ישיבת הפתיחה של הכנסת ה-26 (צילום: ערוץ כנסת)
ישיבת הפתיחה של הכנסת ה-26 (צילום: ערוץ כנסת)
ראיון סופ"ש

"אם חברי הכנסת יחששו לפעול, זה ישתק את הדמוקרטיה"

עו"ד איתן צפריר: על חששות לניגודי עניינים של חברי כנסת, המנגנונים הייחודיים של צרפת ואוסטרליה, ההימנעות מטהרנות יתר והתפקיד החשוב של התקשורת


איתמר לוין |

האם ח"כ לירן אבישר בן-חורין יכולה לשמש כיו"ר ועדת הכספים, בשל עסקיו של בעלה? איתי בן-חורין הוא שותף בכיר במשרד יחסי הציבור בן-חורין אלכסנדרוביץ, המשרת חברות גדולות רבות - וכידוע, ועדת הכספים עוסקת בעניינים רבי חשיבות המשפיעים על המשק כולו. האם יש חשש לניגודי עניינים? מצד שני, האם אין המדובר בטהרנות יתר? שיחה עם עו"ד איתן צפריר, שותף וראש תחום רגולציה, ממשל וציות במשרד ליפא, ויו"ר ועדת הרגולציה בלשכת עורכי הדין.

"הקו הוא בין שירות הבוחרים לבין שירות הנבחר"

האם לירן אבישר בן-חורין בניגוד עניינים? התשובה אינה ברורה

האם יש בעיה במינויה של אבישר בן-חורין ליו"ר ועדת הכספים?

"אני לא חושב שנכון לפסול מינוי של חבר כנסת בגלל עיסוקים של בני משפחתו. זו גם לא גישה מקובלת בדמוקרטיות. צריך למנוע ניגודי עניינים, אבל בצורה מאוזנת. צריך להבדיל בין עובד ציבור לבין חבר כנסת שנבחר בהליך דמוקרטי. לעובד ציבור יש הסדר קשיח, שמונע ממנו בצורה גורפת לעסוק בנושאים הנכללים בהסדר. לעומת זאת, חבר כנסת נבחר כדי לייצג אינטרסים ציבוריים".

כיצד מטפלים בבעיה כאשר מדובר בחבר כנסת?

"הכנסת החליטה בחוכמה רבה שהמנגנון לא יהיה הסדר ניגוד עניינים, אלא ועדת אתיקה במגנון וולונטרי. היוזמה היא של חבר הכנסת, שצריך לחשוף את ניגודי העניינים ולהימנע מלהצביע על נושאים מסוימים. כאשר מדובר ביו"ר ועדה נדרשת זהירות גדולה יותר, כי הוא שולט בסדר היום ומניע דברים מאחורי הקלעים. יש כאן תפקיד חשוב מאוד לתקשורת, אשר מוציאה לאור השמש את ניגודי העניינים האפשריים".

כיצד הבעיה מטופלת בעולם?

"אנחנו לא שונים בזה מהעולם. אין כמעט מדינה שקבעה הסדר גורף של ניגודי עניינים לחברי פרלמנט, ולרוב זה מטופל באמצעות ועדת אתיקה. יש רק שתי מדינות חריגות: צרפת ואוסטרליה. בצרפת יש רשות עליונה, שחברי הפרלמנט ונבחרי ציבור אחרים צריכים לדווח לה מראש על ניגודי העניינים והיא עוקבת אחרי זה.

"באוסטרליה בעלי תפקידים, כולל חברי פרלמנט, כפופים להסדרים של ניגודי עניינים. כאשר הם נבחרים, הם מגישים הצהרה על האינטרסים שלהם ויש בבית הנבחרים מרשם של האינטרסים. אסור להם להשתתף בהצבעות במליאה ובדיונים בוועדות בנושאים שבהם יש להם אינטרס כלכלי ישיר וספציפי.

"יש מעקב אחרי המרשם ויש סנקציות לחבר פרלמנט שלא מגיש את ההצהרה, לא מעדכן אותה או מוסר מידע כוזב. הוא יואשם בביזיון חמור של בית הנבחרים ואפשר לקנוס אותו ולהגביל את פעילותו - אבל אי-אפשר להדיח אותו בגלל זה".

המצב אצלנו נכון? ההסדר מאוזן?

"זו שאלה לא פשוטה, כי אנחנו מדברים על דמוקרטיה. ניגוד עניינים איננו עבירה, אבל התעלמות ממנה עלולה להיות עבירה. נבחר ציבור, בניגוד לעובד ציבור, נבחר כדי ליישם מדיניות. אי-אפשר להחיל על חברי כנסת באופן אוטומטי אותם כללים שחלים על עובדי ציבור".

הם צריכים להיות קשים יותר? קלים יותר?

קיראו עוד ב"משפט"

"הם צריכים להיות שונים. צריך עמדה משפטית מאוזנת".

