עו"ד נפגע בעת רכיבה על קורקינט חשמלי והפסיד בשלוש ערכאות

נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה על הסף את עתירתו של עו"ד יוגב חלפון בעקבות דחיית תביעתו נגד הביטוח הלאומי בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב ובבית הדין הארצי לעבודה. חלפון טען, כי יש להכיר כתאונת עבודה בפגיעתו בעת רכיבה על קורקינט חשמלי.

התאונה אירעה ברחוב בלוך בתל אביב בדצמבר 2021 (במרחק של כקילומטר מהיכל המשפט בתל אביב). הביטוח הלאומי סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה וחלפון הגיש תביעה. לטענתו, הוא רכב לעבר בית המשפט המחוזי כדי להגיש באופן ידני בקשה בהליך שהתנהל שם. לפי הנטען, בדרכו לבית המשפט, התכוון לעצור בחנות כלי כתיבה לרכישת "לשוניות" כדי לסמן את נספחי הבקשה וכן לצורך שתיית קפה, אלא שאז ארעה התאונה. לפיכך, טען, זוהי תאונת עבודה.

גרסתו בלתי מהימנה ובלתי קוהרנטית

בית הדין האיזורי דחה את התביעה בקובעו, כי חלפון לא הרים את נטל ההוכחה המוגבר להוכיח שנסיעתו נועדה להגיע לבית המשפט במסגרת עיסוקו במשלח ידו. גרסתו לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי, והוא אף נמנע מצירוף העתק הבקשה שלטענתו התכוון להגיש ביום התאונה. עוד נקבע, כי גרסתו נמצאה בלתי מהימנה ובלתי קוהרנטית, תוך הפניה לדוגמאות שעלו מעדותו. למעלה מן הצורך נקבע, כי גם אם היה מוכח שחלפון היה בדרכו לבית המשפט, לא הוכח כי מטרת הסטייה הייתה רכישת "לשוניות"; וכי מדובר ממילא בסטייה של ממש, שכן קיימות חנויות לכלי כתיבה הקרובות יותר הן לביתו והן לבית המשפט. 

בערעורו לבית הדין הארצי חזר חלפון על טענותיו, והוסיף ויצא נגד החלפת אחד מנציגי הציבור בבית הדין האיזורי; לטענתו, הנציג החדש שימש כחותמת גומי לאחר שלא שמע את העדויות, ועשה זאת לפני המועד בו יכול היה חלפון להתנגד להחלפה. בית הדין הארצי דחה את הערעור, שכן מדובר בממצאי עובדה של האיזורי. לגבי מינוי נציג הציבור נקבע, כי פסק הדין ניתן לאחר המועד להתנגדות, וכי הוא אמנם יומיים לפני החלטת המינוי - אך פגם זה תוקן עם המינוי.

בעתירתו לבג"ץ ביקש חלפון לבטל את פסק הדין "שניתן בהרכב קטוע ולא תקין" ולהחזיר את התיק לדיון בבית הדין האיזורי. אולם, עמית קובע שאין המדובר במקרה חריג בו יתערב בג"ץ בפסיקת בית הדין הארצי. הוא מציין: "העותר מנסה לשוות לעתירתו נופך עקרוני וטוען כי המקרה דנן מעורר שאלה רחבה שעניינה החלפת נציג ציבור העובדים בשלב שלאחר דיון ההוכחות, תוך שנטען כי סוגייה זו מזה שנים טרם באה על פתרונה. בניגוד לנטען, סוגייה זו באה על פתרונה כבר בשנת 1998".  

בית הדין האיזורי פעל על פי אותה הלכה משנת 1998, קובע עמית. "טענתו של העותר שלפיה נשללה ממנו זכות הטיעון טרם החלטת המינוי, אינה מתיישבת עם מהלך הדברים. בנוסף, התנגדותו של העותר להמשך קיום ההליך מהשלב שבו היה על ידי המותב החדש נטענה לראשונה רק בערעור בפני בית הדין הארצי, לאחר שניתן פסק דין שאינו לשביעות רצונו. התנהלות דיונית מסוג זה שוללת מניה וביה את הטענה, כי התערבותנו נדרשת משיקולי צדק".

לגבי חתימת נציג הציבור החדש על פסק הדין אומר עמית, כי אמנם לא היה מקום לשתף אותו לפני מינויו, אך מאחר שבפועל פסק הדין ניתן לאחר המינוי - לא מדובר בטעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבות בג"ץ. בשולי הדברים מעיר עמית, כי החלטת המינוי הייתה צריכה להינתן בידי כל ההרכב ובצורה מנומקת ומביע תקווה שיופקו הלקחים המתאימים. השופטים דפנה ברק-ארז ואלכס שטיין הסכימו עם עמית.