משבר הסיעוד: האם קרן חיסכון אישית תחליף את הביטוח של קופות החולים?

הביטוח הסיעודי הוא מסוג ההוצאות שרובנו משלמים עליהן במשך שנים, בתקווה שלעולם לא נצטרך להשתמש בו. אלא שבשנים האחרונות התברר שהמערכת שאמורה להגן עלינו כלכלית במקרה סיעודי מתקשה בעצמה לעמוד בהתחייבויות לטווח הארוך. מספר התביעות גדל, קרנות המבוטחים נשחקו, הפרמיות התייקרו ותנאי הזכאות הוחמרו. כעת נבחנת גם האפשרות לשנות את האופן שבו הציבור מממן את הסיעוד שלו.

על פי מתווה שגובש לבחינה ברשות שוק ההון ונחשף בדצמבר 2025, אחת החלופות היא מעבר מביטוח קבוצתי המבוסס על קופה משותפת לחשבון חיסכון אישי ייעודי. במקום שהפרמיות של כלל המבוטחים ישמשו למימון התביעות של מי שהפכו לסיעודיים, כל אדם יוכל לצבור לאורך שנות חייו סכום שישמש אותו במקרה הצורך. לצד החיסכון אמור לפעול רכיב ביטוחי, שייתן מענה גם למקרים שבהם האדם הופך לסיעודי לפני שהספיק לצבור מספיק כסף.

השינוי עשוי להיות משמעותי: כסף שנצבר על שם המבוטח, אפשרות להשקיע אותו במשך עשרות שנים, ובחלק מהחלופות גם להעביר את היתרה ליורשים אם לא נוצלה. מנגד, הוא מעלה שאלה כלכלית לא פשוטה: האם החיסכון שיצטבר יספיק למימון טיפול שעשוי לעלות עשרות אלפי שקלים בחודש ולהימשך שנים?

גם היום יש קרן, אז מה אמור להשתנות?

בביטוחים הסיעודיים של קופות החולים קיימת כבר היום קרן מבוטחים. אלא שבניגוד לחיסכון פנסיוני, שבו לכל חוסך מיוחסת צבירה אישית, כאן מדובר בקופה משותפת. הפרמיות שמשלמים המבוטחים, בניכוי ההוצאות המשולמות לחברת הביטוח, נכנסות לקרן שממנה ממומנות התביעות השוטפות והעתידיות.

למבוטח בן 40 אין חשבון שבו רשומים על שמו כל הכספים שהפקיד לאורך השנים. הכסף שהוא משלם משמש גם למימון הקצבאות של מבוטחים אחרים שכבר הגיעו למצב סיעודי. בתמורה, הוא זכאי לכיסוי בהתאם לתנאי הפוליסה, גם אם הסכום ששילם עד לאותו מועד נמוך בהרבה מהתגמולים שיקבל במקרה הצורך.

המנגנון הזה מאפשר פיזור סיכונים בין מספר גדול של אנשים, אך הוא תלוי ביכולת לחזות את היקף התביעות העתידי. כאשר מספר הסיעודיים או משך תקופת הטיפול גדלים מעבר לתחזיות, יותר כסף יוצא מהקרן והיא עלולה להישחק.

המודל החדש שנבחן מבקש לשנות את נקודת המוצא. לפי ההצעה, ההפקדות יצטברו בחשבון אישי על שם החוסך ויושקעו לאורך השנים בשוק ההון. ההבדל המרכזי הוא בעצם שיוך הכסף לאדם, כך שהצבירה האישית תוכל לשמש אותו בעת הצורך, בכפוף לתנאים שייקבעו.

בשלב עתידי מסוים יוכל החוסך, על פי אחת האפשרויות שנבחנות, לבחור אם להמיר את הצבירה או חלק ממנה לכיסוי המבטיח קצבה חודשית במקרה סיעודי, או להשאיר חלק גדול יותר מהסכום כנכס אישי. בחלופה האחרונה, הכוונה היא לאפשר גם העברה של יתרת החיסכון ליורשים.

יש כאן הבדל מהותי בין שני המוצרים. בביטוח קבוצתי אדם עשוי לשלם במשך עשרות שנים, להישאר בריא ולא לקבל תגמולים כלל. הכספים שהפקיד שימשו לכיסוי התביעות של אחרים. בחיסכון אישי נשמרת צבירה המזוהה עם החוסך, אבל ככל שהוא מסתמך עליה יותר, כך גדלה גם החשיבות של הסכום שהצליח לחסוך בפועל.

