המלחמה במפרץ מחזירה את הודו לנפט הרוסי
יבוא הנפט מרוסיה זינק ליותר מ־2.6 מיליון חביות ביום והגיע ליותר ממחצית מהיבוא ההודי, בזמן שהאספקה דרך מצר הורמוז נפגעה; התלות של הודו ביבוא אנרגיה חושפת מחדש את החולשה שלה מול זעזועים גיאופוליטיים
המלחמה במפרץ מחזירה את הודו לנפט הרוסי. בחודשים יוני ויולי ייבאה המדינה יותר מ-2.6 מיליון חביות נפט רוסי ביום, לעומת שפל של כמיליון חביות ביום בפברואר, כך שלמעלה ממחצית מיבוא הנפט הגולמי שלה הגיע מרוסיה. בסך הכול עלה יבוא הנפט של הודו לכ-5 מיליון חביות ביום, הרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת התקיפות האמריקאיות והישראליות באיראן בסוף פברואר. הירידה בהיקף הנפט הזמין דרך מצר הורמוז דחפה את ניו דלהי לחפש מחדש אספקה ממוסקבה, אחרי שבשנה שעברה ניסתה לצמצם אותה בעקבות לחץ אמריקאי.
המלחמה החזירה את רוסיה למרכז
הממשל האמריקאי אף העניק הקלות שאפשרו להודו להמשיך לרכוש נפט רוסי, כחלק מהניסיון לצמצם את הפגיעה הכלכלית שנגרמה מהמשבר במפרץ. השינוי ממחיש עד כמה שיקולי ביטחון אנרגטי גוברים כרגע על הניסיון לצמצם את הקשרים האנרגטיים עם רוסיה. הודו תלויה ביבוא ביותר מ-90% מצורכי הנפט והגז שלה, ולכן שיבוש ממושך באספקה מהמזרח התיכון פוגע בה ישירות. ששת חודשי הלחימה חשפו מחדש את הרגישות של הכלכלה ההודית למחירי האנרגיה, לנתיבי השיט ולמספר מצומצם יחסית של ספקים.
ראש הממשלה נרנדרה מודי כבר הגדיר החודש את הביטחון האנרגטי כצורך דחוף וקרא להאיץ השקעות במקורות חלופיים. אלא שבפועל, דלקים מאובנים ממשיכים לשלוט בתמהיל האנרגיה של הודו: פחם אחראי לכמעט 60%, נפט לכ-28%, ואילו אנרגיה גרעינית מהווה כ-1.6% בלבד.
הודו רוצה לגוון, אבל המעבר ייקח זמן
הממשלה כבר פתחה את תחום הגרעין להשקעות פרטיות וקראה לבתי הזיקוק המקומיים להגדיל את ייצור גז הבישול, אך שינוי מבני במערכת האנרגיה של מדינה בגודל של הודו אינו יכול להתבצע במהירות. גם כאשר המדינה מצליחה להגדיל ייצור מקומי, חלק גדול מהתפוקה עדיין נשען על חומרי גלם מיובאים. כך למשל, בתחילת המלחמה הגדילו בתי הזיקוק את ייצור ה-LPG ליותר מ-50 אלף טונה ביום, לעומת כ-36 אלף טונה קודם לכן. עם זאת, הייצור המקומי מכסה רק כ-40% מהצריכה, וגם חלק משמעותי ממנו מבוסס על נפט גולמי מיובא.
במקביל, מספר הערים המחוברות לגז טבעי בצנרת עלה מ-70 לכ-700 במהלך 12 השנים האחרונות, והמערכת משרתת כ-17.5 מיליון משקי בית. זה עדיין חלק קטן לעומת יותר מ-330 מיליון משקי בית המשתמשים בעיקר בבלוני LPG לבישול.
החשיפה אינה מוגבלת רק לנפט. מחסור בגז מהמזרח התיכון דחף את הודו, בדומה למדינות אסייתיות אחרות, להסתמך שוב יותר על פחם לייצור חשמל. תפוקת הפחם השנתית במדינה עלתה בכ-70% בעשור האחרון והגיעה ל-1.04 מיליארד טונה.
המלאים האסטרטגיים לא פותרים הכול
הודו מנסה במקביל להגדיל את רמת המלאים האסטרטגיים שלה. לפי נתוני הממשלה, עתודות הנפט האסטרטגיות יכולות להכיל כ-5.33 מיליון טונה, וביחד עם אחסון מסחרי ניתן להגיע להיקף השווה לכ-74 ימי יבוא. הממשלה גם בוחנת אחסון של חלק מהמלאים מחוץ למדינה, בין היתר באיחוד האמירויות. עם זאת, בעוד שבנפט קיימת שכבת ביטחון מסוימת, ב-LPG וב-LNG אין להודו מלאים בהיקף דומה, ולכן שיבוש באספקת הגז עלול ליצור לחץ מהיר יותר.
מבחינת הודו, המשבר הנוכחי מחדד שהבעיה אינה רק המעבר ארוך הטווח מדלקים מאובנים, אלא גם הצורך לפזר מקורות אספקה ולגוון את נתיבי ההובלה כבר עכשיו. תלות גבוהה ביבוא, ריכוז ספקים, מגבלות אחסון ותשתיות הופכים כל זעזוע גיאופוליטי לבעיה של מחירים, אינפלציה והוצאות ממשלתיות.
למרות המאמצים להרחיב אנרגיה גרעינית, גז טבעי ומקורות חלופיים, הנפט צפוי להישאר רכיב מרכזי בכלכלה ההודית עוד שנים. קצב הצמיחה והגידול בביקוש לאנרגיה משמעותם שהודו אינה יכולה עדיין להתרחק במהירות מנפט מיובא - והמלחמה במפרץ רק חיזקה מחדש את התלות שלה ברוסיה.
