פרופימקס תבעה 15 מיליון שקל על בלעדיות, ותשלם 530 אלף

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה של 15 מיליון שקל שהגישו שלוש חברות מקבוצת פרופימקס נגד בני הזוג אברהם ואתל שילו, נגד חברת פריוריטי שלנו קפיטל ונגד הפניקס רילטק, לשעבר קיי ווי סי השקעות. השופט גרשון גונטובניק קבע שתניית הבלעדיות שעליה נשענה התביעה חדלה לחול על מוצרים דומים כבר במאי 2018. התובעות חויבו בשכר טרחה של 530 אלף שקל בתוספת מע"מ, ובעלות חוות דעת המומחה של הנתבעים, כ-112 אלף שקל בתוספת מע"מ.

בני הזוג שילו הקימו ב-2016 את בית ההשקעות שלנו, שפיתח מוצר השקעה בסל של הלוואות נדל"ן בכירות בארצות הברית, עם שעבוד ראשון על הנכסים ותקופת הלוואה של שלוש שנים. את ההלוואות בחר אלגוריתם סטטיסטי בשם A2One. בתחילת 2017 פנו בני הזוג לפרופימקס, שמתמחה בהשקעות נדל"ן מחוץ לישראל, כדי שתפיץ את המוצר. את המגעים הוביל מצד החברה אלחנן רוזנהיים, מייסד ומנכ"ל פרופימקס.

באפריל 2017 נחתם הסכם לשיתוף פעולה ארוך טווח. הצדדים הקימו מוצר משותף בשם Real Estate Priority Bond, שכונה פריוריטי, על בסיס אותו אלגוריתם. ההסכם נכרת לחמש שנים עם חידוש אוטומטי לשנה בכל פעם, וכלל תניית בלעדיות: החברה של בני הזוג התחייבה שלא להציע בישראל את המוצר או מוצר דומה אחר שלא דרך המיזם המשותף. האיסור נקבע גם לחמש שנים אחרי סיום החוזה. לצד זה נקבעה נקודת יציאה: אם הגיוס בשנה הראשונה ייכשל, כל צד רשאי לסיים את ההתקשרות אחרי 13 חודשים, ותקופת האיסור שאחרי הסיום לא תחול.

גם על יעד הגיוס עצמו התגלעה מחלוקת. פרופימקס טענה ל-15 מיליון דולר בשנה הראשונה, והנתבעים טענו ל-21 מיליון דולר. בפועל הגיוס היה רחוק משני המספרים.

מה נכתב במייל שרוזנהיים לא קרא חצי שנה?

בפברואר 2018 הודיע אברהם שילו לרוזנהיים שפרופימקס אינה עומדת ביעדים, ושהמשך הבלעדיות מותנה בעמידה בהם. במאי 2018 נפגשו הצדדים, ולמחרת שלח שילו מייל שסיכם הסכמות חדשות: יעד הגיוס ירד ל-10 מיליון דולר בשנה, ופרופימקס תגייס איש מכירות ייעודי למוצר. באותו יום נשלח לרוזנהיים לבדו מייל נוסף, ובו הודעת ביטול של ההסכם המקורי. "סכום הגיוס בפועל בשנת הפעילות הראשונה רחוק מאוד מיעד הגיוס המקורי", כתב שילו, והבהיר שהבלעדיות ההדדית תחול מעתה על מוצר הפריוריטי בלבד, ושפעילות כמו קרן KYC לחוב בכיר לא תיחשב מתחרה.

קרן KYC היא קרן השקעה שהתאגדה באיי קיימן ומנוהלת בידי חברת פינטק ישראלית שנרשמה במרץ 2018, ובני הזוג שילו נמנו עם מנהליה. מוצרי חוב מהסוג הזה משתייכים לעולם ההשקעות האלטרנטיביות שמוצעות לציבור בישראל. בנובמבר 2019 הצטרפה הפניקס כשותפה ב-50%, והקרן שינתה את שמה להפניקס חוב נדל"ן. פרופימקס גילתה את הפעילות באוקטובר 2018, אחרי שהעסיקה חוקר פרטי. ביולי 2019 שלחה מכתב התראה, וימים אחדים אחר כך הסתיים שיתוף הפעולה.

האם הבלעדיות שרדה את ההסכמות החדשות?

