לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

שילמו חצי מיליון שקל על אופציה, ויתרו על המגרש ונתבעו ב-1.25 מיליון

בית משפט השלום באילת דחה תביעה של בעלי מגרש ברחוב הרצף בעיר נגד אשת עסקים והחברה שלה. לפי הבעלים, ההודעה במייל על מימוש האופציה הפכה את העסקה לחוזה מכר מחייב. השופט קבע שאופציה היא בדיוק זה: אפשרות, לא חובה

עוזי גרסטמן |

מאות אלפי שקלים שולמו, טיוטת חוזה נכתבה ומועדי חתימה נקבעו ונדחו שוב ושוב, אבל העסקה לא נסגרה. בית משפט השלום באילת דחה באחרונה תביעה של חברת ממן יוחנן ושושנה, שדרשה 1.25 מיליון שקל פיצוי מוסכם מרוית אזולאי ומהחברה שבבעלותה המלאה, סיאל א ישראל. התביעה נגעה למגרש שנמצא ברחוב הרצף 87 באילת, שמחירו בעסקה נקבע על 12.5 מיליון שקל.

באוגוסט 2022 חתמו הצדדים על הסכם אופציה. החברה של אזולאי שילמה לבעלי המגרש 500 אלף שקל, ובתמורה היא קיבלה פרק זמן שבו רק היא יכולה לקנות את המגרש, בעצמה או דרך צד שלישי שהיא תמכור לו את האופציה. בהמשך נשלחה אליה טיוטה של הסכם מכר, אבל היא לא אישרה אותה מעולם.

בסוף ינואר 2023, ימים ספורים לפני שהאופציה היתה אמורה לפקוע, שלחה אזולאי מייל לעורך הדין של בעלי המגרש, עו"ד אריאל רובין. במייל נכתב שהחברה "מודיעה על מימוש האופציה הקיימת לרשותה". באותו המייל היא גם ציינה שהטיוטה מעולם לא אושרה, וביקשה טיוטה חדשה ומסמכים נוספים.

בפברואר התנהל משא ומתן, ומועד החתימה נדחה כמה פעמים. ב-19 בפברואר שלח עו"ד דוד קדוש, בשם אזולאי והחברה שלה, הודעה מפורשת שלפיה האופציה לא תמומש. הקונה שאליו הם קיוו להעביר את האופציה לא נמצא.

"השתכלל לחוזה מכר"

בעלי המגרש, באמצעות עוה"ד אריאל רובין ואיילת אשל, טענו שהסכם האופציה והטיוטה ביחד נהפכו לחוזה מכר מחייב. לדבריהם, ההסכם כלל את כל הפרטים החשובים: מחיר, לוח תשלומים וחלוקת תשלומי המסים. לכן, כך הם טענו, הפרת החוזה מזכה אותם בפיצוי של 10% מהמחיר, כלומר 1.25 מיליון שקל, ועוד שכר טרחה. לחלופין, הם טענו שאזולאי פעלה בחוסר תום לב. לדבריהם, הדחיות החוזרות גרמו להם לאבד קונה אחר, דוד אלון ז"ל, שהעיד כי הוא היה מוכן לקנות את השטח תמורת 10 מיליון שקל, אבל פרש בעקבות עליית הריבית.

השופט ד"ר ניר שנידרמן קיבל את עמדתן של הנתבעות, שיוצגו על ידי עו"ד יעקב בטש. קודם כל הוא קבע שתקופת האופציה הוארכה עד סוף פברואר 2023. עו"ד רובין אמנם כתב במייל שאין הסכמה להאריך אותה, אבל יוחנן ממן עצמו העיד כי "נתתי לו עוד חודש ימים". השופט הניח שהפער נבע מחוסר תיאום בצד של בעלי המגרש, וקבע שאת חוסר התיאום הזה אי אפשר לזקוף לחובת הנתבעות.

לגבי המייל בנוגע למימוש האופציה, כתב השופט שהיה עדיף אם אזולאי היתה מנסחת אותו בצורה אחרת. אבל לדבריו, ההסכם עצמו קבע דרך ברורה למימוש: העברת הסכם מכר חתום למשרדו של עו"ד רובין עד סוף תקופת האופציה. סעיף אחר קבע שאם זה לא יקרה, האופציה תפקע מאליה. "הסכם מכר חתום לא הומצא מעולם למשרד עוה"ד רובין ולפיכך האופציה מעולם לא מומשה. כך, פשוטו כמשמעו", כתב השופט.

לדבריו, הפרשנות של בעלי המגרש היא "פרשנות מרחיקת לכת" שסותרת לגמרי את לשון ההסכם. הוא הוסיף נימוק נוסף: עד שלבים מאוחרים בעסקה לא היה ידוע אפילו מי יהיה הקונה. "היעלה על הדעת שהסכם מכר מקרקעין (תמורת 12.5 מיליון שקל) נכרת מבלי לדעת ו/או לכלול בו את זהות הרוכש ופרטיו?", שאל השופט.

"המטרה היתה לסחר אותו"

גם טענת חוסר תום הלב נדחתה. השופט התרשם מעדותה של אזולאי, שלפיה היא באמת ניסתה למצוא קונה לנכס. "אני לא רציתי לקנות את המגרש, אני לא יכולתי לקנות את המגרש, המטרה היתה לסחר אותו", היא העידה, והוסיפה שהיא לא רצתה להפסיד את הכסף. השופט ציין גם שאזולאי חתמה מראש על ייפוי כוח שאפשר לבעלי המגרש למחוק בעצמם את הערת האזהרה אם העסקה לא תצא לפועל, וכך הם אכן עשו.

בסוף פסק הדין הזכיר השופט שאופציה, מעצם טיבה, לא מחייבת לקנות. ההסכם גם קבע במפורש שאי-מימוש לא ייחשב הפרה ושחצי מיליון השקלים הם הפיצוי. ממן עצמו העיד כי, "מה ששכנע אותי לתת את האופציה זה החצי מיליון שקל". לדברי השופט, הצדדים תמחרו מראש את הסיכונים והסיכויים. הקונה קנתה זמן לחפש רוכש, והמוכר ויתר לאותה תקופה על האפשרות למכור למישהו אחר. שני הצדדים התאכזבו: בעלי המגרש מהעסקה שלא נסגרה, ואזולאי מהכסף שלדבריה "ירד לטמיון". התביעה נדחתה, ובעלי המגרש חויבו לשלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 35 אלף שקל.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה