הבחירות הסתיימו, הכישלונות נשארו: מי המפסידים הגדולים של בחירות 2026?
הסוקרים החמיצו את התוצאות, הקמפיין של גדי איזנקוט לא הצליח להביא למהפך, נפתלי בנט חזר עם תקוות גדולות ונעצר על 12 מנדטים, והמערכת הפוליטית שוב נותרה ללא הכרעה. אחרי שיעור הצבעה גבוה במיוחד, הציבור נשאר עם אותה שאלה: מי יצליח להקים ממשלה, והאם ישראל
בדרך לעוד מערכת בחירות?
מערכת הבחירות הסוערת והגורלית הסתיימה בתיקו, ללא הכרעה ברורה לאף אחד מהגושים. כעת עומדות על הפרק שלוש אפשרויות: הראשונה היא הקמת ממשלת אחדות, שבה בנימין נתניהו יכהן ראשון ברוטציה; השנייה היא הקמת ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, בנוסף לרע"ם; והשלישית היא הליכה לבחירות חוזרות.
אף גוש לא יצא מנצח, אם כי על פי הסקרים וההערכות שקדמו לבחירות, נראה כי האכזבה בגוש השינוי גדולה הרבה יותר.
בין המנצחים הגדולים אפשר לציין את הליכוד, שהפתיע והגיע ל-27 מנדטים. נראה שהמותג "הליכוד בראשות נתניהו" נותר אחד המותגים החזקים ביותר בפוליטיקה הישראלית. לצד נתניהו, גם המפלגות הערביות רשמו הישג מרשים, לאחר ששיעורי ההצבעה בחברה הערבית זינקו והן הגיעו להישג חסר תקדים של 17 מנדטים.
אבל כעת נשאלת השאלה: מי היו המפסידים הגדולים של מערכת הבחירות?
מכוני הסקרים - כישלון מקצועי צורב
זה היה ה-7 באוקטובר של מכוני הסקרים. כולם קרסו.
מנו גבע בחדשות 12, שמואל רוזנר בחדשות 13, דודי חסיד בכאן 11 ושלמה פילבר בערוץ 14 הציגו בחודש האחרון סקרים שלא היה בינם לבין התוצאות הסופיות דמיון רב.
יתרה מכך, הם טעו בגדול גם במדגמים שפורסמו עם סגירת הקלפיות.
מנו גבע העניק במדגם 52 מנדטים לגוש השינוי ו-50 לגוש הימין. התוצאה בפועל הייתה 54 מנדטים לגוש הימין, לעומת 49 לגוש השינוי. גם המדגמים של דודי חסיד ושמואל רוזנר הציגו תמונה דומה.
מנגד, שלמה פילבר הפריז בכוחו של גוש הימין והעניק לו 62 מנדטים. גם הוא טעה באופן משמעותי, אך בכיוון ההפוך.
מכוני הסקרים חייבים לעשות חשבון נפש נוקב ולשאול כיצד ומדוע נכשלו. חשבון הנפש הזה צריך להיות כפול: גם ביחס לסקרים שפורסמו לאורך מערכת הבחירות וגם ביחס למדגמים ביום הבחירות עצמו.
מדובר בכישלון מקצועי צורב, שסחרר מדינה שלמה והציג לציבור תמונה שהתבררה כשונה מהמציאות.
- הבורסה בנתה על מהפך שיוריד את הריבית - הבחירות טרפו את הקלפים: למה מניות הנדל"ן קורסות?
- המהמרים בפולימרקט עברו צד בלילה: נתניהו מוביל בשוק של כ-75 מיליון דולר
רונן מנליס ונפתלי בנט - ההבטחה שלא מומשה
רונן מנליס, מנהל הקמפיין של איזנקוט
רבות נכתב על פועלו של מנליס ועל ה"אין-קמפיין" של גדי איזנקוט. ניהול מערכת בחירות הוא מקצוע לכל דבר, ומנליס, חסר הניסיון בתחום, התעקש לנהל את הקמפיין מבלי להציב לצידו צוות מנוסה שמבין בפוליטיקה ובמערכות בחירות.
