עשור אחרי הברקזיט: ראש ממשלת בריטניה פותח את הדלת למשאל עם על חזרה לאיחוד
ראש ממשלת בריטניה, אנדי ברנהאם, אמר שמשאל עם על חזרה לאיחוד האירופי הוא אפשרות שיכולה להיכנס למצע הבחירות הבא של מפלגת הלייבור. בראיון ל-BBC הוא הבהיר שמשאל כזה אינו על הפרק כרגע, אבל טען שבריטניה חייבת לבחון מחדש את היחסים עם האיחוד, משום שהמצב הקיים אינו מספק. עשר שנים אחרי ההצבעה שהוציאה את בריטניה מהגוש, זו הפעם הראשונה שראש ממשלה מכהן מדבר בגלוי על האפשרות להפוך אותה.
ברנהאם, לשעבר ראש עיריית מנצ'סטר רבתי, נכנס לדאונינג 10 בקיץ במקום קיר סטארמר, בלי בחירות כלליות. לפני שהתמודד על ההנהגה הוא התחייב שלא לפתוח מחדש את הוויכוח על הברקזיט, ולכן הדברים שלו מסמנים שינוי טון של ממש. הבחירות הכלליות הבאות צפויות ב-2029, וברנהאם שלל את האפשרות להקדים אותן. הוא ראש הממשלה השביעי של בריטניה בתוך עשור, נתון שממחיש בעצמו את חוסר היציבות שהברקזיט השאיר אחריו.
בנאום בוועידת הלייבור טען ברנהאם שהיציאה לא החזירה לבריטניה את השליטה שהובטחה, ושהנזק שלה גדול מהתועלת. בראיונות שאחרי הנאום פרש ארבע אפשרויות: להישאר במצב הנוכחי, להיכנס לאיחוד מכס עם אירופה, להשתלב בשוק האחיד, או לחזור לחברות מלאה. ההבדלים ביניהן גדולים: איחוד מכס פירושו מכס חיצוני משותף ובלי בדיקות מכס על סחורות בגבול, אבל גם ויתור על הסכמי סחר עצמאיים עם מדינות אחרות. השוק האחיד, בדומה למודל של נורבגיה, כולל גם שירותים ותנועה חופשית של אנשים, אבל מחייב לאמץ את הכללים של בריסל בלי זכות הצבעה עליהם. בהמשך השנה מתוכננת פסגה בין לונדון לבריסל, ולדבריו בריטניה לא תוכל לתכנן את העשורים הבאים בלי להכריע מה תהיה מערכת היחסים ארוכת הטווח עם השוק הגדול ביותר שלה.
איך הגענו לכאן
במשאל העם של יוני 2016 הצביעו 52% מהבריטים בעד יציאה ו-48% בעד הישארות, בשיעור השתתפות של כ-72%. ההצבעה חשפה פערים עמוקים בתוך הממלכה: לונדון, סקוטלנד וצפון אירלנד הצביעו ברובן בעד הישארות, ואילו רוב האזורים באנגליה ובוויילס תמכו ביציאה. התוצאה הפתיעה את השווקים: הליש"ט צנחה באותו לילה מכ-1.50 דולר לכ-1.32, השפל העמוק ביותר שלה מאז אמצע שנות ה-80, והבורסה בלונדון ירדה בחדות. דייוויד קמרון, שיזם את המשאל והוביל את מחנה ההישארות, הודיע על התפטרותו כבר למחרת.
השנים שאחר כך היו סוערות. תרזה מיי הפעילה את סעיף 50 ב-2017 ונכשלה שוב ושוב בהעברת הסכם היציאה בפרלמנט. בוריס ג'ונסון זכה ברוב גדול בבחירות של סוף 2019 תחת הסיסמה לסיים את הברקזיט, ובריטניה עזבה רשמית בתחילת 2020. תקופת המעבר הסתיימה בסוף אותה שנה עם הסכם סחר שביטל מכסים ומכסות על סחורות, אבל החזיר בדיקות מכס, כללי מקור וניירת, והשאיר את ענף השירותים, החזק ביותר בכלכלה הבריטית, כמעט מחוץ להסכם. אחרי ג'ונסון באו ליז טראס, רישי סונאק, סטארמר ועכשיו ברנהאם.
