוד בשנים האחרונות, בזכות הפיתוחים של חברות כמו רפאל והתעשייה האווירית.

בסוף, מה שנפגע כאן הוא היכולת לתכנן מימון ותקציב שנים קדימה, בתהליכים מסודרים. האוצר יצטרך לתת לזה מענה, ואני חושב שגם לו עדיין לא ברור מאיפה יביא את הכסף.