ברק אברמוב נותן טיפים של אלפי שקלים. מה אתם חושבים על זה? סקר

ברק אברמוב, מייסד קבוצת לאנדורה, שמחזיקה ברשת ג'פניקה ומכרה 20% ממנה ללאומי פרטנרס, ובעליה של בית"ר ירושלים, אמר בראיון שהוא מסוגל לתת ברגע אחד טיפ של 4,000 אירו (כ-4,500 דולר, יותר מ-14 אלף שקל). בחופשה בלאס וגאס הוא תועד משאיר סכום נדיב לנהג מקומי, ולדבריו זו פשוט דרך החיים שלו.

את ההסבר הוא מביא מהעבר. בתחילת הדרך שטף כלים בבית קפה בתל אביב, עבד כמלצר ופינה שולחנות, ולכן הוא נותן קודם כול לנותני השירות שמרוויחים הכי מעט, נהגי מוניות ומלצרים. הרף שלו הוא 20% לפחות, ומעליו הוא מוסיף כמה שמתחשק לו, ובמקרים רבים מדובר באלפי שקלים. על הביקורת על ההון ואורח החיים הראוותני של אברמוב הוא השיב שהם נובעים מהרקע האישי שלו.

בישראל מקובל להשאיר במסעדה 10%-15% כשהשירות אינו כלול בחשבון, ובמסעדות יוקרה הציפייה גבוהה יותר. הטיפ שייך לעובד, ורשות המסים קבעה שטיפ לעובדי מסעדות אינו חייב במע"מ. בארה"ב הרף גבוה בהרבה: 15%-20% נחשבים לסטנדרט, ובערים הגדולות 20% ומעלה כבר מובנים מאליהם.

הוויכוח על טיפים התחמם בשנים האחרונות, כשמסכי התשלום בבתי קפה ובמאפיות מבקשים טיפ גם בלי שום שירות שולחן. במערכת הקופה של סקוור, מהנפוצות בעסקים קטנים בארה"ב, האפשרויות המוכנות בקנייה של 10 דולר ומעלה הן 15%, 20% ו-25%, ובקנייה זולה יותר דולר, שניים או שלושה. בעל העסק רשאי לשנות את הסולם, ויש מסכים שמתחילים ב-18% או ב-20% ומגיעים ל-25% ואף ל-30%. בסקר של מכון פיו מ-2023 אמרו 72% מהאמריקאים שמצפים מהם היום לתת טיפ ביותר מקומות מאשר חמש שנים קודם לכן. מ-2025 אפשר לנכות בארה"ב מההכנסה החייבת במס הכנסה פדרלי עד 25 אלף דולר של טיפים בשנה, הטבה שתקפה עד 2028.

טיפ הוא תגמול על שירות אישי: מלצר שמגיש ומפנה לאורך הארוחה, נהג שמסיע, שליח שמביא את ההזמנה עד הדלת. בקופה של מאפייה מתבצעת מכירה רגילה, הקופאי מושיט קרואסון ומעביר כרטיס, ואין שם שירות שולחן שמצדיק תוספת. בקשה ל-20% על עסקה כזו מעבירה ללקוח את עלות השכר, שבעל העסק אמור לגלם במחיר שעל השלט, שם הלקוח רואה אותו לפני שהזמין. בסקר של פיו רק 25% מהאמריקאים אמרו שהם נותנים טיפ תמיד או לעתים קרובות כשהם קונים קפה, ובמסעדות טייק-אוויי בלי מלצרים 12% בלבד.

כשהמסך מציג רק שלושה כפתורים גבוהים, והאפשרויות "בלי טיפ" או "סכום אחר" קטנות, בתחתית או במסך נוסף, הלקוח עומד מול הקופאי עם תור מאחוריו, והבחירה הזולה נראית כמו קמצנות. זה לחץ חברתי מכוון, דפוס עיצוב מניפולטיבי (dark pattern) שמכוון את הלקוח לשלם יותר ממה שהתכוון, וזו דרך פסולה לגבות כסף, במיוחד כשאין על המסך אפשרות לטיפ סביר של 10%. במחקר על נסיעות מונית בניו יורק נמצא שכאשר המסך הציע אחוזים גבוהים יותר, הטיפ הממוצע עלה בכ-10%, אבל גם שיעור הנוסעים שוויתרו על טיפ לגמרי עלה. בסקר של פיו התנגדו 40% מהאמריקאים לכך שעסקים מציעים להם סכומי טיפ מוכנים, לעומת 24% שתמכו.