יו"ר בנק לאומי אורי אלון: "קיצוץ חד מסוכן, אבל גירעון גבוה לא יכול להפוך לשגרה"

הבחירות הסתיימו, וכעת עוברת תשומת הלב מהבטחות הקמפיין למדיניות הכלכלית שתידרש הממשלה החדשה לגבש. בחודש האחרון הציגו המועמדים לראשות הממשלה שורה של תוכניות להורדת יוקר המחיה, טיפול במחירי הדיור ושינויים במבנה המשק. אלא שהממשלה שתקום תידרש להתמודד במקביל עם גירעון גבוה, צורכי ביטחון גדלים, ריבית גבוהה, מחירי דיור שממשיכים להכביד על משקי הבית ואי ודאות מול השווקים הבינלאומיים.

הבנקים צפויים להיות חלק משמעותי מהמדיניות הכלכלית שתתגבש, בין היתר בכל הנוגע לאשראי, תחרות, משכנתאות, מימון עסקים ושינויים רגולטוריים. בראיון לביזפורטל מתייחס אורי אלון, 55, יו"ר בנק לאומי ונשיא איגוד הבנקים, לצעדים שלדעתו נדרשים כעת מהמערכת הכלכלית.

אורי אלון תומך במדיניות המוניטרית של בנק ישראל וסבור שעצמאותו היא נכס משמעותי למשק. הוא טוען כי מסגרת שיקולים ברורה מאפשרת לציבור ולשווקים להבין את כיוון המדיניות גם בלי התחייבות מראש למועד שבו תופחת הריבית.

גם בנושא שער החליפין הוא סבור שהשוק צריך להמשיך לקבוע את היחס בין השקל לדולר. התחזקות השקל מוזילה יבוא וחומרי גלם ומסייעת למתן אינפלציה, אך במקביל פוגעת ביצואנים שמקבלים הכנסות במטבע זר ומשלמים חלק גדול מהוצאותיהם בשקלים. לדבריו, גם חברות טכנולוגיה שיכולות לגדר חלק מהחשיפה מתמודדות לאורך זמן עם התייקרות עלויות ההעסקה בישראל. מבחינתו, התערבות בשוק המט"ח צריכה להישמר למצבים חריגים.

"צריך להחזיר את החוב למסלול יורד, אבל בהדרגה"

אחד האתגרים המרכזיים של הממשלה החדשה יהיה הגירעון המבני והצורך להמשיך לממן את הוצאות המלחמה והביטחון. אלון טוען שהמטרה צריכה להיות החזרת יחס החוב-תוצר למסלול יורד, אך בקצב שמאפשר למשק להמשיך לצמוח.

"גירעון גבוה לאורך זמן מעלה את פרמיית הסיכון של ישראל, מייקר את עלויות המימון ועלול להגביל גם את יכולתו של בנק ישראל להפחית ריבית", לכן הוא מציע להפריד בין הוצאות מלחמה זמניות לבין גירעון מבני.

את העלויות הביטחוניות החריגות ניתן, לדבריו, לממן בחלקן באמצעות חוב, אך במקביל הממשלה צריכה להציג מסלול רב-שנתי אמין שמייצב תחילה את יחס החוב-תוצר ובהמשך מפחית אותו.

"לא נכון לנסות להחזיר מיד את יחס החוב לרמתו ערב המלחמה באמצעות קיצוץ חד, אך גם אסור להשאיר גירעון גבוה כמצב קבוע", אומר אלון ומדגיש שבמקום קיצוץ רוחבי נדרש לבחון הפחתת כספים קואליציוניים, כפילויות ותוכניות בעלות תשואה נמוכה. במקביל יש לשמור על השקעה בתשתיות, חינוך ותחומים שתורמים לפריון, לצד ביטול פטורים שאיבדו הצדקה ושיפור הגבייה.

גם תקציב הביטחון צפוי להיות אחד המוקדים המרכזיים בדיוני התקציב. מערכת הביטחון דורשת תוספות של עשרות מיליארדי שקלים, והשאלה תהיה כיצד לממן אותן בלי לפגוע בשירותים האזרחיים.

אלון סבור שביטחון וחוסן כלכלי תלויים זה בזה. כלכלה חזקה מאפשרת לממן ביטחון לאורך זמן, בעוד ביטחון מאפשר למשק לפעול. לכן יש להעמיד למערכת הביטחון את המשאבים הנדרשים, אך במסגרת תקציבית ברורה.

