קבלן שבנה מלון באילת יחויב במע"מ מלא ו-50 אלף הוצאות
חברה קבלנית ששמה בינאר חברה לבניין והשקעות ביצעה עבודות שלד וגמר בבית מלון שנבנה באילת, הוציאה חשבוניות פטורות ממע"מ וקיוותה ליהנות מהפטור שמעניק חוק אזור סחר חופשי באילת לנותני שירותים תושבי העיר. השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחתה את הערעור, אישרה את שומת העסקאות שהוציא מנהל מע"מ אילת וחייבה את החברה בהוצאות של 50,000 שקל.
ההשתלשלות מתחילה בהסכם בין בעל המניות של בינאר, אמנון בראשי, ובין שחר בית עדה, תושב אילת שהחזיק בחברת מגדלי דוד תיירות ומלונאות. מגדלי דוד הקימה מלון בעיר, אך לפי עמדת המנהל לא היה לה הסיווג הקבלני הנדרש להשלמת הבנייה, ובינאר רשומה בפנקס הקבלנים בסיווג ג'5. לפי ההסכם, בית עדה התחייב להזרים לבינאר 2 מיליון שקל בתוספת מע"מ לכיסוי חובותיה, וקיבל אופציה לרכוש את מניותיה תמורת 800 אלף שקל נוספים. לטענת בינאר, מדובר היה בעסקה למכירת החברה, ואילו השופטת קבעה כי עיון בהוראות מעלה שמדובר בהסכם למתן שירותים לבית עדה באילת. כשבוע אחרי החתימה יצאה החברה מאיחוד עוסקים שבו הייתה חברה במשך שנים, ונרשמה כעוסק מורשה עצמאי – אבל במשרד מע"מ בירושלים, לא באילת.
הבעיה התגלתה בביקורת של מע"מ: המנהל שם לב שהחברה מדווחת על עסקאות פטורות, ערך ביקורת בספרים שלה על תקופה של כשנה וקבע כי היא חייבת במס מלא. רק אחרי פתיחת הביקורת הוגשה בקשה להעביר את התיק למשרד האזורי באילת. הבקשה אושרה בהמשך, ובינאר קיבלה תעודת עוסק מורשה חדשה שבה נרשם כמועד הרישום המועד שבו נפתח התיק בירושלים. לטענת החברה, התעודה מוכיחה שהמנהל רשם אותה כתושבת אילת למפרע.
בינאר טענה כי אי הרישום באילת היה "כשל טכני" ולא מעשה מכוון, וכי ברגע שהתבררה הטעות פעלה מיד לתקן אותה. לדבריה, מבחינה מהותית התקיימו בה כל תנאי הזכאות, כל הכנסותיה הגיעו מבניית המלון באילת, ומגדלי דוד פועלת רק בעיר. המנהל השיב שמדובר ב"התנהלות עסקית מודעת", שבה החברה ביקשה ליהנות מהיתרונות של כל מצב לפי צורכי השעה. הוא הצביע על כך שבעל המניות אינו תושב אילת, שהמשרד, רואה החשבון וחשבון הבנק לא היו בעיר, ושלחברה היו רק שני עובדים, שאף אחד מהם לא היה מעורב בפעילות באילת. לדבריו, בינאר גם ניכתה מס תשומות במקביל לדיווח על עסקאות פטורות – התנהלות שמלמדת שאפילו היא לא ראתה את עצמה בזמן אמת כעוסק אילתי.
הידעת?מתי יחיד נחשב לתושב אזור אילת?
ייטב נשענה על הלכת ישראייר, שבה נקבע כי חברה נחשבת לתושבת אילת רק אם יש לה עסק בעיר, היא רשומה במשרד מע"מ האזורי באילת ועומדת בתנאים שבתקנות. מניית ישראייר גרופ נסחרת בבורסה בתל אביב. השופטת כתבה כי "התנאי של רישום כעוסק במשרד האזורי של מס ערך מוסף באילת הינו תנאי קונסטיטוטיבי", וכי הכלל הוא שאין להתיר רישום למפרע, משום שרישום כזה מסכל את הפיקוח בזמן אמת "ומעודד לנהוג 'שיטת מצליח', העלולה לגרום ל'זליגת' הטבות המס למי שאינו זכאי להן".
לא הוכח עסק באילת
לפי פסק הדין, בינאר לא הציגה טעם של ממש להימנעות מהרישום באילת. השופטת ציינה שהחברה שינתה את אופן הרישום שלה מיד אחרי ההסכם, וש"סביר להניח שהיא קיבלה יעוץ לשנות את הרישום", בעיקר כשבית עדה עצמו תושב העיר ובעל מניות בחברות אילתיות. היא לא שללה את האפשרות שההימנעות מהרישום נבעה משיקולים עסקיים, ובהם הסיווג ברשם הקבלנים. מעבר לכך, החברה לא הוכיחה שהיה לה עסק בעיר בתקופת השומה. "לשם קביעת התקיימותו של עסק בעיר אילת אין די אפוא בהפקת הכנסה בעיר אילת או בעצם מתן שירות בה", כתבה. בביקורת באתר הבנייה לא נמצא משרד של החברה, ומי שהמשיך לטפל בענייניה מול הרשויות היה בראשי.
הידעת?גם קבלן מחוץ לאילת יכול לקבל הטבה?
השופטת הוסיפה שבמהות, ההתקשרות דומה לזו של כל קבלן רשום שאינו תושב אילת, שלא ייהנה מהפטור אף שהעבודה מתבצעת בעיר, שכן ההטבה נועדה למנוע תחרות של קבלנים מאזורים אחרים בארץ בנותני השירותים המקומיים. היא ציינה גם שלא התקיימו התנאים הנוספים שבתקנות – מינוי נציג מוסמך תושב אילת וניהול ספרים נפרדים לעסק האילתי.
התעודה לא הצילה את החברה
גם הטענה בדבר תעודת העוסק נדחתה. יניב מזרחי, ממונה בכיר בביקורת חשבונות במע"מ אילת, העיד כי התעודה ניתנת בטופס אחיד בכל המשרדים האזוריים, וכי המועד המופיע בה הוא מועד הרישום הראשון במערך מע"מ, לא מועד הרישום במשרד שאליו הועבר התיק. ייטב קיבלה את ההסבר וכתבה כי אף שהרישום "עלול להטעות", במקרה הזה לא היה מקום לטעות: החברה מעולם לא ביקשה במפורש להירשם באילת מאותו מועד, לא שינתה את מצבה לרעה ולא נפגעה. לדבריה, רישום למפרע הוא חריג, ואילו היה ניתן, סביר היה לצפות להחלטה מנומקת ולתיקון השומה, ו"דבר מאלו לא התרחש".
הערעור נדחה, השומה אושרה, ובינאר תשלם למנהל 50,000 שקל בתוך 30 יום.
