המהפך בסרביה מאיים על סחר הנשק עם ישראל: חוזים של אלביט בכ-2 מיליארד דולר ותחמושת ב-114 מיליון אירו בסימן שאלה
שני חוזים שאלביט חתמה מול סרביה בשנתיים האחרונות מסתכמים בכ-1.97 מיליארד דולר, ובכיוון ההפוך זרמה מבלגרד לישראל תחמושת בהיקף של עשרות מיליוני אירו בשנה. הקשר הזה עומד עכשיו בסימן שאלה. רשימת הסטודנטים, שגברה בבחירות על מפלגתו של אלכסנדר ווצ'יץ', מתחייבת במצע שלה לסיים את סחר הנשק עם ישראל, ופיליפ אובוביץ', מהדוברים הבולטים של התנועה, הבהיר שגם מפעל הרחפנים שנפתח בבלגרד בשיתוף אלביט צריך להיעצר. "המצע שלנו קובע במפורש שנפסיק את סחר הנשק עם ישראל", אמר אובוביץ' בריאיון לפודקאסט בריטי, וכינה את המפעל "שערורייה של ממש".
ההצהרה עדיין רחוקה מהחלטה. הממשלה החדשה טרם הוקמה, הפרלמנט החדש מתכנס לישיבה הראשונה ב-17 בנובמבר, ושום צעד רשמי להקפאת עסקאות לא פורסם. עם זאת, הרוב שבידי התנועה מאפשר לה לקדם את המצע בלי שותפים: רשימת הסטודנטים זכתה ב-53.01% מהקולות וב-140 מתוך 250 המושבים, מול 103 מושבים לרשימה של ווצ'יץ', ששיעור התמיכה בה נעצר ב-38.98%. ווצ'יץ' עצמו התפטר מהנשיאות בסוף ספטמבר כדי להתמודד לראשות הממשלה, ובחירות לנשיאות צפויות להתקיים עד סוף דצמבר. כלומר, גם המוסד שדחף את הקשר הביטחוני עם ישראל בשנים האחרונות עשוי לעבור לידיים אחרות.
הדרך לבחירות התחילה בנובי סאד. קריסת גגון בתחנת הרכבת המשופצת בעיר, בנובמבר 2024, הרגה 16 בני אדם והציתה גל מחאה בהובלת סטודנטים, עם דרישה לשקיפות בחוזי הממשלה ולמאבק בשחיתות. המחאה הפכה לתנועה פוליטית, והרשימה שלה גברה על המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית, שמחזיקה בשלטון מאז 2012. עד עכשיו התמקדו הסטודנטים בשלטון החוק ובשחיתות, והמחויבות לעצור את סחר הנשק עם ישראל מוסיפה למצע שלהם ממד של מדיניות חוץ.
מה אלביט מכרה לבלגרד
החוזה הראשון, בהיקף של כ-335 מיליון דולר, הוכרז בנובמבר 2024 מול "מדינה אירופית" וכולל משגרי רקטות PULS ורקטות, וכן כטב"מים מדגם הרמס 900. ווצ'יץ' אישר זמן קצר אחר כך שסרביה רכשה מערכות ארטילריה רקטית ורחפני סיור, והתיאור הזה, יחד עם פרסומים בבלגרד, זיהה את סרביה כלקוחה. הביצוע נפרס על פני שלוש שנים וחצי. באוגוסט 2025 הודיעה אלביט על חוזה גדול בהרבה, של 1.635 מיליארד דולר לחמש שנים, שוב מול מדינה אירופית שלא נחשפה. הוא כולל רקטות ארטילריות מדויקות לטווח ארוך, מגוון רחפני סיור ותקיפה, מערכות מודיעין אותות ולוחמה אלקטרונית, אמצעי ראיית לילה ומערכת שליטה ובקרה דיגיטלית לכל דרגי הצבא. סרביה זוהתה כלקוחה בפרסומים בישראל ובאזור, ובבלגרד בחרו לא לאשר ולא להכחיש. לשם השוואה, הסכום הזה שווה לכ-70% מתקציב הביטחון השנתי של סרביה ל-2025. סרביה היא אחת מכמה לקוחות אירופיות של PULS. הולנד ודנמרק בחרו במשגר, ויוון חתמה באפריל 2026 על עסקה של כ-650 מיליון אירו, כך שהמוצר ממשיך להימכר ביבשת גם כשלקוחות בודדות נסוגות.
בצד של אלביט מדובר בחשיפה מוחשית אבל מוגבלת. צבר ההזמנות של החברה עמד בסוף יוני 2026 על 32 מיליארד דולר, כך ששני החוזים יחד מהווים כ-6% ממנו, בחישוב של ביזפורטל. החברה תפרסם את הדוח הרבעוני שלה ב-17 בנובמבר, באותו יום שבו מתכנס הפרלמנט בבלגרד, ושם ייתכן שיתבהר אם ההנהלה רואה סיכון לביצוע. מניית אלביט נסחרת בתל אביב ובניו יורק, והיקף החוזים מול סרביה קטן יחסית לקצב ההזמנות מאירופה. להרחבה: חוזה שני בתוך חודש: אלביט תספק מערכות רקטיות למדינת נאט"ו ב-260 מיליון דולר.
מפעל הרחפנים בשכונת מאקיש שבבלגרד נפתח בספטמבר, וווצ'יץ' הציג אותו כפרויקט שיעסיק כמאה עובדים וירכיב רחפנים לצבא סרביה ולצבאות זרים. לדבריו יורכבו בו שלושה דגמים של אלביט, Lanius-X, FireFox-X ו-Magni-X, ובהמשך ייפתחו עוד לפחות שלושה מפעלים עם שותפים ישראלים, בהם ליד שדות התעופה לאדבצי וניש. מבנה הבעלות פחות ברור. מסמכים שנחשפו בתחילת הדרך דיברו על מיזם של 51% לאלביט ו-49% ליוגואימפורט SDPR הממשלתית, אבל ברשם החברות הסרבי המפעל רשום על חברה מקומית שבבעלות חברה בריטית, בלי אזכור של אף אחת מהשתיים. אלביט עצמה לא הודיעה על פתיחת המפעל.
