גדולים מדי מכדי להיות מפוטרים? כשהמנכ״לים החזקים בעולם מסתבכים

בתחילת הספר The Nvidia Way המגולל את סיפור עלייתה של אנבידיה, יש סיפור מעניין על ילדותו של ג'נסן הואנג. בגיל תשע הוא נשלח ביחד עם אחיו הגדול לפנימייה דתית בקנטקי, שם מצא את עצמו מוקף בנערים גדולים ממנו וסבל מהתנכלויות. בשלב מסוים גילה ג׳נסן ששותפו לחדר לא יודע לקרוא כמו שצריך, אז הוא הציע לו עסקה מעניינת - הוא ילמד את הנער לקרוא, והנער ילמד את ג׳נסן להרים משקולות, על מנת להיות חזק יותר וכך להגן על עצמו. עשרות שנים מאוחר יותר, כשכבר עמד בראש אחת מחברות הטכנולוגיה החשובות בעולם, הסביר ג׳נסן את פילוסופיית החיים שאימץ, שהוא לעולם לא יתחיל בלגן, אבל גם לעולם לא יברח מאחד כזה.

מהבלגן הנוכחי שאליו נקלע ג׳נסן יהיה לו קשה מאוד לברוח גם אם ירצה.

על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית, ג׳נסן ניהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין עם אשת עסקים סינית, שלפי החשדות הייתה קשורה למודיעין הסיני. ג׳נסן הודה בקשר והתנצל, ודירקטוריון אנבידיה הודיע על פתיחת חקירה עצמאית לבירור החשש שג׳נסן היה יעד לאיסוף מודיעיני זר. אלא שבזמן שהחקירה מתנהלת, הפרשה קיבלה תפנית נוספת. אתמול בערב דיווח הניו יורק טיימס כי ג׳נסן ניהל לכאורה מערכת יחסים נוספת, הפעם עם עובדת בכירה באנבידיה. 

זמן קצר לאחר מכן דיווח הוול סטריט ג׳ורנל כי דירקטוריון החברה שוקל את האפשרות להדיח את ג׳נסן מתפקיד המנכ״ל. בכך התרחבה הפרשה משאלות הנוגעות לחייו האישיים של המנכ״ל ולביטחון הלאומי האמריקאי, גם לשאלות של ממשל תאגידי ויחסי מרות במקום העבודה. כעת נשאלת השאלה האם האיש שהפך כמעט לשם נרדף לאנבידיה עלול להיפרד מהחברה שבנה, או שמעמדו הייחודי דווקא יגן עליו. כדי לנסות לענות על כך, חשבתי לחזור לכמה מהפרשות שהסעירו את וול סטריט בשנים האחרונות ולראות איך הן הסתיימו.

אילון מאסק וטסלה: מי צריך דיווחים רשמיים כשאפשר פשוט לציין בטוויטר

באוגוסט 2018 פרסם אילון מאסק, מנכ״ל טסלה, ציוץ קצר שעורר סערה בוול סטריט. מאסק הודיע שהוא שוקל להפוך את טסלה לחברה פרטית לפי מחיר של 420 דולר למניה, והוסיף שהמימון לעסקה כבר מובטח. ככה, פשוט. לכאורה, היה מדובר בהודעה משמחת לבעלי המניות של החברה, כי מחיר של 420 דולר למניה שיקף פרמיה של כ-18% על מחיר המניה דאז. אלא שהבעיה הייתה שהמימון לא באמת היה מובטח באופן שתאם את הרושם שנוצר מהציוץ. רשות ניירות הערך האמריקאית האשימה את מאסק בהטעיית משקיעים. העובדה שההכרזה פורסמה בציוץ, ולא בהודעה מסודרת של החברה, רק הוסיפה לתחושה שמאסק מתייחס לכללי המשחק של וול סטריט כהמלצה בלבד.

בסופו של דבר הגיעו מאסק וטסלה להסדר עם הרשות. שניהם שילמו יחד קנסות בסך 40 מיליון דולר, מאסק נאלץ לוותר על תפקיד יו״ר הדירקטוריון למשך שלוש שנים, והחברה התחייבה להחמיר את הפיקוח על התבטאויותיו. ולמרות כל זאת, מאסק לא פוטר מתפקיד המנכ״ל, ומכהן בתפקיד עד היום (אך לא חזר לתפקיד יו״ר הדירקטוריון).

אדם נוימן ו-WeWork: כשהמשקיעים הפסיקו להאמין בחזון

אם מאסק הוא דוגמה למנכ״ל שהצליח לשמור על כיסאו, הסיפור של אדם נוימן הוא כמעט תמונה הפוכה. בשיאה, WeWork הייתה אחת החברות הפרטיות המדוברות בעולם. נוימן, המייסד הכריזמטי שלה, הצליח לשכנע משקיעים שלא מדובר בחברת נדל״ן שמשכירה חללי עבודה, אלא במהפכה באופן שבו אנשים עובדים וחיים. הסיפור הזה היה שווה הרבה כסף. 