סטארמר ניסה לשפר את היחסים בלי לגעת בשאלת החברות. בפסגה הראשונה בין הצדדים, ב-2025, סוכמו הקלות בסחר במזון ובתוצרת חקלאית, שיתוף פעולה ביטחוני ותחילת מגעים על תוכנית ניידות לצעירים. הקווים האדומים של הלייבור נשארו במקומם: בלי שוק אחיד, בלי איחוד מכס ובלי תנועה חופשית. האיחוד האירופי נשאר שותף הסחר הגדול של בריטניה, וקולט כ-40% מהיצוא שלה.
המחיר הכלכלי שנוי במחלוקת, אבל רוב ההערכות מצביעות לאותו כיוון. לפי הערכות של כלכלנים, התוצר של בריטניה נמוך היום ב-5% עד 8% ממה שהיה בלי ההצבעה. משרד התקציב העצמאי של בריטניה מעריך שהיציאה תוריד בטווח הארוך את הפריון בכ-4% ואת היקף הסחר בכ-15%, ביחס לתרחיש שבו המדינה הייתה נשארת. הליש"ט לא חזרה לרמות שלפני המשאל. מנגד, נתוני הממשלה מראים שערך היצוא של סחורות ושירותים עלה מאז בצורה משמעותית. גם ההבטחות של קמפיין היציאה, שליטה בהגירה ויותר כסף לשירות הבריאות, לא התממשו כמתוכנן: ההגירה נטו הגיעה דווקא לשיאים בשנים שאחרי היציאה, ושירות הבריאות נמצא בעומס חסר תקדים.
בשוק ההון ההשפעה מורגשת עד היום. המניות בלונדון נסחרות במכפיל רווח של כ-12, הנחה גדולה מול וול סטריט ומול חלק מהבורסות באירופה. מתחילת השנה עלה מדד הפוטסי 100 בכ-7.7%, לעומת כ-13% במדד S&P 500. בשוק מעריכים שיחסים יציבים יותר עם אירופה עשויים לתמוך בליש"ט ולצמצם את הפער בתמחור. מנגד, פתיחת הגבולות פועלת לשני הכיוונים, ובמדינה שבה נטל המס גבוה היא עלולה גם להקל על הון ועל אנשי מקצוע בכירים לעבור ליבשת.
הדרך חזרה רחוקה מלהיות פשוטה. הציבור הבריטי אולי מסכים שהברקזיט לא הצליח, אבל לא ברור שיש רוב לחזרה. האיחוד צפוי להציב תנאים: מדינה מצטרפת מחויבת עקרונית לאמץ את האירו ולקבל תנועה חופשית של עובדים, כל אחת מ-27 המדינות החברות תצטרך לאשר את ההצטרפות מחדש, ובריטניה תחזור כנראה בלי ההנחות וההחרגות שהיו לה כחברה ותיקה, כולל ההנחה בדמי החבר לתקציב. בבריסל יש גם חשש מהתנודתיות הפוליטית בלונדון ומהאפשרות שמפלגת רפורם של נייג'ל פראג', שמתחזקת בסקרים, תגיע לשלטון ותהפוך שוב את הכיוון.
הדרך מהמשאל של 2016 ועד הסדר כלכלי חדש עם אירופה ארכה יותר מחמש שנים, וחזרה, בכל אחת מהצורות שברנהאם הציג, תדרוש כנראה זמן רב יותר. הפסגה בין לונדון לבריסל, המתוכננת להמשך השנה, תהיה המבחן הראשון לשאלה כמה רחוק הממשלה החדשה מוכנה ללכת.