• אילו ביטוחים באמת צריך בכל גיל?
• שאלות ותשובות על ביטוח סיעודי: הפוליסה הישנה שבבית, מבחן התלות והפער בין גילאי ההצטרפות

איך נוצר הבור? מספר התביעות גדל ביותר מ-150%

המשבר בביטוח הסיעודי התפתח במשך שנים, והוא נובע משילוב של כמה גורמים: הזדקנות האוכלוסייה, התארכות תוחלת החיים, הגידול במספר הזקוקים לטיפול ושינויים רגולטוריים שהשפיעו על היקף התביעות המאושרות.

הנתונים שפרסם מבקר המדינה ביוני 2026 ממחישים את השינוי. מספר התביעות המאושרות בביטוחים הסיעודיים של קופות החולים עלה מ-8,195 בשנת 2012 ל-20,711 בשנת 2023 - גידול של יותר מ-150%.

המשמעות הכלכלית ברורה: ככל שיותר מבוטחים זכאים לקצבאות, כך גדלים התשלומים הנמשכים מקרנות המבוטחים. בכללית, המפעילה את הפוליסה הסיעודית הגדולה בענף, השחיקה בקרן החלה כבר בסוף 2021 והחריפה בשנים שלאחר מכן. בשלב מסוים אף התעורר חשש ממשי מפני התרוקנות הקרן ואי-יכולת להמשיך את הביטוח במתכונתו הקיימת.

התגובה היתה שינוי בתנאי המוצר. הקצבה החודשית המרבית למבוטח המטופל בבית, שהגיעה בעבר לכ-6,100 שקל לאחר הצמדה, הופחתה לסכום בסיס של 5,000 שקל, הפרמיות עלו והדרישות להכרה במצב סיעודי הוחמרו.

כיום, למי שהצטרף לראשונה לביטוח עד גיל 49, הכיסוי הבסיסי עומד על 5,000 שקל בחודש עבור טיפול בבית ועד 10,000 שקל בחודש עבור שהייה במוסד סיעודי, בתוספת הצמדה למדד. במקרה של שהייה במוסד מדובר בהחזר המוגבל גם ל-80% מההוצאה בפועל. הכיסוי ניתן לתקופה מרבית של 60 חודשים, ומי שהצטרף לראשונה בגיל מבוגר יותר זכאי לסכומים נמוכים יותר.

• קמרי רוכשת 50% מזלמנ'ס: מתכננת להרחיב את הרשת ל-40 סניפים
• 58 מיליארד שקל למילואים: כמעט מחצית כבר עברו 150 ימים

גם השוק הפרטי התקשה להתמודד עם הסיכון. מאז 2019 מרבית חברות הביטוח הפסיקו לשווק פוליסות סיעוד פרטיות חדשות. הפוליסות הוותיקות ממשיכות להתקיים בהתאם לתנאיהן, אבל האפשרות לרכוש כיום מוצר חדש מהסוג שהיה מקובל בעבר הצטמצמה מאוד. כתוצאה מכך הפכו הביטוחים של קופות החולים למוצר הביטוחי המרכזי הזמין לציבור הרחב.

הבעיה לא נעצרת בקופות החולים: 21.1 מיליארד שקל בשנה

לצד הביטוח הקבוצתי קיים הרובד הציבורי של הביטוח הלאומי, המעניק גמלת סיעוד לזכאים שהגיעו לגיל הפרישה ומתגוררים בביתם, בהתאם למצבם התפקודי ולהכנסותיהם. גם כאן הנתונים מצביעים על גידול משמעותי בהוצאות.

לפי דוח מבקר המדינה, ההוצאה השנתית של הביטוח הלאומי על גמלאות סיעוד עלתה מכ-7 מיליארד שקל ב-2018 ל-21.1 מיליארד שקל ב-2025, יותר מפי שלושה. במקביל גדל מספר הזכאים מכ-180 אלף לכ-392 אלף, ושיעורם בקרב האוכלוסייה שהגיעה לגיל פרישה עלה מ-16% ל-30%.

