הריב בגינת הכלבים הגיע לבית המשפט: איך הוא הסתיים?

ריב בין שתי בעלות כלבים בגינה ציבורית בחולון הידרדר לכדי תביעות הדדיות בסכום כולל של כ-64 אלף שקל, אחרי שהצדדים האשימו זה את זה בתקיפה, בקללות גזעניות ובגרימת נזק לרכוש. בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים דחה בסופו של דבר את שתי התביעות, וקבע כי היה מדובר באירוע חד-פעמי שהתפתח בלהט ויכוח, ולא בעוולה משפטית.

האירוע התרחש ב-1 באוגוסט 2025, בשעות הצהריים המוקדמות, בגינה הציבורית ברחוב אהרונוביץ פינת הופיין בחולון. שתי הנשים - גלינה גברילובה, התובעת, ואורלי תלמיד, הנתבעת - שהו בגינת הכלבים עם בעלי החיים שלהן. במהלך השהות התפתח בין השתיים עימות מילולי ופיזי סוער ליד שערי הכניסה לגינה. בן זוגה של גברילובה, יעקב אל בוקאי, לא היה נוכח בתחילת התקרית והגיע לזירה רק בשלב מאוחר יותר. עובדה אחת לא היתה שנויה במחלוקת: תלמיד היא זו שהתקשרה בזמן אמת למוקד 100 של המשטרה ודיווחה על האירוע, ובעקבות כך נפתח תיק משטרתי.

לפי גרסת התובעים, תלמיד שחררה את כלבתה ללא רצועה, וזו תקפה את כלבם מבעד לגדר הגינה. הם טענו שכשגברילובה פנתה אליה, תלמיד "החלה לקלל אותה בקללות גזעניות קשות". לדבריהם, תלמיד גם פרצה את השער, תקפה פיזית את גברילובה, דחפה אותה והשליכה את הטלפון הנייד שלה לרצפה עד שניזוק. כשהגיע אל בוקאי למקום, לטענתם, תלמיד המשיכה לצרוח ולקלל גם אותו וגם עד ראייה.

תלמיד מנגד, הכחישה הכל בתקיפות. לדבריה, גברילובה היא זו שיזמה את העימות כשהחלה לצלם אותה ללא סיבה ודרשה שתעזוב את השטח הציבורי. לטענתה, כלבם של התובעים הוא שתקף את כלבתה, ובניסיון להפריד ביניהם תקפה אותה גברילובה "באופן אלים" - בעטה בה, חבטה בה, משכה בשערה, שרטה אותה ואף שפכה חול על פניה. תלמיד הוסיפה שגברילובה קיללה אותה ברוסית, ושבעקבות התקיפה נותרו לה שריטות מדממות בזרוע ובפרק היד, וגם כלבתה ננשכה באוזנה ודיממה.

מה קבע בית המשפט?

הרשם הבכיר אדי כנר, שדן בתיק, נדרש תחילה לשאלה העקרונית - האם הקללות שנאמרו מהוות בכלל לשון הרע. בפסק הדין הוא הבהיר כי הבחינה נעשית "על פי מבחן אובייקטיבי, בהתאם לאופן שבו היה האדם הסביר... מבין את הדברים בנסיבות שבהן נאמרו", ולא לפי הכוונה הסובייקטיבית של מי שאמר אותן.

לגבי הביטוי "זונה" קבע הרשם כי אף שמדובר ב"ביטוי בוטה ומבזה", הוא עשוי בנסיבות מסוימות "להיתפס על ידי האדם הסביר כגידוף שנאמר במהלך ויכוח ובסערת רגשות, ולא כקביעה עובדתית של ממש". באשר להתבטאויות על "רוסיה", הרשם ציין כי גם הן אינן מהוות בהכרח לשון הרע בכל מצב, אך אם היה מוכח שהביטויים נצעקו בפני קהל, נאמרו שוב ושוב מתוך כוונה להשפיל בשל המוצא, "עשויה לקום תשתית ממשית" לקביעה שמדובר בלשון הרע. אלא שבמקרה הזה, כך קבע הרשם, "מדובר באירוע קצר וחד-פעמי, שהתפתח במהלך ויכוח בין הצדדים וכלל חילופי קללות ועלבונות", ולכן שמדובר ב"גידופים שנאמרו בלהט הרגע ואינם מקימים עוולה של לשון הרע".

גם לגבי הנזקים הנטענים - לטלפון, לכלבים ולנפש, קבע בית המשפט כי לא הוצגו ראיות מספיקות. לא הוצגו מסמכים רפואיים, קבלות, אישורים וטרינריים או כל הוכחה אחרת לנזק. לכן נקבע כי "לא הוצג בסיס לפסיקת פיצוי בגין נזקים אלה", וגם לא נמצא מקום לפצות על עוגמת נפש, "שכן מדובר היה בעימות הדדי שבו שני הצדדים תרמו להסלמת האירוע".

בסיכומו של דבר, גם התביעה העיקרית על סכום של 38.9 אלף שקל וגם התביעה הנגדית על סכום של 25 אלף שקל נדחו במלואן. בשל ההתנהלות ההדדית של הצדדים, קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, וללא צו להוצאות מצד לצד. פסק הדין ניתן ב-23 באוגוסט 2026, בהעדר הצדדים, וכרגיל בהליכי תביעות קטנות - עומדת לצדדים זכות לבקש רשות ערעור.