מיכאל ראבילו ויוסף אלרון (צילומים: משרד שמרון-מולכו ואתר הרשות השופטת. עיבוד AI)
מיכאל ראבילו ויוסף אלרון (צילומים: משרד שמרון-מולכו ואתר הרשות השופטת. עיבוד AI)
דעה

תזכורת: מזה ארבעה חודשים אין מבקר מדינה

שערוריית בחירת המבקר, הפרת פסק דינו של בג"ץ בידי אמיר אוחנה ושתיקת בית המשפט - כל אלו יצרו תקדים מסוכן


איתמר לוין |

בתוך הטלטלה הפוליטית הקשה, נשכחה כמעט העובדה שמזה ארבעה חודשים לא מאוישת אחת המשרות החשובות ביותר בישראל: מבקר המדינה. מתניהו אנגלמן סיים את כהונתו ב-4 ביולי, ובחירתו של מחליפו לוותה בשערוריית ענק ובפסק דין של בג"ץ שלא קוים. כעת גם סוגייה זו עשויה להיכנס לתוך סבך הכנסת ה-26.

על משרת המבקר התמודדו שופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, ופרקליטו הוותיק של בנימין נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו. בסיבוב הראשון זכה אלרון ב-60 קולות, וראבילו ב-57. מאחר שהחוק מחייב רוב של לפחות 61 חברי כנסת בסיבוב הראשון, התקיים סיבוב נוסף (בו נבחר מי שמקבל את מירב הקולות). כאן זכה ראבילו בתמיכתם של 61 מול 58 של אלרון.

אלא שכבר בזמן אמת התברר, כי כמה מחברי הכנסת בקואליציה תיעדו את עצמם מצביעים בעד ראבילו, לאחר שיחות ולחצים מצידו של נתניהו. יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, הכשיר את ההצבעה, אך בתחילת יולי קבע בג"ץ שיש לקיים אותה מחדש מהסיבוב השני, בשל הפגם הקשה בחשאיות הבחירה, ולעשות זאת בהקדם.

אוחנה לא ציית ואפילו לא ענה לפנייתו של ח"כ אלון שוסטר, שביקש ממנו (שבוע לאחר פסק הדין) לכנס מיד את המליאה. גם היועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק, הבהירה את המובן מאליו: יש לקיים את פסק הדין. בינתיים יצאה הכנסת לפגרת הבחירות, ובאמצע אוקטובר קיבלה השופטת רות רונן את עמדתה של אפיק, ולפיה לא ניתן לקיים את הבחירה לפני ההליכה לקלפיות.

להתחיל מחדש או מהסיבוב השני

רונן גם ביקשה את עמדת הצדדים בשאלה, האם הכנסת ה-26 צריכה להתחיל את הבחירה מחדש או מהסיבוב השני. העותר, ירון גדות, סבר שצריך להתחיל מהתחלה. עמדתו של אוחנה הייתה: מהסיבוב השני. כך חושבת גם אפיק. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הודיעה שמדובר בשאלה פרלמנטרית ולכן לא תביע עמדה. אלרון ביקש להשיב כמה ימים לפני המועד שייקבע להצבעה.

סיכום ביניים: ברור שהכנסת החדשה צריכה לבחור את מבקר המדינה. זו אמורה להיות אחת המשימות הראשונות על סדר יומה. היו"ר החדש יוכל להביע דעה שונה מזו של אוחנה בשאלה מאיזה שלב צריך להתחיל את התהליך, אבל לנוכח יחסי הכוחות החדשים - בהחלט ייתכן שיתמוך בחזרה לסיבוב השני, בו מובטחת כעת בחירתו של אלרון. אם אוחנה ימשיך להיות היו"ר, ייתכן שהסחבת תימשך גם היא, שוב בגלל יחסי הכוחות הנוכחיים.

המצב הנוכחי הוא פסול. החוקים העוסקים במבקר המדינה הם פרסונליים, כפי שמעידים שמותיהם: חוק יסוד מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה. אין בהם מענה למקרה בו המבקר אינו מתפקד או אינו מתמנה. אין מי שיכווין את עבודת הביקורת השוטפת. אין אדם אחר שיכול לחתום על דו"חות ולפרסמם, וזה כולל כעת דו"חות חיוניים על המלחמה.

המבקר גם מופקד על בדיקת הצהרות ההון של השרים ועל בחינת ההתנהלות הכספית של הסיעות בשגרה ובבחירות. אמירה צינית ולפיה דו"חות המבקר ממילא נתקלים לרוב בהתעלמות, תהיה נכונה בצורה חלקית בלבד. הדרגים המקצועיים מתייחסים אליהם, ובנוגע לתקציבי המפלגות - יש למבקר סמכות להטיל קנסות משמעותיים. ובכל מקרה, כולנו יודעים כיצד מתנהל ארגון היודע שאין עליו ביקורת חיצונית.

זוהי תוצאה של שילוב בין קואליציה שזלזלה בחוק ובפסיקה, לבין בית משפט עליון שלא עמד על שמירתם. עצם הרעיון ולפיו עורך דינו האישי של המבוקר הראשי יהיה המבקר, היה הזוי. עד כדי כך הזוי, שנמצאו לפחות עשרה חברי כנסת מהקואליציה שהתנגדו לו. ואז, כדי לממש אותו, היה צורך ברמיסה בוטה ובשידור חי של חשאיות הבחירות. ואז באה ההתעלמות מפסק דינו של בית המשפט העליון.

בג"ץ מסמס עוד הכרעות חשובות

בג"ץ מצידו נושא באחריות משום שלא עשה דבר בארבעת החודשים שחלפו. הוא ידע שאוחנה מפר את פסק הדין, אך "נזכר" לעסוק בנושא עשרה ימים לפני הבחירות, כאשר ברור היה שלא ניתן לבחור את המבקר. על פניו, זהו מקרה ברור של בזיון בית המשפט, עליו ניתן להעניש בקנסות כבדים. אמנם יש להכריע בשאלת חסינותו של אוחנה, אך בג"ץ אפילו לא חשב בכיוון הזה.

מחדל זה מצטרף למקרים נוספים בהם בג"ץ מסמס הכרעות חשובות. אמנם הכרעות קשות וחסרות תקדים, אך כאלה שחובה לקבל. האם להדיח את איתמר בן-גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי? בחודש אפריל נתן בג"ץ לבן-גביר ובהרב-מיארה שבועיים להכריע האם יוכלו להגיע להסכמות. מאז הוא העניק עוד ועוד דחיות, ופסק דין - אין. כנ"ל לגבי ועדת חקירה ממלכתית למלחמה: העתירות הוגשו ב-2024, אבל בג"ץ מרח את הטיפול בהן, עד שלבסוף אמר: אנחנו ערב בחירות וניתן לעם להכריע.

הפרת פסקי דין היא הדרך הבטוחה לאנרכיה. הפרת פסקי דין של בית המשפט העליון חמורה עוד יותר. הפרת פסקי דין של בית המשפט העליון בידי הכנסת היא חמורה מאין כמותה. עזות המצח של הקואליציה היוצאת ורפיון הידיים של בג"ץ, הם אלו שהביאו אותנו לכך שמזה ארבעה חודשים אין מבקר מדינה. ומה שעוד יותר מדאיג: הם אלו שיצרו את התקדים המסוכן הזה.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה