עיריית אילת תשלם 8,500 שקל על שיחת טלפון למעסיק

סיפור שהתחיל בדו"ח חניה של 250 שקל הגיע עד לפסק דין על לשון הרע, אחרי שעיריית אילת החליטה להתקשר למעסיק של תושבת העיר ולתאר בפניו את התנהלותה במלים חריפות. בית המשפט לתביעות קטנות בעיר חייב את העירייה לשלם 8,500 שקל לתובעת, סוניה מייטר, בגין הפגיעה בשמה הטוב.

הכל התחיל ב-16 ליוני 2024, כשנרשם דו"ח חניה על שם בן זוגה של התובעת. בקשה לביטול הדו"ח נשלחה מכתובת המייל של המעסיק של מייטר, עו"ד אלירן לוי. בעקבות אותה בקשה, כך טענה העירייה, "שונו בטעות פרטי הרכב במערכת", והדו"ח הועבר על שמו של קרוב משפחה של עו"ד לוי בטעות. במקביל, נרשם לבן זוגה דו"ח נוסף, ולטענת מייטר היא שלחה בקשה להישפט בגינו בדואר רשום כבר בספטמבר 2024, אך הבקשה, לטענתה, מעולם לא טופלה, וההליכים לגביית הקנס נמשכו כרגיל.

מייטר טענה שפנתה לעירייה שוב ושוב כדי לברר מה קרה לבקשתה, כולל למחלקת החניה ולמבקר העירייה - אבל היא לא קיבלה מענה. בכתב ההגנה טענה בתחילה העירייה שהבקשה כלל לא התקבלה אצלה, אך בהמשך ההליך התברר שהדואר הרשום כן הגיע - הוא היה ממוען למחלקת החניה ונשלח ממשרדו של עו"ד לוי - רק ש"לא נרשם תחת הדו"ח נשוא התביעה". השופט עמית יריב, נשיא בית המשפט, לא התרשם מההסבר: "משעה שדבר הדואר התקבל אצל הנתבעת והיה ממוען למחלקת החניה, האחריות לניתובו, לתיעודו ולשיוכו במערכותיה מוטלת על הנתבעת". עם זאת, בהיעדר נזק כספי מוכח, לא נפסק פיצוי עבור החלק הזה של התביעה.

"המזכירה שלך עושה בעיות"

לב הפרשה, וגם עיקר הפיצוי שנפסק, נגע לאירוע אחר לגמרי. ב-24 לאוקטובר 2025 התקשרה עו"ד אורית קבלו פריגל, תובעת עירונית מטעם העירייה, לעו"ד אלירן לוי - כאמור המעסיק של מייטר - כדי לברר האם הפניות שנעשו בעניין הדו"חות נעשו בידיעתו ובהרשאתו. עד כאן, קבע בית המשפט, מדובר בפנייה לגיטימית לחלוטין: "גוף ציבורי אינו מנוע מלברר חשד להתנהלות בלתי תקינה", ולעירייה היה אינטרס אמיתי להבין את הקשר בין הפניות למשרדו של עו"ד לוי, שכתובת המייל שלו שימשה בכמה מהפניות ואף ניתן לו בעבר ייפוי כוח בעניין דומה.

הבעיה, כך קבע השופט, היתה באופן שבו הוצגו הדברים. הוא קיבל את עדותו של עו"ד לוי, שהעיד כי עו"ד פריגל לא הסתפקה בבירור עובדתי, אלא אמרה לו כי "מתבצעים דברים בעייתיים ושהם לא לפי החוק", וכי מנהלת משרדו "משתמשת תחת השם של המשרד" כדי לבצע "דברים בעייתיים ולא חוקיים" ואף "בשביל לרמות את העירייה". השופט אף ציין שהסתמך על הקלטת הדיון ולא רק על התמלול, בעקבות ליקויים שהתגלו בו.

העירייה עצמה, בכתב ההגנה שהגישה, תיארה את התנהלות מייטר במלים דומות: "מתוחכם ושיטתי", חשש ל"הטעיה ו/או מצגי שווא ו/או רמייה" ו"דפוס פעולה מתוכנן". השופט קבע כי בכך העירייה בעצם חשפה שהחשדות שהוצגו למעסיק לא היו מקריים, אלא שיקפו את העמדה הרשמית של העירייה כלפי מייטר - עוד לפני שהדברים בכלל הוכחו.

"ניתן היה לברר את הדברים בדרך פשוטה וניטרלית", כתב השופט. "להציג לעו"ד לוי את הפניות שנעשו תוך שימוש בפרטי משרדו ולשאול אם נעשו בידיעתו ובהרשאתו". במקום זאת, ובעוד שהעירייה עצמה הודתה כי טעתה בטיפול בדו"חות (כך למשל, עובדת שינתה פרטי רכב "בטעות ובחוסר סמכות"), היא ייחסה למייטר מעשים פליליים ומרמה בפני מעסיקה, עוד לפני שהתבררו העובדות.

לשון הרע כן, פגיעה בפרטיות לא

בית המשפט קבע שמדובר בלשון הרע מובהקת: ייחוס לעובדת של משרד עורכי דין שימוש בשם המשרד כדי לבצע מעשים בלתי חוקיים "הוא בבירור פרסום העלול לפגוע בשמה הטוב, ביושרה ובמעמדה המקצועי" בעיני המעסיק שלה, גם אם זה נאמר לאדם אחד בלבד, משום שהחוק לא דורש הפצה ברבים כדי להכיר בפרסום ככזה. טענת ההגנה של תום הלב נדחתה, בין היתר משום שהעירייה עצמה נהגה ברשלנות בתיק, ולכן היתה חייבת לנקוט משנה זהירות לפני שהיא מטיחה האשמות חמורות.

לעומת זאת, טענת התובעת לפגיעה בפרטיות נדחתה במלואה. בית המשפט קבע שהפנייה למעסיק לא היתה מנותקת מהעניין שנבדק בפועל, ושהבעיה האמיתית היתה באופן שבו הוצגו הדברים, ולא בעצם הפנייה. גם הטענה שרעייתו של עו"ד לוי שמעה את השיחה מהרכב נדחתה, מכיוון שלא הוכח שעו"ד פריגל ידעה או היתה צריכה לצפות שיש מאזין נוסף.

• סכסוך בפסטיבל הסטודנטים באילת: חברת ההפקה נגד יו"ר ההתאחדות
• קיבלה דו"ח חניה - ודרשה 15 אלף ש' מהמלון ומהעירייה

בשקלול הנסיבות: חומרת הדברים מול היקף הפרסום המצומצם (שיחה עם אדם אחד בלבד), והעובדה שלא הוכח נזק כספי ממשי (מייטר לא פוטרה, שכרה לא נפגע, והמעסיק שלה אף התייצב להעיד מטעמה בדיון) - פסק בית המשפט פיצוי של 7,500 שקל עבור לשון הרע, ועוד 1,000 שקל הוצאות משפט, לנוכח היקף ההליך וריבוי הבקשות שהוגשו. בסך הכל תשלם עיריית אילת לתובעת 8,500 שקל.