חלק מהעלייה נובע מהרפורמה בסיעוד שנכנסה לתוקף בשנת 2018 ומהשינויים בתהליכי הערכת התלות ובתנאי הזכאות. המשמעות היא שהמשבר רחב יותר מהביטוחים שמציעות הקופות: גם המערכת הציבורית נדרשת לממן טיפול למספר הולך וגדל של זכאים.

הביטוח הלאומי והביטוח של קופות החולים ממלאים תפקידים שונים. גמלת הסיעוד הציבורית ניתנת בתנאים מסוימים, בדרך כלל באמצעות שירותי טיפול או שילוב של שירותים וכסף. הביטוח הקבוצתי מעניק רובד נוסף של פיצוי או החזר הוצאות, בהתאם לתנאי הפוליסה, ויכול לחול גם על מי שטרם הגיע לגיל הפרישה.

לכן השאלה שנמצאת כיום על שולחן מקבלי ההחלטות היא כיצד אפשר לבנות מערכת שתוכל להמשיך לממן את שתי שכבות ההגנה גם בעוד עשרים ושלושים שנה, כשהיקף האוכלוסייה המבוגרת צפוי להמשיך לגדול.

200 שקל בחודש במשך 40 שנה: כמה כסף באמת אפשר לצבור?

הרעיון הכלכלי מאחורי קרן החיסכון האישית מבוסס על התחלה מוקדמת. ככל שמתחילים להפקיד בגיל צעיר יותר, כך הכסף יכול לצבור תשואה לאורך תקופה ממושכת יותר.

נניח שאדם מתחיל לחסוך בגיל 25 ומפקיד 200 שקל בכל חודש במשך 40 שנה. ללא תשואה, סך ההפקדות יעמוד על 96 אלף שקל. אם נניח תשואה ריאלית ממוצעת של 3% בשנה, הצבירה תגיע לכ-185 אלף שקל במונחי כוח קנייה של היום.

בהפקדה של 300 שקל בחודש, סך ההפקדות לאורך התקופה יגיע ל-144 אלף שקל, והצבירה הכוללת עשויה להתקרב לכ-278 אלף שקל.

חשוב להדגיש: 200 ו-300 שקל הם סכומים שנבחרו לצורך המחשה בלבד. עדיין לא נקבעה הפקדה חודשית במודל החדש, וגם התשואה אינה מובטחת. החישוב אינו מביא בחשבון דמי ניהול, והוא מניח שההפקדה החודשית נשמרת במונחים ריאליים.

ובכל זאת, הוא ממחיש את היתרון המרכזי של חיסכון ארוך טווח. אדם שמתחיל להפקיד בגיל 25 יכול להיעזר בריבית דריבית במשך עשרות שנים. מי שמתחיל לחסוך רק בגיל 55 נדרש להפקיד סכומים גבוהים בהרבה כדי להגיע לאותה צבירה.

מבחינת המדינה, למודל כזה עשוי להיות יתרון נוסף: חלק ממקורות המימון לטיפול הסיעודי ייבנה מראש, באמצעות הפקדות לאורך שנות העבודה, במקום להישען באופן כמעט מוחלט על ההכנסות השוטפות של קרן המבוטחים ועל התחזיות לגבי מספר התביעות העתידי.

האם גם חיסכון של 280 אלף שקל יספיק לטיפול סיעודי?

כאן מתעוררת אחת השאלות המרכזיות לגבי החלופה החדשה. חיסכון אישי עשוי לספק כרית ביטחון כלכלית, אבל עלות הטיפול הסיעודי יכולה לשחוק גם סכומים שנראים משמעותיים.

טיפול סיעודי בבית עשוי להגיע לכ-10-16 אלף שקל בחודש, ואילו שהייה במוסד פרטי עשויה לעלות כ-15-25 אלף שקל, בהתאם למיקום, לרמת הטיפול ולהיקף הסיוע הנדרש.

לצורך המחשה, נניח שמשפחה מוציאה 13 אלף שקל בחודש על טיפול סיעודי בבית. אם המבוטח זכאי ל-5,000 שקל מהביטוח של קופת החולים, המשפחה נדרשת להשלים 8,000 שקל מדי חודש, לפני התחשבות במקורות סיוע נוספים.