הצרכים הביטחוניים, לטענתו, צריכים להיקבע בידי הגורמים המקצועיים, אך כל התחייבות ארוכת טווח צריכה להיבחן מול מקורות המימון וההשפעה על המשק. הוא מציע להפריד בין הוצאות לחימה זמניות לבין תקציב הביטחון הקבוע, לדרוש תוכנית רב-שנתית ולהתנות חלק מהתוספות בהתייעלות ובפיקוח.

"המשאבים צריכים להגיע למערכת הביטחון, אבל בלי צ'ק פתוח".

בנוגע לתחרות במשק, הרחבת התחרות היא יעד חשוב, אך הדרך צריכה להיות ממוקדת. "יש לבחון בכל ענף את חסמי הכניסה ואת מידת הריכוזיות, ולפעול במקומות שבהם קיימים כשלים ממשיים", אומר אלון.

בחלק מהמקרים הוא מציין כי הדרך היעילה להגברת התחרות היא הסרת בירוקרטיה וקיצור הליכים שמעכבים כניסת שחקנים חדשים. "גם שימוש בכלי בינה מלאכותית בתחומים שבהם קיימת חוסר יעילות כאמצעי שיכול לשפר שירות ולהפחית עלויות".

"הריבית אינה שורש בעיית הדיור"

בכל הנוגע לנדל"ן, אלון מתאר שוק שנמצא במלכוד. הביקוש הבסיסי לדירות ממשיך לגדול יחד עם האוכלוסייה והקמת משקי בית חדשים, בעוד ההיצע מתקדם בקצב איטי יותר בגלל תכנון ממושך, רישוי, מחסור בעובדים, עלויות מימון ותשתיות.

לדבריו, הריבית מכבידה על רוכשי הדירות ועל היזמים, אך היא אינה מקור הבעיה. הקושי המרכזי הוא הקצב שבו המדינה מצליחה לייצר דירות חדשות.

הפתרון לטענתו, צריך להתמקד בצד ההיצע: קיצור פרקי הזמן מתכנון ועד אכלוס, קביעת זמני טיפול מחייבים, מעקב אחר ביצועים, תגמול רשויות לפי דירות שהושלמו ואוכלסו, שיווק קרקע עם תשתיות והרחבת שוק השכירות ארוכת הטווח.

גם מחיר הקרקע שמכתיבה המדינה במכרזים צריך להיבחן כחלק מהדיון.

הפחתת ריבית יכולה להקל על משקי הבית, אך לדבריו, ללא טיפול בחסמים המבניים ובהיצע הדירות, היא עלולה להחזיר את הביקושים לשוק מהר יותר מהיכולת לבנות דירות חדשות ולתרום לעליות מחירים נוספות.

סוגיה נוספת שמטרידה את המשק היא דירוג האשראי של ישראל. חברות הדירוג הורידו את דירוג המדינה במהלך המלחמה, על רקע העלייה בסיכון הגיאופוליטי, הגידול בחוב והחשש מהתנהלות התקציבית.

אלון סבור שהדרך לשקם את אמון המשקיעים עוברת בתוכנית כלכלית רב-שנתית שתגדיר יעדי גירעון וחוב ברורים ותספק ודאות לגבי היכולת של ישראל לממן את צורכי הביטחון לאורך זמן.

אמון השווקים תלוי גם בתפקוד המוסדות הכלכליים, ובכללם בנק ישראל והמערכת הבנקאית. הוא מציע לקיים מנגנון היוועצות קבוע עם בנק ישראל, רשות ניירות ערך, רשות התחרות, ראשי הבנקים, משקיעים ונציגי המגזר העסקי לפני קבלת החלטות כלכליות משמעותיות.

בנוסף, הוא מדגיש את חשיבות הקשר עם חברות דירוג האשראי והמשקיעים הבינלאומיים. מבחינתו, הסבר מקצועי של המדיניות הוא חלק מהעבודה, גם כאשר הוא אינו יכול להחליף ביצועים בפועל. בתוך כל אלה, אלון מסמן את ההייטק כאחד התחומים שהממשלה צריכה להמשיך לטפח. לדבריו, הענף משפיע באופן ישיר על הפריון, היצוא, התעסוקה ועל תפיסת ישראל בעיני משקיעים זרים.

המדיניות שהוא מציע כוללת יציבות רגולטורית ופיסקלית, סביבת מס תחרותית לחברות צומחות, הרחבת מקורות הון מקומיים, השקעה בתשתיות בינה מלאכותית ודיפ-טק, הרחבת ההון האנושי ושילוב אוכלוסיות נוספות בתעסוקה. לדבריו, השילוב בין יציבות תקציבית, השקעה במנועי צמיחה ושמירה על מוסדות כלכליים חזקים הוא הבסיס להחזרת אמון המשקיעים ולהמשך צמיחת המשק בשנים הקרובות.