בעל מתחם אירועים קיבל קנס על עישון במסיבה, ונכשל בניסיון לגבות אותו מהשוכר

אופיר יצחקוב שכר מתחם אירועים בראשון לציון כדי לחגוג בו מסיבת אירוסין, ושילם עליו 3,900 שקל. באמצע הערב הגיעו פקחים עירוניים ורשמו שני דוחות: 5,000 שקל על אי פיקוח ואי עשייה למניעת עישון במקום ציבורי, ו-320 שקל על רעש. שני הדוחות נרשמו על שם אבידן מישייב, הבעלים והמפעיל של המתחם Sky Roof, והוא פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בדרישה שיצחקוב ישפה אותו, בתוספת פיצוי על עוגמת נפש, ובסך הכל 7,000 שקל.

הרשמת הבכירה לימור נסים-לב דחתה את התביעה במלואה (ת"ק 17789-02-26), וקבעה שכל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין מבחין בין מי שמעשן לבין מי שמחזיק במקום, ומסביר למה ההבדל הזה מכריע את השאלה מי משלם.

שתי חובות נפרדות

מישייב טען שבמתחם היו שלטים שאוסרים עישון, ושאורחי המסיבה, ובהם התקליטן, עישנו למרות אזהרות של הצוות והמאבטח. לדבריו, לפי תנאי ההתקשרות השוכר אחראי למה שקורה באירוע. יצחקוב השיב שההסכם לא אוסר עישון במפורש, לא מחייב אותו לשלם קנסות, ושבערב האירוע לא היו שלטים כלל.

לפי פסק הדין, החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים יוצר שתי חובות שונות. האחת מוטלת על מי שמעשן במקום שבו העישון אסור. השנייה מוטלת על המחזיק במקום, שחייב לתלות שלטים, לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע עישון. הרשמת קבעה שאת זהות המחזיק בוחנים לפי השליטה בפועל, ולא לפי הבעלות או קיומו של חוזה שכירות. במקרה הזה, דווקא טענתו של מישייב, שלפיה הצוות והמאבטח שלו היו במקום והעירו לאורחים, הראתה שהוא המשיך לנהל את המתחם במהלך המסיבה. לכן הקנס של 5,000 שקל הוא קנס על הפרת חובה שמוטלת עליו, ולא קנס אישי של מי מהאורחים.

גם שאלת השלטים לא הסתיימה לטובת המפעיל. בדיון הודה מישייב שאחד משני השלטים שנראים בצילום שהגיש נתלה אחרי האירוע. נציגו לא זכר מתי צולם, ולא הוצגה ראיה למועד הצילום. יצחקוב, מנגד, הגיש סרטון וצילום מהמסיבה שבהם הקיר נראה בלי שלטים, וכן צילום מסך מסרטון שקיבל מהמתחם לפני האירוע. בדוח עצמו כתב הפקח שאין זו הפעם הראשונה שאירוע כזה מתרחש במקום. נציג המתחם טען בדיון שהפקח רשאי לכתוב בדוח כרצונו, והרשמת ציינה שאין צורך להכריע בשאלת ההפרות הקודמות.

קישור לאתר אינו חוזה

הסעיף שעליו נשען המפעיל קבע שהשוכר אחראי לנוכחים ולכל מה שמתרחש במתחם, ושהוא יישא בנזקים ובעלויות שייגרמו במהלך האירוח. נציג המתחם הוסיף שבאתר העסק מופיע תקנון שקובע שהאחריות לקנסות על עישון ורעש חלה על הלקוח, ושהוא מסביר זאת בעל פה לכל לקוח. מהתכתבות הצדדים עלה שהקישור לאתר נשלח ליצחקוב כשביקש הצעת מחיר, ובלי שום הפניה לתקנון. יצחקוב העיד שנכנס לאתר כדי לראות את המתחמים, ושההנחיה היחידה שקיבל נגעה להנמכת המוזיקה אחרי 23:00.

הרשמת קבעה שמשלוח קישור כללי, בלי הפניה מפורשת לתקנון ובלי הדגשה של התחייבות כספית, אינו מוכיח שהשוכר הסכים לשפות את המפעיל. היא הוסיפה שבהודעה לשוכר פירט המתחם שורה של תנאים, ובהם מספר המוזמנים, איסור על קונפטי, אלכוהול ותנאי ביטול, ולכן היה אפשר לצפות שגם התחייבות לשאת בקנסות תיכתב שם במפורש.

גם התביעה על קנס הרעש נדחתה. לפי הדוח, הוא נרשם בשעה 22:34, ואילו ההנחיה שקיבל השוכר עסקה בשעה 23:00. הרשמת ציינה שהשאלה איננה אם נגרם רעש אסור, אלא אם השוכר התחייב לשלם את הקנס, ושמישייב עצמו השגיח על עוצמת המוזיקה ואף דיבר ישירות עם התקליטן. בהיעדר נזק נוסף שהוכח, נדחתה גם הדרישה לפיצוי של 1,680 שקל על עוגמת נפש וביטול זמן. על פסק הדין אפשר לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי מרכז.

להרחבה: סועד שסבל מעישון במסעדה יפוצה ב-3,000 שקל אף שבחר לשבת באזור למעשנים

להרחבה: בקשה לייצוגית בסך 100 מיליון שקל בטענה לאי מניעת עישון בשטחי בתי המשפט