במשך חמש שנות הכיסוי מדובר בהוצאה משפחתית מצטברת של 480 אלף שקל, בהנחה שהמחירים והתגמולים אינם משתנים. חיסכון אישי של 185 אלף שקל, לפי הדוגמה הקודמת, יספיק לכיסוי של כ-23 חודשים בלבד מתוך הפער הזה.

אם אותו אדם יידרש לממן את כל הטיפול מכספו, ללא תגמול ביטוחי או מקור סיוע אחר, 185 אלף שקל יספיקו לקצת יותר מ-14 חודשים לפי עלות חודשית של 13 אלף שקל.

מכאן עולה שגם חיסכון שנבנה במשך עשרות שנים אינו מבטיח פתרון מלא למצב סיעודי, במיוחד אם הוא ממושך. היתרון של הביטוח הקבוצתי הוא ביכולת להעניק כיסוי משמעותי גם למי שהפקיד סכום נמוך יחסית לאורך חייו, בעוד שחיסכון אישי מוגבל בהיקף הכסף שנצבר בו ובתשואה שהשיג.

ומה יקרה למי שיהפוך לסיעודי כבר בגיל 45?

זו בעיה נוספת שהמודל החדש יצטרך להתמודד איתה. אדם עלול להפוך לסיעודי בעקבות מחלה או תאונה בגיל צעיר יחסית, לפני שהספיק לחסוך במשך עשרות שנים. אם כל ההגנה הכלכלית שלו תתבסס על הכסף שהצטבר בחשבון האישי, הוא עלול להישאר עם סכום שלא יספיק אפילו לשנת טיפול אחת.

לכן הכיוון שנבחן ברשות שוק ההון הוא מודל משולב של חיסכון וביטוח. לפי המתווה שפורסם, עצם ההפקדה לחשבון האישי אמורה להקנות לחוסך גם אפשרות עתידית לרכוש כיסוי ביטוחי ללא החרגות רפואיות, בכפוף לתנאים שייקבעו.

בשלב מאוחר יותר יוכל החוסך לבחור כיצד להשתמש בצבירה שברשותו. אחת האפשרויות היא להמיר אותה לקצבה חודשית מובטחת במקרה סיעודי, בדומה לרכישת קצבה מתוך סכום שנחסך מראש. אפשרות אחרת היא לשמור חלק גדול יותר מהכסף כנכס אישי, כך שסכום שלא נוצל יוכל לעבור ליורשים.

הבחירה הזאת משמעותית מבחינה כלכלית. ככל שהחוסך יקצה יותר כסף לרכישת הגנה ביטוחית, כך עשויה לקטון היתרה שתישאר בבעלותו. מנגד, מי שיעדיף לשמור על הצבירה כנכס אישי עשוי לקבל הגנה מוגבלת יותר במקרה של טיפול סיעודי יקר או ממושך.

הסיכון המרכזי הוא שבמקום שבו כיום הכיסוי מבוסס על פיזור סיכונים בין מיליוני מבוטחים, חלק גדול יותר מהאחריות יעבור אל החוסך הבודד. לכן תכנון המודל יצטרך להביא בחשבון גם את מי שאינם מסוגלים להפקיד סכומים גבוהים, את מי שהפסיקו לעבוד לתקופות ממושכות ואת מי שהפכו לסיעודיים בגיל צעיר.

חיסכון חובה כמו פנסיה, או הפקדה לפי בחירה?

אף שהרעיון כבר פורסם, פרטים מרכזיים במתווה עדיין לא הוכרעו. בין היתר, נותר לקבוע אם ההפקדות יהיו חובה בדומה לחיסכון הפנסיוני, או שההצטרפות תהיה וולונטרית; מה יהיה שיעור ההפקדה; האם המעסיקים יידרשו להשתתף במימון; והאם המדינה תעניק הטבות מס שיעודדו את הציבור להתחיל לחסוך מוקדם ככל האפשר.

שאלה חשובה נוספת נוגעת לדמי הניהול. חיסכון שנצבר במשך עשרות שנים רגיש מאוד לשינויים בעלויות הניהול, והפחתה קטנה בתשואה נטו עלולה להצטבר לפער משמעותי בסכום שיעמוד לרשות החוסך בסוף התקופה. לפי המתווה שעליו דווח, ברשות שוק ההון נבחנות גם מגבלות על דמי הניהול ועל עמלות השיווק של המוצר.