התחמושת שזורמת לכיוון ההפוך
החלק הרגיש יותר מבחינת ישראל הוא דווקא הייבוא. בנתוני הלשכה הסטטיסטית בבלגרד, ייצוא הנשק והתחמושת מסרביה לישראל הגיע ב-2025 לכ-114 מיליון אירו, יותר מפי שניים מכ-48 מיליון אירו ב-2024. ב-2023 עמד ההיקף על מיליונים בודדים של אירו, והקפיצה החלה עם פרוץ המלחמה בעזה. רוב המשלוחים יצאו דרך יוגואימפורט SDPR, ולצידה ארבע חברות פרטיות, ושתיים מהן מכרו תחמושת ל-IMI מערכות, חברה בת של אלביט. כך אלביט מופיעה בשני צידי המשוואה: מוכרת מערכות לצבא סרביה וקונה ממנה תחמושת. בלגרד מסווגת את פרטי המשלוחים, אבל בנתוני טיסות פתוחים נרשמו ב-2025 כ-38 טיסות מטען מבלגרד לבסיס נבטים, כפול מ-2024, ובעבר דווח שהמשלוחים כללו פגזי 155 מ"מ.
ווצ'יץ' הודיע ביוני 2025 שסרביה עוצרת את כל ייצוא התחמושת, אבל המספרים של אותה שנה מראים שהזרימה נמשכה ואף גדלה. ממשלה בראשות רשימת הסטודנטים עשויה לאכוף הקפאה כזאת בפועל. עבור ישראל מדובר בספק אחד מתוך כמה, אבל נראה שקשה להחליף אותו במהירות, משום שהביקוש העולמי לפגזי ארטילריה גבוה מאז המלחמה באוקראינה, וקווי הייצור באירופה עמוסים בהזמנות.
מה עומד על הכף לייצוא הביטחוני
הייצוא הביטחוני של ישראל הגיע ב-2025 לשיא של 19.2 מיליארד דולר, ואירופה הייתה היעד הגדול עם 36% מההיקף, כ-6.9 מיליארד דולר. סרביה היא שוק קטן בתוך הסכום הזה, וגם מבחינתה ישראל היא ספקית משנית: בין 2021 ל-2025 הגיעו 61% מייבוא הנשק של סרביה מסין, 12% מצרפת ו-7% מרוסיה. בפרסומים הרשמיים לא נמצאה עסקה גלויה של רפאל או של התעשייה האווירית מול בלגרד, ולכן החשיפה המתועדת מרוכזת באלביט ובחברות הבנות שלה. להרחבה: הייצוא הביטחוני שובר שיא: ישראל חצתה לראשונה את רף 19 מיליארד הדולר.
הסיכון הממשי הוא תקדים. ספרד ביטלה בספטמבר 2025 את חוזי משגר הרקטות SILAM, שמבוסס על PULS, ואת חוזי טיל ה-Spike של רפאל, וסלובניה הטילה בסוף יולי אותה שנה אמברגו מלא על סחר נשק עם ישראל. סרביה הייתה עד כה הצד השני של המגמה, מדינה אירופית שהרחיבה את הקשר. אם הממשלה החדשה תצטרף למגמת הביטול, אלביט עלולה לאבד חלק מהחוזים ומהמפעל המקומי, וישראל תאבד ספקית תחמושת. להרחבה: יוון קנתה, ספרד ויתרה: התוכנית הספרדית שאמורה להחליף את אלביט נתקעה.
רומניה, השכנה מצפון-מזרח, מראה צד אחר של אותו מודל. אלביט מפעילה שם שבעה מפעלים ומעסיקה יותר מ-1,000 עובדים מקומיים, וייצור מקומי היה תנאי מרכזי בהסכם המסגרת למל"טי Watchkeeper X, בהיקף של עד 410 מיליון דולר. שם הסיכון הגיע מכיוון אחר: המסירה התעכבה, בבוקרשט דרשו קנסות של עשרות מיליוני אירו, ובאפריל 2026 שר ההגנה אף איים לבטל את ההסכם. בד בבד רומניה מעמיקה את הקשר עם התעשייה הישראלית, עם הסכם מסגרת של כ-2.04 מיליארד אירו למערכות ספיידר של רפאל ומגעים מחודשים על קו ייצור למיירטים. בשתי המדינות אלביט בנתה נוכחות מקומית כדי לעגן את החוזים, ובשתיהן היא עלולה להתברר כנקודת תורפה, ברומניה בגלל לוחות הזמנים ובסרביה בגלל הפוליטיקה. להרחבה: ארבע שנים בלי טיל אחד: רומניה חוזרת לרפאל כדי להציל את ייצור המיירטים.
במחנה של ווצ'יץ' כבר מנסים לגייס את דעת הקהל. ווצ'יץ' טען בסרטון ברשתות החברתיות ששירותי ביון זרים מנסים להחליש את כושר ההגנה של סרביה, ואנה ברנאביץ', הנשיאה בפועל, הזהירה שהשינוי עלול לפגוע ביותר מ-20 אלף עובדים בתעשייה הביטחונית. ברשימת הסטודנטים יצטרכו להחליט אם לבטל חוזים חתומים, שכרוכים בקנסות ובפגיעה ביכולות הצבא, או להסתפק בהקפאת ייצוא התחמושת ובעצירת ההרחבה של המפעל.
