פיצוי של 26.3 מיליון שקל לבעלי בניין יוקרתי בירושלים שנבנה בשיטת פל-קל

פז חברת נפט וחברת הבנייה אלקונטרן יפצו ב-26.3 מיליון שקל בעלי דירות, משרדים וחנויות בבניין בירושלים שנבנה בשיטת הפל-קל - כמחצית מהסכום שנתבע. כך קובע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אריה רומנוב, בתום הליך שנמשך 18 שנים, התפרס על פני 68 ישיבות והוגשו בו 1,400 עמודי סיכומים. הוא דחה את הודעות צד ג' ששלחה פז, בין היתר לעיריית ירושלים, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מכון התקנים והטכניון. ממציא השיטה, אלי רון, חויב לשאת ב-20% מהפיצוי, שהם 5.3 מיליון שקל.

25 שנה אחרי אסון ורסאי: מאות מבני פל-קל לא נבדקו ולא חוזקו

מדובר בבניין היוקרתי "חצר דוד המלך" ברחוב דוד המלך 19 בירושלים, בסמוך למלון המלך דוד. אלקונטרן - שהייתה בבעלות שר האוצר המנוח, יגאל כהן-אורגד, ואריה קספר - בנתה אותו עבור פז; בנייתו הסתיימה בשנת 1987. בעלי הדירות ויתר הנכסים גילו רק בשנת 2001, לאחר אסון ורסאי, שהבניין בשיטת הפל-קל שהתבררה כחסרת בטיחות עד כדי קטלניות. בעלי הדירות תבעו תשלום שיאפשר להם לחזק את הבניין ופיצוי על נזקיהם, בעוד בעלי החנויות והמשרדים תבעו שהבניין יתוקן בידי פז ואלקונטרן, או שהללו ישלמו להם כך שיבצעו בעצמם את העבודות.

רומנוב קובע, כי "תקרות הבניין אינן עומדות בדרישות התקן בשלושה היבטים: אין חישוקים; לא פרושה רשת עליונה על מלוא שטח התקרות; ואין צלעות מחלקות. לאלה יש להוסיף את נקודות התורפה האינהרנטיות הקיימות בשיטת הפל-קל: האחת, שקיים חשש כי בניית התקרות לא תתבצע בצורה מדויקת בהתאם לתוכניות ולכן למשל רוחב הצלעות לא יהיה תואם את התכניות. והשנייה, שפער הזמנים שבין היציקה הנעשית בשלב הראשון ליציקה הנעשית בשלב השני יהיה גדול, ולכן הבטון שנוצק בשלב הראשון יתייבש לפני היציקה הנעשית בשלב השני, דבר שיגרום להיפרדות (דלמינציה) של הקרום התחתון משאר חלקי התקרה".

רומנוב ממשיך וקובע, כי שיטת הפל-קל לא עמדה בדרישות התקן ולכן ממילא גם הבניין אינו עומד בהן. עוד נקבע, כי בניית התקרות בפל-קל עמדה בסתירה למפרטים שנמסרו לרוכשים. הנתבעות היו צריכות לשכנע את בית המשפט, את הדיירים ואת אורחיהם שהבניין יציב ואיתן ואין כל סכנה לשהות בו. רומנוב העדיף את חוות הדעת מטעם התובעים וקבע שיש צורך לחזק את הבניין. הוא מציין, כי מומחים ששכרה פז לאחר אסון ורסאי הגיעו לאותה מסקנה, אך היא לא עשתה זאת.

נדחו הטענות נגד יתר הנתבעים

עוד קובע רומנוב, כי פז ידעה בזמן אמת על שינוי שיטת הבנייה ועל המעבר לפל-קל, למרות שהכחישה זאת בדיעבד. השינוי נעשה על בסיס שיקול דעתם של אנשי המקצוע, ולכן פז ואלקונטרן לא פעלו ברשלנות. לעומת זאת, אומר רומנוב, יש לתובעים עילת תביעה מכוח דיני המכר והחוזים, משום שלא נמסר להם על השינוי.

כאמור, רומנוב דחה את הטענות נגד יתר המעורבים. בין היתר הוא קובע, כי אין סיבה להרמת מסך ולחיוב עזבונו של כהן-אורגד; לא הייתה יריבות בין האדריכל המנוח דן פיקר והרוכשים, והוא לא פיקח על הבנייה; חברת לוסטיגמן, שבנתה את השלד, לא הייתה מעורבת בהחלטה על השינוי; עיריית ירושלים לא התרשלה באישור הפרויקט ובפיקוח עליו; לוועדה המחוזית לא היה מידע בנוגע לפל-קל שחייב אותה לפעול; מכון התקנים והטכניון לא אישרו את הפל-קל.

רומנוב קבע, כי פז ואלקונטרן ישלמו לבעלי הדירות 17.9 מיליון שקל, ולבעלי החנויות והמשרדים - 8.4 מיליון שקל. הוא גם חייב את החברות בתשלום הוצאות בסך 3 מיליון שקל. פז חויבה גם בתשלום הוצאות לצדדי ג' בסך 1.3 מיליון שקל; בעלי הדירות חויבו בתשלום הוצאות בסך 1.1 מיליון שקל (מתוכם 625,000 שקל לעזבון כהן-אורגד); והעיזבון חויב בתשלום הוצאות בסך 350,000 שקל.