קיימת גם שאלת השוויון בין החוסכים. עבור משק בית מבוסס, הפקדה של מאות שקלים בחודש לקרן סיעוד עשויה להיות אפשרית. לעומת זאת, משפחה שמתקשה לעמוד בהוצאות הדיור והמחיה השוטפות עלולה להתקשות לממן חיסכון נוסף, בפרט אם יתווסף להפרשות הקיימות לפנסיה.

אם גובה ההגנה העתידית יהיה תלוי בעיקר בהיקף הצבירה האישית, ייווצרו פערים משמעותיים בין המבוטחים. לכן אחת השאלות החשובות היא האם ייקבע מנגנון שיבטיח כיסוי מינימלי גם למי שלא הצליחו לצבור סכום משמעותי.

פתרון אפשרי עשוי להיות מערכת המבוססת על שלושה רבדים: הביטוח הלאומי כרשת ביטחון ציבורית, חיסכון אישי הנצבר במשך שנות העבודה ורכיב ביטוחי המעניק הגנה מפני אירועים מוקדמים או תקופות סיעוד ממושכות במיוחד. עם זאת, מדובר באפשרות מבנית בלבד, והמתווה הסופי טרם אושר.

מה צפוי להשתנות ב-2027, ומה כדאי למבוטחים לדעת כבר עכשיו?

בטווח הקרוב, הביטוח הסיעודי של קופות החולים ממשיך לפעול. ההתפתחות המשמעותית האחרונה התרחשה באוגוסט, כאשר חברת איילון נבחרה להחליף את הראל בהפעלת הביטוח הסיעודי של כללית, שבו מבוטחים כ-2.7 מיליון איש.

ההסכם החדש אמור להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2027, בכפוף לאישור הממונה על הביטוח, לתקופה שעשויה להגיע עד שמונה שנים. בכך נמצא פתרון תפעולי להמשך הביטוח של כללית, לאחר תקופה שבה התקשתה הקופה למצוא חברת ביטוח שתסכים לקבל על עצמה את ניהול הפוליסה.

אלא שהחלפת חברת הביטוח אינה פותרת כשלעצמה את שאלת המימון לטווח הארוך. הקרן עדיין נדרשת לשלם את התביעות מכספי המבוטחים, ותנאי הכיסוי ממשיכים להיות כפופים להסדרים הרגולטוריים החלים על הביטוחים הסיעודיים של קופות החולים.

המודל המבוסס על חיסכון אישי הוא מהלך נפרד, שנמצא עדיין בשלב של בחינת החלופות. לא פורסמה החלטה מחייבת על הפעלתו, וגם לא נקבע מועד שבו יידרשו המבוטחים להתחיל להפקיד לחשבונות אישיים.

נותרה גם שאלת המעבר מהמערכת הישנה לחדשה. מיליוני ישראלים משלמים במשך שנים לביטוח הסיעודי הקיים, והכספים שהפקידו כבר שימשו לתביעות ולבניית העתודות של הקופות. אם יוחלט להחליף את המודל, יהיה צורך לקבוע כיצד יטופלו הזכויות של המבוטחים הקיימים, האם תהיה תקופת מעבר ומה יקרה למי שכבר הגיעו לגיל שבו אין להם מספיק שנות עבודה כדי לבנות חיסכון חדש.

מבחינת הציבור, אין כרגע סיבה להתייחס לחיסכון האישי כתחליף זמין לביטוח הקיים. פוליסות סיעוד פרטיות ותיקות עשויות לכלול כיסויים שכיום קשה לרכוש מחדש, וגם הביטוח הקבוצתי של הקופה עדיין מעניק אפשרות לקבל תגמולים בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים במקרה סיעודי, בכפוף לתנאי הזכאות.

השינוי המשמעותי, אם המודל החדש יקודם, יהיה באופן שבו מתחלק הסיכון הכלכלי בין הציבור, המדינה והגופים המבטחים. במקום להסתמך בעיקר על קרן משותפת שממנה משולמות התביעות, חלק גדול יותר מהמימון ייבנה מראש באמצעות חיסכון אישי. השאלה שנותרה פתוחה היא האם המנגנון הזה יוכל לספק הגנה מספקת גם למי שהחיסכון שלהם נמוך, או שביום שבו יזדקקו לטיפול, חלק גדול מההוצאה עדיין ייפול על בני המשפחה.