כל התנאים היו לכאורה לצידו: אסון 7 באוקטובר, המהפכה המשפטית, חוק הגיוס והפגנות החרדים, השחיתות הפוליטית והמיאוס הציבורי ממנה.
למרות תנאי הפתיחה האלה, מנליס נכשל בגדול בשל הקמפיין שניהל.
זה היה קמפיין לא ממוקד, לא חכם, ובעיקר כזה שלא הצליח לעסוק באופן עקבי בסוגיות הבוערות שהעסיקו את הציבור. במטה התלהבו מהפעילות הדיגיטלית ויצרו סרטונים חלשים וחסרי תועלת, במקום להתמקד בשניים או שלושה מסרים מרכזיים וברורים.
גם ההחלטה להצניע את איזנקוט עד כשבוע לפני הבחירות עוררה תמיהות רבות ופגעה ביכולת למצב אותו כמועמד המוביל לראשות הממשלה.
מנליס ואנשי צוותו, שחסרים ניסיון פוליטי משמעותי, שגו כמעט בכל מהלך מרכזי שעשו. עם תנאי פתיחה טובים כל כך, הכישלון שלהם מהדהד במיוחד.
נפתלי בנט
בניגוד לאיזנקוט, נפתלי בנט ניהל קמפיין מצוין. הוא נסע אלפי קילומטרים ברחבי הארץ, הגיע למעוזי הליכוד, השתתף במפגשים עם מתנגדיו והציג רשימה טובה של מועמדים.
אלא שבסופו של דבר, בנט נעצר על 12 מנדטים בתוצאות האמת.
אחרי ארבע שנים מחוץ למרכז הבמה הפוליטית, בנט חזר כהבטחה גדולה, אך נראה שהמותג שלו נשחק. קשה להאמין שיוכל לשוב בעתיד הקרוב לקדמת הבמה באותה עוצמה.
זה מאכזב במיוחד משום שבנט הגיע למערכת הבחירות כאופציה שלטונית ולא מתוך אובססיה אישית. הוא אף ויתר על שאיפתו לעמוד בראש הממשלה, אך בסופו של דבר ציבור הבוחרים לא העניק לו את התמיכה שלה ציפה.
המערכת הפוליטית - שוב אין הכרעה
כולם קיוו שהבחירות יסתיימו בהכרעה ברורה. שגוש מסוים ינצח, יוכל להרכיב ממשלה יציבה ולהתחיל לרפא את הפצעים שנפערו בחברה הישראלית בשנים האחרונות.
אלא שהתוצאות הוכיחו שוב ששיטת הבחירות בישראל אינה מספקת את היציבות השלטונית הנדרשת וזקוקה לשינוי ולריענון.
גם לאחר פרסום תוצאות האמת, עדיין לא ברור מי יהיה ראש הממשלה הבא ואיזו ממשלה תקום. הציבור מותש ועייף ממערכות בחירות חוזרות ונשנות, ואפילו האפשרות הקשה של הליכה לבחירות נוספות, על המחיר הכלכלי העצום הכרוך בכך, עדיין נמצאת על השולחן.
זה הזמן לבחון שינוי של שיטת הבחירות בישראל, בין אם באמצעות מעבר לבחירה אישית ובין אם באמצעות שיטה גושית שתאפשר הכרעה ברורה יותר ותעודד יציבות שלטונית.
זו אינה משימה בלתי אפשרית. היא אפשרית, ובוודאי חיונית, לנוכח התוצאות שראינו כאן בעשור האחרון.
הציבור נהר לקלפיות בשיעורי הצבעה גבוהים במיוחד, מתוך תקווה להשפיע על עתיד המדינה ולהביא להכרעה. אבל בסופו של דבר, הוא שוב מוצא את עצמו מול מערכת פוליטית משותקת, שאינה מצליחה להבטיח הקמת ממשלה יציבה.
וזה אולי הכישלון הגדול מכולם: הציבור עשה את שלו, הגיע לקלפיות והצביע. עכשיו מתברר שגם הפעם הפוליטיקאים עלולים שלא להצליח לעשות את שלהם.
