הכניסה לעיר טמרה (צילום: אלמוג, ויקיפדיה)
הכניסה לעיר טמרה (צילום: אלמוג, ויקיפדיה)

ביהמ"ש העליון ביטל את הרשעת מהנדסת העיר טמרה בעבירות בנייה

כבוב קיבל את ערעורה של נרדין חורי-רחאל: הוועדה המקומית חיפה נמנעה מקנס מינהלי רק מסיבות טכניות, העבירות בוצעו בידי בעלה של חורי-רחאל והרשעה תסכן את תפקידה

איתמר לוין |

שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, ביטל את הרשעתה של מהנדסת העיר טמרה, נרדין חורי-רחאל, בעבירות בנייה שבוצעו בבית משפחתה. כבוב דן בתיק בגלגול שלישי נדיר, וקיבל את ערעורה של חורי-רחאל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה.

חורי-רחאל ובעלה הודו בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה בביצוע עבודות בנייה ללא היתר. חורי-רחאל ביקשה להימנע מהרשעתה, באומרה שהעבירות בוצעו בידי בעלה והיא עצמה כלל לא נכחה במקום, בשל היותה נכה לצמיתות ומתקשה בניידות. בית המשפט קיבל את בקשתה בציינו, כי הרשעה עלולה לפגוע ביכולתה להמשיך בתפקידה ולקבל תפקידים ציבוריים נוספים, וכי היא לא קיבלה את ההזדמנות לבחור בין המסלול של קנס מינהלי לבין העמדה לדין. חורי-רחאל נדונה ל-500 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ) וקנס על תנאי בסך 100,000 שקל. בעלה הורשע בנפרד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה והרשיע את חורי-רחאל, ללא שינוי בעונש, בנימוק שלא התקיימו הנסיבות החריגות שנקבעו בפסיקה להימנעות מהרשעה. בבקשתה לערער לבית המשפט העליון התמקדה חורי-רחאל בכך שהיה מקום לנקוט נגדה במסלול מינהלי ולא במסלול פלילי, אשר הופעל רק בשל מניעת טכנית: היה מקום להמתין עד שמעמדה של הוועדה המקומית ישוב ויהיה כשל "ועדה מקומית עצמאית" והיא תוכל לפעול במסלול המינהלי.

האינטרס הציבורי בהרשעה אינו כה גבוה

כבוב מזכיר, כי הימנעות מהרשעה היא החריג - אך יש גם חריג לחריג: כאשר אדם ביצע עבירה אסדרתית מסוג של אחריות קפידה (דהיינו, הוא נושא באחריות אוטומטית למעשים), ניתן להקל בדרישה להוכיח נזק חמור במיוחד כדי להימנע מהרשעה. לדעת כבוב, הרציונל שבבסיסו של החריג לחריג חל בדרך של קל וחומר על עבירות מינהליות. זאת, מאחר שבעבירות כאלה - האינטרס הציבורי בהרשעה אינו כה גבוה, ולכן ניתן להסתפק באינטרס פרטי מנוגד בעוצמה נמוכה יחסית.

"בהתאם לחוק העבירות המינהליות, ניתן לאכוף את הפרתן של העבירות שהוגדרו כמינהליות באמצעות קנס מינהלי, חלף אכיפה פלילית. בפסיקה אף נקבע כי 'דרך המלך' לאכיפת עבירות מסוג זה היא באמצעות הטלת קנס מינהלי", אומר כבוב. "משכך, המסקנה המתבקשת היא כי האינטרס הציבורי בהרשעה פלילית דווקא, ביחס לעבירות שנקבעו כעבירות מינהליות, אינו כה גבוה". לכן, אם המדינה העמידה לדין פלילי במקום להסתפק במסלול המינהלי וזאת בלא הצדקה מהותית, ניתן להקל בביטול ההרשעה.

כבוב מקבל את הטענה, לפיה חורי-רחאל הועמדה לדין פלילי במקום קנס מינהלי, רק משום שהוועדה המקומית לא יכלה באותה עת לפעול במסלול המינהלי בשל מעמדה הפורמלי. הוועדה גם לא טענה, שהייתה נמנעת מקנס מינהלי אילו הייתה יכולה להטילו. לכך מצטרפים הסיכון לתפקידה של חורי-רחאל כמהנדסת טמרה, מצבה הרפואי, חלקה המצומצם בעבירות והתסקיר החיובי של שירות המבחן. העונשים שהוטלו על חורי-רחאל נותרו בעינם. את חורי-רחאל ייצגה עו"ד ימימה אברמוביץ, ואת הוועדה המקומית - עו"ד מיה בש-מיכאלי.




הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה