ישראל מתמכרת להכנסות מבועת ה-AI

תחזית הצמיחה החדשה של בנק ישראל הזכירה לנו עד כמה הכלכלה הישראלית תלויה בהייטק. הבנק צופה צמיחה של 5.6% השנה, אבל בניכוי הייצור בחו"ל היא מסתכמת ב-3.4%. בשנה הבאה הפער הוא בין 7.5% ל-5.1%. 

הפעילות המזוהה בעיקר עם אנבידיה מוסיפה לתחזית צמיחה שהמשק המקומי מתקשה לייצר בעצמו. מאחורי הכותרת המרשימה מסתתרת כלכלה שמתאוששת באיטיות, ועדיין סובלת מצלקות המלחמה.

המדינה בהחלט מרוויחה מההצלחה הזו. היא גובה מסים מהחברות הבין-לאומיות שפועלות כאן, ולכך מצטרפים המסים של העובדים עצמם. 

בשנת 2021 כלל עובדי ההייטק שילמו כ-35% ממס ההכנסה משכר שכירים במשק, וייתכן שבשנים האחרונות של גאות בענף חלקם אף גדל. כשהם מוציאים את הכסף, המדינה גובה גם מע"מ, ועסקים אחרים נהנים מהביקוש. 

ההייטק מזין את הקופה הציבורית דרך הרבה יותר מצינור אחד, ודווקא בתקופה הקשה של מלחמה ארוכה והוצאות גדולות התמזל מזלנו ליהנות מהפתעות לטובה בצמיחה ובמסים.

כאן גם מתחילה הסכנה.

הכסף שנכנס לקופה אמיתי, אבל ההנחה שהוא ימשיך להגיע באותו קצב עלולה להיות אשליה. כשהגבייה מפתיעה לטובה, קל יותר לפוליטיקאים להגדיל הוצאות ובעיקר לדחות החלטות קשות. כך אפשר להתרגל לרמת הוצאות שהמשק יתקשה לממן כשהגאות תסתיים. בנק ישראל אמד את התוספת הקבועה לתקציב הביטחון ב-2026 בכ-29 מיליארד שקל, ולצד זה נצטרך לשלם גם ריבית על החוב שנצבר במהלך המלחמה. 

וכאן נוצר הפער המסוכן: הוצאות הביטחון אינן תלויות בהמשך ההתלהבות העולמית מבינה מלאכותית, אבל חלק מההכנסות שמאפשרות לנו לממן את ההוצאות האלו כן. החשש הוא שההתחייבויות יישארו וההכנסות עלולות להצטמצם.

החשיפה שלנו כמדינה להייטק רחבה מאוד והיא הולכת וגדלה. משבר שיפגע בתעסוקה ובשכר בענף ההייטק יחלחל מהר גם לצריכה, לעסקים ולגביית המסים שמחוץ להייטק.

אין צורך להוכיח שה-AI הוא בועה כדי לנהוג בזהירות. אנחנו יודעים שהעולם הטכנולוגי עובד במחזורים של גאות ושפל. השפל יגיע, בין אם כמשבר או כתקופה קשה.

• הניתוח שחושף: 66% מחברות ת"א-35 מציינות את ה-AI כסיכון - ומי הבנק היחיד שמתכחש?
• אנתרופיק משיקה את הסוכן Claude Duet

מה אפשר ללמוד מהדוט-קום?

בשנת 2000 ההייטק היה אחראי ליותר ממחצית מהצמיחה בישראל. כשהבועה של הדוט-קום התפוצצה, מנוע הצמיחה הפך למקור חולשה. לפי ניתוח בנק ישראל, מספר המועסקים בענפי טכנולוגיית המידע ירד בכ-11% עד 2003, והשכר הריאלי נשחק בכמעט 10%. 

למשבר העולמי הצטרפה אז האינתיפאדה השנייה, ולכן אי אפשר לייחס את כל המיתון לדוט-קום. אבל גם אז, כשההייטק הישראלי היה קטן בהרבה בהיקפו, הנזק היה משמעותי. בכל מקרה, הלקח התקציבי ברור: הכנסות שנראות יציבות בשיא הגאות יכולות להצטמצם, בעוד ההתחייבויות שהממשלה בנתה עליהן נשארות.

ב-2003, כשהמשבר העמיק והבור בתקציב התרחב, הגיעה ההתפכחות הכואבת. הממשלה נאלצה לבצע קיצוצים נרחבים, פגיעה בקצבאות ובשכר במגזר הציבורי. החלטות שהיה קשה לקבל בשנים טובות התקבלו תחת לחץ, בשיא המיתון. זו עוד סכנה שבהתמכרות להכנסות זמניות: כשהן נעלמות, החשבון מגיע דווקא כשהציבור מתקשה יותר לשלם אותו.

גם באירלנד סובלים מאותה צרה טובה

עם בעיה דומה מתמודדת גם אירלנד. בזכות משטר מס אטרקטיבי, כוח אדם מיומן וסביבה דוברת אנגלית בתוך האיחוד האירופי, אירלנד נהנית ממסי חברות רב-לאומיות הפועלות בה. 

אלא שההצלחה יצרה גם תלות: שלוש קבוצות רב-לאומיות בלבד היו אחראיות לכ-46% מהכנסות מס החברות במדינה. שינוי ברווחיהן או בהחלטותיהן העסקיות עלול לפגוע בהכנסות ממסים.

• בואינג תקועה בייצור ומפעלי איירבאס בתפוקה מלאה - נוקאאוט לחברה האמריקאית?
• תשואות האג"ח הממשלתיות של ארה"ב בשיא. האם המשבר בפתח?

כדי לצמצם את הסיכון, אירלנד מפנה חלק מההכנסות החריגות לקרנות חיסכון לעתיד. הרעיון מזכיר את הקרן לאזרחי ישראל, שאליה מופנות הכנסות מההיטל על רווחים ממשאבי טבע. 

באופן הזה הממשלה לא רואה את הכסף העודף בתקציב המדינה ולא מסתמכת עליו. הקרן מפרישה למדינה סכום חלקי מהכסף כל שנה ובכך מייצבת את ההכנסה.

ייתכן שגם עבור הכנסות המדינה מההייטק אנחנו זקוקים למנגנון שכזה, לחסוך בשנים הטובות וליהנות מהרווחים לאורך זמן. "להחביא" מהפוליטיקאים את הכסף החד-פעמי כדי לחייב אותם לבנות תקציב שמחזיק לשנים. 

ההצלחה של ההייטק הישראלי יכולה לחזק את הביטחון הכלכלי שלנו. אבל אם נתמכר להכנסות ונבנה עליהן התחייבויות קבועות, היא עלולה דווקא להסתיר את הפגיעות שלנו עד שהחשבון יגיע.