העליון: לא צריך את הסכמת הצדדים לפשרה או להסדר דיוני כשהם מיוצגים
החלטה בעלת משמעות רוחבית של השופטת רונן: די בהודעת באי כוחם של הצדדים על הסכמתם ואין צורך לבקש אישור מפורש שלהם, גם אם הם נוכחים באולם
אין לאמץ עמדה רוחבית ולפיה על בית המשפט לבקש את הסכמת הצדדים לפשרה או להסדר דיוני, כאשר הם מיוצגים בבית המשפט בידי עורכי דין, גם אם הם נוכחים באולם. כך אומרת שופטת בית המשפט העליון, רות רונן. מאחר ותיקים רבים מוכרעים על דרך הפשרה, לקביעה זו של רונן יש משמעות רוחבית משמעותית. היא דחתה בקשה של בני זוג לחזור בהם מהסכמה לפשרה בבית המשפט המחוזי מרכז, בטענה שהאישה לא נכחה באולם ולא הסכימה לפשרה.
רונן אומרת: "בית המשפט אכן עשוי במקרים מסוימים לבקש כי הסכמת בעל הדין להצעה כזו או אחרת תינתן על ידי בעל הדין באופן בלתי אמצעי. זאת למשל כאשר בעלי דין נמצאים באולם בית המשפט במהלך הדיון. מובן כי כאשר הדבר מתאפשר, ישנה תועלת בקבלת הסכמה של בעלי הדין עצמם בנוסף לזו של בא כוחם.
"אולם לטעמי אין לאמץ את העמדה הנובעת מטענות המבקשים, לפיה כל אימת שמועלית במהלך הדיון הצעה לפשרה או להסכמה דיונית, חייב בית המשפט לקבל את עמדתו של כל אחד מבעלי הדין בהליך - גם כאשר בא כוחו מצהיר בשם מרשהו על הסכמתו להצעה. הטלת חובה כזו עלולה להביא לא אחת לסרבול של ההליך (למשל כאשר ישנם בו בעלי דין רבים) ולהכבדה על הצדדים.
"יתרה מכך, מתן אפשרות לצד לחזור בו מהסכמתו רק מאחר שהיא ניתנה באמצעות בא כוחו, עלול לפתוח פתח גם להתנהלות אסטרטגית של בעלי דין בעתיד. כך, לבעל דין שלא נוכח בדיון תהיה אופציה לחזור בו מהסכמות שניתנו בשמו לאחר מעשה - והוא יוכל לעשות בה שימוש בהתאם למגוון שיקולים אפשריים. אופציה כזו לא תעמוד לבעלי דין אחרים אשר נכחו בדיון במועד הצעת הפשרה ונתנו לה הסכמה מפורשת. תוצאה כזו היא כמובן בלתי רצויה.
"לפיכך, נקודת המוצא היא שבא כוח מוסמך לעשות את כל מה שבעל הדין הסמיך אותו לעשות; וכי בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת - לא נדרש דבר לצורך גיבוש הסכמה במעמד הדיון פרט להסכמתו של עורך הדין מכוח הסמכות שהוענקה לו".
הסכימו וחזרו בהם תוך שעות
בית משפט השלום חייב את בני הזוג לשלם 370,000 שקל לג'ורג' נחום והם ערערו לבית המשפט המחוזי. ההרכב בראשות סגנית הנשיאה חנה קיציס הציע להסמיך אותו לפסוק על דרך הפשרה (לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט) לפסוק בטווח של 180-80 אלף שקל. לאחר הפסקה, הודיעו עורכי דינם של הצדדים על הסכמתם והמחוזי אפשר להם לטעון בכתב לגבי הסכום המדויק.
בו ביום הודיעו בני הזוג (בעצמם), כי האישה - שלא נכחה בדיון - דוחה את ההצעה ולכן הם מבקשים שיינתן פסק דין; קיציס דחתה את הבקשה לחזור בהם. בהמשך הם הגישו שורה של בקשות, הן במישרין והן באמצעות בא כוחם, וטענו שהאישה לא נכחה בדיון בשל מצבה הרפואי, וכי הבעל לא רצה לעדכן אותה בזמן אמת מחשש שהדבר יחמיר את מצבה. קיציס דחתה גם בקשות אלו ורונן דחתה על הסף את בקשתם לערער.
רונן פותחת בקביעה העקרונית לגבי הייצוג, ומציינת שבמקרה זה - האישה לא ביקשה לדחות את הדיון בשל מצבה הרפואי ולא הגביל את סמכויותיו של בא כוחה. הבעל ועורך הדין לא אמרו דבר בזמן אמת, לא ביקשו לקבל את הסכמת האישה, לא ביקשו שהות לצורך כך, ולאור כל אלה - ההסכמה של עורך הדין מחייבת כאילו ניתנה אישית בידי האישה.
לגבי האפשרות לחזור מן ההסכמה, רונן מזכירה: "בהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא שעל בית המשפט לכבד הסכמות דיוניות ולהימנע מלהתערב בהן - כפי שהוא נמנע מלהתערב בהסכמים אחרים שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהם, תוך כיבוד רצונם". זאת, כדי שלא להחליש את מוסד ההסכמות הדיוניות ולא לפגוע בציפיות הצד שכנגד, וליהנות מיתרונותיה של ההסכמה (הקטנת עלויות, צמצום מחלוקות וצמצום סיכונים).
- מווילה בסביון לכלא הדרים: חייב ייאסר בשל אי עמידתו בתשלומים
- העליון: מלווה פיננסי יפצה על איחור במסירת דירות מיום תפיסת הפרויקט
אפשר לחזור מהסכמה דיונית אם היא פוגעת בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות הצדדים או באינטרס אחר כגון עלויות גבוהות מדי. אבל אם ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית - האפשרות לסגת ממנה מצומצמת עוד יותר, מדגישה רונן. קיים אינטרס מוגבר בהסכמה על פסק דין לפי סעיף 79א, והאפשרות של צדדים לחזור בהם ממנה "צריכה להישמר למקרים חריגים בלבד". מקרה זה איננו נמנה עליהם ולכן הבקשה נדחתה. את בני הזוג ייצג עו"ד אייל כהן.
