העירייה רצתה להרוס פרגולה, אבל לא ידעה להסביר למה

בני זוג שבנו פרגולה במרפסת דירתם ברחוב ישראל גלילי בתל אביב-יפו גילו שדיווח לעירייה לא תמיד מציל מצו הריסה. אבל הם גם גילו שצו הריסה שנכתב ברשלנות עלול להתבטל בגללה. בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב ביטל את צו ההריסה המנהלי שהוצא נגדם, וקבע שהרשות פשוט לא ידעה להסביר לעצמה, ולא להם, למה בעצם היא רוצה להרוס להם את הפרגולה.

הסיפור התחיל באפריל 2024, כשבני הזוג הקימו פרגולה במרפסת בדירתם שבקומה השביעית, לאחר שבדקו לטענתם מול מחלקת ההנדסה בעירייה ושכרו מתקין מוסמך וקונסטרוקטור. יומיים לאחר סיום העבודה הם הגישו לעירייה דיווח מקוון על בנייה שפטורה מהיתר, כפי שמחייבות התקנות. הם היו בטוחים שבכך העניין נסגר.

אלא שבאוגוסט 2024 הגיע מפקח בעקבות תצלום אוויר שעורר חשד, ורשם בדו"ח הביקורת שמדובר ב"קונסטרוקציה / סככה מחומר עץ וכיסוי מחומרים שונים". מייל שקיבל מהאדריכל דוד גיטמן, ממונה על ניהול ידע והדרכה בעירייה, תיאר את המבנה כ"פרגולה" וציין ש"אפשר ל[ב]נות פרגולה בפטור מהיתר... לפי תצלומי האוויר... הבנייה על המרפסת לא תואמת הוראות ג1". אלא שהמלה פרגולה, כמו גם המונח הקריטי מרפסת גג, נעלמו לחלוטין מהצו עצמו. ב-12 לספטמבר 2024 נחתם צו ההריסה.

"לא יכולתי לקבל תשובה מספקת"

בני הזוג, שהגישו את הבקשה לביטול הצו ללא ייצוג משפטי, טענו שהצו רצוף טעויות: הוא מתאר את הבנייה כ"קונסטרוקציה/סככה" ולא כפרגולה שפטורה מהיתר; הוא ממקם אותה בקומה העליונה, כשבפועל מדובר בקומה השביעית מתוך שמונה; והוא קובע שהיא נמצאת בחזית הדרומית, כשבפועל מדובר בחזית המערבית. הם גם הצביעו על כך שהצו התעלם לחלוטין מהדיווח שהגישו לעירייה על בנייה פטורה מהיתר, שמופיע בתיק הבניין.

השופט קיבל את הטענות, אך לא לפני שהבהיר שלגופו של עניין הוא סבור שהבנייה אינה חוקית, משום שמדובר במרפסת גג שמחייבת נסיגה של 1.2 מטרים מקו הבניין, לפי תוכנית ג'1 גגות תל אביב-יפו - נסיגה שלא נשמרה. אבל זו לא היתה השאלה שהכריעה את התיק. הבעיה, קבע בית המשפט, היא שהרשות מעולם לא הסבירה כראוי, לא לאזרח ולא לעצמה, למה הבנייה אינה פטורה מהיתר.

השופט תמה איך יכול להיות שבשום מקום במסמכי הצו - לא בהודעה, לא בתצהיר המפקח ולא בצו עצמו - לא מופיע המונח מרפסת גג, שהוא לדבריו "ההגדרה המשפטית החשובה ביותר בכל ההליך". המפקח עצמו הודה בעדותו כי, "ראיתי שמדובר במרפסת גג ולא מרפסת רגילה. אם זה היה מרפסת רגילה לא היינו עושים את הצו הזה... אם מרשך יעשה את הנסיגה, אפשר יהיה לוותר". אם כך, שאל השופט, "מדוע הוא מגדיר את הבנייה כקונסטרוקציה / סככה במסמכי הצו? לא קיבלתי תשובה מספקת לשאלה זו".

הרשות שינתה גרסה תוך כדי תנועה

לא פחות בעייתי, לדעת בית המשפט, היה האופן שבו הרשות שינתה את נימוקיה תוך כדי ההליך המשפטי. בתגובתה הראשונית לבקשה טענה העירייה שמדובר ב"קונסטרוקציה וסככה", לא בפרגולה. רק בדיון המקדמי, חודשיים מאוחר יותר, עלתה לראשונה הטענה שמדובר במרפסת גג שאינה עומדת בדרישת הנסיגה, אחרי שהמפקח נשלח לבדיקה חוזרת בשטח. השופט ציטט פסיקה קודמת של המחוזי בתל אביב, שלפיה כשהנימוק המשפטי משתנה במהלך ההליך, יש "מקום לגישה חשדנית" כלפי הנימוק החדש, שאולי הוא לא משקף את הסיבה האמיתית להחלטה.

בית המשפט הוסיף שלא היה צריך להיות מסובך כל כך: "קל כל כך היה פשוט לכתוב בצו את המשפט הבא: 'מצללה שנבנתה במרפסת גג... שאינה בנסיגה של 1.2 מטר מקו הבניין או המעקה... לכן אינה פטורה מהיתר'". הנמקה קצרה כזו, הוא קבע, לא היתה דרישה מוגזמת מרשות ציבורית שמפעילה כלי כה קיצוני כמו הריסת מבנה.

צו ההריסה בוטל, והוועדה המקומית חויבה לשלם למבקשים 10,000 שקל הוצאות משפט. הצו עצמו כבר לא בתוקף, אבל השאלה אם הפרגולה תישאר במקומה עדיין פתוחה, משום שהרשות רשאית לפעול בעניין מחדש, הפעם בתקווה שתטרח לכתוב מה בעצם היא הורסת ולמה.