התובעות טענו שבני הזוג ניצלו את שיתוף הפעולה כדי לקדם מוצר מתחרה באותו שוק. לשיטתן, "ההסכם עמד בתוקפו בנוסחו המקורי" עד יולי 2019, והשינויים שסוכמו לא נגעו לתניית הבלעדיות. את הודעת הביטול כינו "המייל המסתתר": רוזנהיים העיד שראה אותה רק בנובמבר 2018, ולכן לטענתן אין לה תוקף. נוסף על הפיצוי הן ביקשו צו למתן חשבונות וצו שיאסור על הנתבעים להשתמש בשמות פרופימקס ופריוריטי.

הנתבעים השיבו שהתביעה משוללת יסוד. לדבריהם האחריות לגיוס הוטלה על פרופימקס, והיא כשלה גם לפי הגרסה המקלה שלה. עוד טענו שמוצר KYC אינו מוצר דומה, משום שהוא שונה בתכליותיו, בקהל היעד שלו ובמבנה המשפטי והמסחרי שלו.

השופט גונטובניק קיבל את עמדת הנתבעים. "ההנחה העומדת בבסיס התביעה לא תוכל לעמוד. היא חסרת היגיון מסחרי", כתב, והוסיף שהיא מתעלמת מחילופי הדברים בין הצדדים וממשמעותם האובייקטיבית. לדבריו, חוזים מתפרשים לפי גילויי הרצון החיצוניים של הצדדים ולא לפי תחושותיהם הפנימיות, והוא נשען בין השאר על מאמר של השופט האמריקאי אוליבר ונדל הולמס משנת 1899.

• ביטוח הרכב הוזל ב-11% בשנה: מה באמת הוריד את המחיר, ומה עשוי לעצור את הירידה
• תבע מהפניקס 2.85 מיליון שקל, ותאונות העבר קיצצו את הפיצוי

בשאלת המייל פנה השופט לחוק החוזים ולחוק התרופות, שמסתפקים במשלוח הודעה בדרך המקובלת בנסיבות העניין. מייל לרוזנהיים, שהוביל את המיזם בפרופימקס, הוא דרך כזו, וכך התכתבו הצדדים גם קודם. "נמצא שהצדדים הגיעו להסכמות חדשות ביום 16.5.18 שהחליפו את ההסכמות הקודמות, ושהודעת הביטול של ההסכם הקודם נשלחה כדין", נכתב בפסק הדין. מאחר שמאותו מועד הבלעדיות חלה על הפריוריטי בלבד, השופט נמנע מלהכריע אם מוצר KYC דומה לו.

הטענה שהקרן שווקה עוד לפני ההסכמות החדשות נדחתה, בין השאר משום שהקרן הוקמה רק באפריל 2018 ולא הובאה ראיה לשיווק מוקדם יותר. גם הטענות לגזל מוניטין ולהפרת סימני מסחר נדחו. הן נשענו על שתי תכתובות מייל שבהן הופיעו בטעות סימני פרופימקס ועל מספר טלפון דומה, והשופט קבע שאין בכך כדי לבסס עילה.

כמה עלה ההליך לפרופימקס?

הנתבעים דיווחו על שכר טרחה של 566 אלף שקל לפני מע"מ, על 112 אלף שקל לחוות דעת המומחה מטעמם ועל 17 אלף שקל להליך גישור. השופט התחשב בסכום התביעה ובהיקף ההליך, שכלל ארבעה ימי הוכחות, ומנגד בהתנהלות של שילו. "ניתן למצוא לטעמי דופי בהתנהלותו של מר שילו", כתב, משום שמצופה היה ממנו לוודא שרוזנהיים אכן מודע להודעת הביטול.

על התובעות לשלם את הסכומים בתוך 30 יום. את הוצאות הגישור השופט השאיר על הנתבעים, שכן לדבריו "אין זה ברור מי אחראי לאי הצלחתו", ויש לעודד צדדים לפנות לגישור בלי חשש שיישאו אחר כך בהוצאות הצד שכנגד. למסלול הזה פונות גם חברות גדולות בהרבה, כמו טאבולה ויאהו, שמתווכחות על הפרת הסכם של 30 שנה. לתובעות עומדת זכות ערעור לבית המשפט העליון.