"בוסתן ספרדי", יצחק נבון, 10,000 ספרים - ומי הבעלים של המחסנים?

חוקר פולקלור ואיש רשות השידור, חבר כנסת שיהיה לימים נשיא המדינה, רישומים משנות ה-70 וספרייה בת 10,000 כרכים. אלו הם הרכיבים העיקריים בסכסוך על שני מחסנים ברחוב יחזקאל מרטון בירושלים, שהגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בעיר. השאלה המרכזית: האם בעליו של המחסן הם יורשיו של יצחק לוי או עיריית ירושלים?

על פי מסמכי התביעה, לוי היה "מנהל השידורים בספרדית לארץ ולגולה, מנהל היחידה למוסיקה ופולקלור של עדות ישראל, מחבר האנתולוגיה של החזנות הספרדית (שמונה כרכים) וספר הרומנסרות ושירי העם הספרדים (ארבעה כרכים)". מתוך ספרים אלו, העיד לוי בשעתו, נלקחו השירים להצגות "בוסתן ספרדי" ו"רומנסרו ספרדי" של יצחק נבון. ספרייתו גדלה בקצב של 100 ספרים לשנה, וכך גם משפחתו.

לפני למעלה מיובל נזקק לוי למקום אחסון לספרייתו - אחת הגדולות בישראל בבעלות פרטית (לשם השוואה: ספרייתו של דוד בן-גוריון הייתה בת 30,000 כרכים). הוא סבר שמצא פתרון בדמות שני מחסנים בשטח 92 מ"ר שבנו בתחילת שנות ה-70 הקבלנים אברהם לוי ובנימין לוי; התובעים אינם אומרים האם היה קשר משפחתי בין השלושה. 

בכל מקרה, המחסנים נבנו בניגוד לחוק על שטח שלפי היתר הבנייה נועד למילוי עפר. יצחק לוי, שהתגורר בסמוך, ביקש בנובמבר 1971 ממהנדס העיר לאפשר לו לרכוש אותם עבור ספרייתו. בינואר 1972 החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שהמחסנים יועברו ללא תמורה לבעלות העירייה והיא תשכיר אותם ללוי בתמורה סמלית של לירה בשנה. חוזה בהתאם נחתם ביוני 1973, למשך 20 שנה.

מחלוקת עם יזם התמ"א

בדצמבר 1974 ביקש נבון, אז חבר כנסת לימים נשיא המדינה, להעביר את המחסן לבעלותו של לוי, נוכח תרומתו התרבותית. היועץ המשפטי של העירייה השיב, כי עמדתו של שר הפנים היא שלא ניתן להעביר נכס לעירייה ולאחר מכן להחכירו לאדם פרטי. לנוכח זאת, טוענים התובעים, בינואר 1975 החליטה הוועדה המקומית לבטל את ההחלטה מ-1972 ולאשר שלוי הוא בעלי המחסנים, בתנאי שבטאבו יירשם שייעודם הוא למחסן וספרייה. לוי עמד בתנאי זה והמחסן עבר לבעלותו.

לוי נפטר בשנת 1977, הליכי הירושה הצריכו זמן ובשנת 1988 נרשמו התובעים כבעלי המחסן. רישום זה עומד בעינו ומשקף את המצב לאשורו, הם טוענים. אלא מאי? במסגרת הליכי תמ"א 38 שהחלו לאחרונה בבניין, הם גילו שהמחסן סווג בטעות כ"נכס עירוני" בחוות דעת של העירייה מיוני 2024. הם ביקשו מהעירייה לתקן את הרישום, אך התברר שהדבר מחייב הכרעה שיפוטית.

העירייה נוהגת בחוסר תום לב, טוענים יורשיו של לוי, בכך שהיא ממשיכה להתעקש שהמחסן שייך לה. היא יודעת היטב שהוא שייך להם, ומנסה להסתמך על רישום פנימי שגוי תוך התעלמות מהחלטותיה שלה ומן הרישום בטאבו. העירייה עושה יד אחת עם יזם הפרויקט (חברת יתד התחדשות עירונית), טוענים היורשים, ומנסה לחזור להחלטה מ-1972 - למרות שזו בוטלה, כאמור, לאחר שלוש שנים. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד שמואל קמיל וטרם הוגשה תגובת העירייה.