היכן נמצא האיזון?

"צריך להבדיל בין עצם קיום של אינטרס אישי לבין שימוש בסמכות ציבורית באופן שיהיה מושפע מאותו אינטרס. לחבר כנסת, כמו לכל אדם, יש אינטרסים - אישיים, משפחתיים, מקצועיים. השאלה היא כיצד הוא מנהל את הפעילות הציבורית שלו, כאשר הוא נפגש עם הסמכויות שהוא מקבל כחבר כנסת.

"לא פעם חברי כנסת לא יודעים להפריד בין אינטרס אישי לאינטרס ציבורי, ולא בזדון. למשל: חבר כנסת בוועדת הכספים דן בהסדר בתחום הביצים ולמשפחתו יש לול. זה פוסל אותו מלדון בעניין? האם הוא לא נשלח בידי חקלאים כדי לקדם הסדר כזה?

"חברי כנסת נבחרים דווקא משום שהם מייצגים השקפת עולם, קבוצה, ענף, אינטרס מסוים. לא כל זיקה של חבר כנסת לנושא שבו הוא עוסק, הופכת לניגוד עניינים. אסור שזה יקרה, כי מצב כזה ישתק את הכנסת. אם חבר הכנסת יחשוש לפעול, לאן נגיע? אם יש לו אינטרס אישי שחשבון הבנק שלו יתפח - זה המצב הבעייתי".

חברי כנסת עוסקים בדרך כלל במדיניות כללית, לא במישהו ספציפי.

"אם יש לחבר הכנסת אינטרס אישי שיכול להשפיע על קידום אינטרסים ציבוריים - זה מחייב אותו לזהירות יתר. צריך למנוע גם מראית עין של ניגוד עניינים; גם זה חשוב מבחינה ציבורית. ככל שהאינטרסים האישיים רחבים יותר, כך יש צורך בזהירות יתר של חבר הכנסת. בשיטה שלנו, חברי הכנסת הם שמציפים את ניגודי העניינים שלהם".

וזה טוב?

"זה בסדר גמור. אנחנו מערכת דמוקרטית. אם נטיל הגבלות קשות על חברי כנסת, אם נחתים אותם על הסדרי ניגודי עניינים והם יחששו לפעול - זה ישתק את הדמוקרטיה. צריך לתת לחבר הכנסת מרחב גמישות לפעול, ומצד שני צריך לתת לתקשורת את האפשרות לחשוף בעיות ככל שישנן. צריך כמובן גם להחמיר את הענישה על מי שכן מעדיף באופן מובהק אינטרס פרטי על פני אינטרס ציבורי, ולא רק כשזה חוצה את הקו הפלילי, אלא גם את הקו של התקינות הציבורית - מה שהבריטים מכנים it's not done.

"אצלנו הדברים האלה צולעים במידת מה. הדרך הנכונה היא לחזק את מנגנוני הבקרה: תקשורת נושכת יותר, ועדת אתיקה עם יכולת לחקור סוגיות שמגיעות לפתחה וסנקציות חזקות למי שנמצאים בניגוד עניינים ולא מושכים את ידיהם מטיפול בעניין מסוים. אם אנחנו רוצים להגביר את אמון הציבור, שווה לבחון את ההסדר הצרפתי של רשות עליונה, או את ההסדר האוסטרלי הפחות נוקשה של הבדיקה המוקדמת.

"זהו בדיוק תפקידה של התקשורת: לגרום לחברי כנסת להגביר את העירנות לגבי ניגודי העניינים שלהם. היא יותר טובה מכל רשות ומכל חוק. ועדיין יכול להיות, שלאור ההתדרדרות בנורמות הציבוריות בישראל במהלך השנים, אולי כדאי לעבור ממודל שבו חבר הכנסת מזהה בעצמו את ניגודי העניינים, למצב בו הוא נותן גילוי מוקדם - למשל לוועדת האתיקה.

"מנגנון כזה גם יוריד קצת מהלחץ בו נמצאים חברי הכנסת. הם יוכלו לומר: מסרתי את כל הסוגיות שיכול להיות לי בהן עניין אישי, ובשקלול האינטרסים כשאני חושב על האינטרס הציבורי - אני לא רואה פה ניגוד עם העניין האישי. אם כל הפקידים והשופטים יכולים להצהיר על ניגודי עניינים, גם חברי הכנסת יכולים.

"אין מקום לטהרנות יתר. למנוע מחבר כנסת לעסוק בכל מקרה של חשש לניגוד עניינים - זו גישה פסולה, האומרת שאנשים מושחתים עד שיוכח אחרת. יש מקום לבדיקה מוקדמת של ועדת האתיקה - וצריך לקבוע עד איזו רמה של גילוי - ולפיקוח אפקטיבי, כאשר לתקשורת יש תפקיד חשוב מאוד".


עו"ד איתן צפריר (צילום: אייל טאיג)

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה