הבת השקיעה 370 אלף שקל בבית - אבל הוא לא שלה
אשה תבעה את אביה הקשיש ואת שני אחיה, וטענה ששליש מבית בשווי 6.7 מיליון שקל שייך לה. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע שהכסף שהיא נתנה היה הלוואה ולא השקעה. היא תקבל את הקרן בחזרה, צמודה למדד ובלי ריבית, ותשלם 30 אלף שקל הוצאות משפט
זה התחיל כפרויקט משפחתי שכולם התלהבו ממנו, ונגמר באולם בית המשפט. ב-2007 קנה אב אלמן מגרש בהרחבה של מושב, תמורת כ-250 אלף שקל מכספו. ב-2016 התקבל היתר בנייה, ועד אמצע 2017 נבנה על המגרש בית. האב שילם כ-600 אלף שקל, ושלושת ילדיו הוסיפו ביחד כמיליון שקל. מאז שהבית הושכר, דמי השכירות חולקו בין שלושת האחים בשווה.
השאלה שעמדה במרכז התיק היתה מה בדיוק קנו הילדים בכסף שלהם. לפי הבת, היא ואחיה קיבלו מהאב הבטחה שהבית יהיה שלהם בחלקים שווים. לפי האב ושני הבנים, הכסף היה הלוואה, והתמורה עליה היתה דמי השכירות. אף אחד לא חתם על שום מסמך. כפי שאמר אחד האחים בעדותו: "אף אחד לא חתם. אנחנו כולם, המשפחה מעולה. לא צריך להחתים... הכל באמונה".
הסכסוך פרץ כשהתברר שהבית מניב פחות ממה שקיוו. האחים חזו שכירות של כ-15 אלף שקל בחודש, כלומר כ-5,000 שקל לכל אחד. אבל בפועל הושכר רק חלק מהבית, ובתקופה מסוימת גר בו בנה של התובעת בשכירות מופחתת. האב הגיש נגד הנכד תביעת פינוי, שהסתיימה בהסכמה שהנכס יפונה עד סוף אוגוסט 2025. בשלב הזה הגישה הבת את התביעה שלה.
היא ביקשה שבית המשפט יצהיר שהיא בעלים של שליש מהנכס. השמאי שמינה בית המשפט העריך את הנכס כולו ב-6.7 מיליון שקל. לחלופין היא דרשה 1.67 מיליון שקל: לפחות מיליון שקל כהחזר השקעה לפי שווי הבית, 609 אלף שקל רווח יזמי על העבודה שהיא ובעלה השקיעו בבנייה, ועוד 63.7 אלף שקל עבור שיפוצים.
השופטת הילה גלבוע התרשמה אחרת. היא קבעה כבר בתחילת הדיון ש"קשה להשתחרר מהרושם כי מדובר למעשה בסכסוך על ירושתו העתידית של האב", כשהאב עדיין בחיים, והסכסוך הזה מסב לו צער רב. אחד האחים תיאר את העסקה בעדותו בפשטות: "לשים 350 ולקבל 5,000? שלושתנו קפצנו על ההצעה הזאת". גם התובעת עצמה הודתה בחקירה שמה שסוכם היה "הכנסה חודשית לכל אחד שליש, שליש, שליש. פשוט". האב היה חד עוד יותר: "חלק מה? אין, לא מגיע להם שום דבר. לא מגיע. זה שלי".
ארבע גרסאות לאותה הבטחה
מה שהכריע את התיק היה בעיקר הגרסאות הסותרות של התובעת. בכתב התביעה היא טענה שהבית כבר עכשיו שייך לשלושת הילדים. בחקירה היא אמרה שהוא ייכנס לחלוקת הירושה רק "אחרי 120". אחר כך טענה שהבית בכלל יועד רק לה. ובסוף היא אף הודתה: "לא, הוא לא היה עדיין שלי... אני ביקשתי שהוא יהיה מתישהו שלי".
השופטת קבעה שהטענות האלה "סותרות זו את זו" ושאי אפשר להחזיק בכולן יחד. היא גם בחנה כל גרסה בנפרד, ואף אחת לא עמדה במבחן. הבטחה למתנה בחיים: הבטחה שכזו על נדל"ן צריכה מסמך בכתב, ולא היה כזה. מעבר לכך, גם אם היתה הבטחה שכזו, האב היה רשאי לחזור בו בגלל "התנהגות מחפירה" של המקבלת. לפי הפסיקה, הביטוי הזה מתפרש באופן רחב. הבטחה לאחר המוות: לפי חוק הירושה, הסכם על ירושה של אדם חי בטל. מי שרוצה להוריש נכס צריך לעשות זאת בצוואה, ויכול לשנות אותה עד יומו האחרון.
חלק מרגש בפסק הדין עוסק בנתק בין הבת לאביה. האב סיפר שמ-2019 הבת הפסיקה לארח אותו בשבתות ולא שהתה עמו כשאושפז ב-2022, מלבד ביקור אחד. "ניתקו לי את החמצן", הוא אמר. הוא גם תיאר אירוע שבו בעלה של הבת השאיר אותו לבדו לשעתיים בחניון חשוך במוצאי שבת. "החתן יעשה לי ככה?", הוא חזר ושאל בעדותו. החתן טען שתקף אותו קלקול קיבה פתאומי.
הבת טענה שאחיה השפיעו על האב השפעה בלתי הוגנת. השופטת דחתה את הטענה: חוות דעת פסיכיאטרית קבעה שהאב צלול וכשיר, והוא חי באופן עצמאי, מבקר בבית הכנסת כל יום ולומד בכולל. השופטת קבעה שמקור הנתק הוא בתובעת ובמשפחתה, ולא באב.
הקרן תוחזר, ההימור לא
בסופו של דבר הבת תקבל רק את מה שהנתבעים עצמם הסכימו שמגיע לה, ואפילו מעט יותר. במקום 350 אלף שקל, כפי שטענו האב והבנים, נקבע שהקרן היא 370 אלף שקל, כי אחד האחים הודה בעדותו ש"זה 350 ועוד 20". הסכום יוחזר בצירוף הפרשי הצמדה מספטמבר 2016, בלי ריבית, בתוך 30 יום מהיום שהיא תדרוש אותו. עד אז היא ממשיכה לקבל שליש מדמי השכירות. עד פברואר 2025 קיבלה כל אחד מהאחים כ-138,833 שקל.
את הדרישה לפיצוי לפי שווי הבית דחתה השופטת. לדבריה, התובעת קיבלה ביטחון מלא שהקרן תוחזר וגם נהנתה מדמי שכירות, ולכן "אינה יכולה ליהנות משני העולמות". גם הרווח היזמי נדחה, כי את כל הסיכון נשא האב כבעל הקרקע. בית המשפט הוסיף שעזרה של ילדים לאביהם הקשיש נחשבת כיבוד הורים, ולא עבודה בשכר. התביעה על השיפוצים נדחתה משום שהיא לא הופיעה בכתב התביעה המקורי, ונועדה בעיקר לשרת את בנה של התובעת.
בנוסף, בגלל התוצאה, חייבה השופטת את הבת לשלם לאביה ולאחיה הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקל. כך יוצא שהבת, שהגיעה לבית המשפט כדי לקבל שליש מבית בשווי מיליונים, יוצאת ממנו רק עם הכסף שהלוותה, ועוד צריכה לשלם. התובעת יוצגה על ידי עו"ד יואל שמרלר, והנתבעים על ידי עו"ד חיה שפיגל.