בינואר 2019 הגיעה WeWork לשווי מוערך של 47 מיליארד דולר בסבב השקעה בהובלת סופטבנק היפנית, והחברה התכוננה להנפקה שהייתה אמורה להפוך אותה לאחת הכוכבות הגדולות של וול סטריט. אלא שאז נחשפו פרטים שהמשקיעים לא אהבו במיוחד. תשקיף ההנפקה הציג חברה עם הפסדים כבדים, לצד עסקאות בעלי עניין שעוררו שאלות בנוגע להתנהלותו של נוימן. בין היתר, נחשף כי הוא היה מעורב בעסקאות נדל״ן מול החברה, וכי חברה בשליטתו החזיקה בזכויות מסוימות על הסימן המסחרי We.

• אנבידיה נופלת 7% בטרום המסחר, וול סטריט ממתינה להכרעה על הואנג
• אם הוא שיקר לאישתו למה שלא ישקר למשקיעים?

המשקיעים החלו לתהות האם המייסד הוא גם אחד הסיכונים הגדולים ביותר לעסק. ככל שהתקרבה ההנפקה, כך התרחק השווי שהחברה קיוותה להשיג. בספטמבר 2019, תחת לחץ של סופטבנק ומשקיעים נוספים, נוימן הסכים לוותר על תפקיד המנכ״ל ועל חלק ניכר מזכויות ההצבעה העודפות שהיו לו. לפי דיווחים, כאשר הדירקטוריון הצביע על סיום כהונתו, נוימן בעצמו הצביע בעד ההחלטה להדיח את עצמו מכיסא המנכ״ל. כחודש לאחר מכן גם עזב את דירקטוריון החברה.

ממש במקרה, אתמול אילון מאסק שיתף בחשבון ה-X שלו שהוא הציע לסופטבנק להשקיע בטסלה 12 מיליארד דולר ולהפוך אותה לחברה פרטית, ובמקום זה בחרה סופטבנק להשקיע ב-WeWork, מה שלימים התבררה כהחלטת השקעה לא מוצלחת במיוחד, בלשון המעטה. נוימן ראה את הציוץ של מאסק ובחר לענות לו באופן משעשע. גם אחרי כמה שנים, קיבלנו חיבור טרי של שני הסיפורים הללו.

סם אלטמן ו-OpenAI: הדירקטוריון שפיטר את המנכ״ל, ואז התפרק בעצמו

בנובמבר 2023 התרחשה אחת הדרמות החריגות בתולדות עמק הסיליקון. הדירקטוריון של OpenAI, אז עדיין חברה פרטית ״קטנה״ בשווי של כ-86 מיליארד דולר בלבד, הודיע במפתיע על הדחת המנכ״ל ואחד המייסדים - סם אלטמן. הסיבה הרשמית הייתה אובדן אמון, על רקע הטענה שאלטמן לא היה גלוי באופן עקבי בהתנהלותו מול הדירקטוריון. ההודעה הייתה קצרה, עמומה, והותירה את העובדים, המשקיעים ואפילו חלק מהשותפים העסקיים המרכזיים של החברה מופתעים.

אלא שהדירקטוריון כנראה לא העריך נכון את מה שיקרה בהמשך. בתוך ימים התפתח מרד בקרב העובדים. מאות מעובדי החברה איימו לעזוב אם אלטמן לא יוחזר לתפקידו, ובמיקרוסופט, שותפה עסקית ומשקיעה מרכזית בחברה, הביעו תמיכה במנכ״ל המודח ואף הציעו לו להוביל פעילות חדשה.

• המדינה רוצה לחסל את המזומן? מתחילים בשטר של 200
• הדוח שמסבך את מכירת השליטה של חלל תקשורת - והטריקים שאולי יובילו להחלפת המנכ"ל

המצב הפך כמעט לאבסורדי. הדירקטוריון, שתפקידו לפקח על הנהלת החברה, גילה שהחלטתו להדיח את המנכ״ל מאיימת לערער את החברה כולה. חמישה ימים בלבד לאחר ההדחה כבר הושג הסכם עקרוני על חזרתו של אלטמן לכיסא המנכ״ל. בהמשך הוא שב לתפקיד, והרכב הדירקטוריון השתנה באופן משמעותי כך ששלושה מתוך ארבעת הדירקטורים שהצביעו בעד הדחת אלטמן עזבו בעצמם את הדירקטוריון, ביניהם איליה סוצקבר שהיה אחד ממייסדי החברה והמדען הראשי שלה. במרץ 2024 פורסמו מסקנות בדיקה חיצונית שקבעה כי ההדחה נבעה ממשבר אמון בין אלטמן לדירקטוריון, אך התנהלותו לא חייבה את פיטוריו.

טראוויס קלאניק ו-Uber: כשהמייסד הופך לבעיה

במשך שנים היה נראה שטראוויס קלאניק, ממייסדי Uber, הוא האדם המתאים ביותר להוביל את החברה. תחת הנהגתו הפכה אובר מסטארטאפ צעיר לחברה בינלאומית ששינתה את ענף התחבורה. קלאניק נודע בסגנון ניהול אגרסיבי ובנכונות להתעמת עם רגולטורים ומתחרים.

בתחילת הדרך, הגישה הזו נתפסה כחלק מהסיבה להצלחתה של Uber. אבל בשנת 2017, לאחר שורה ארוכה של שערוריות, אותה גישה החלה להיראות פחות כמו יתרון תחרותי ויותר כמו סיכון עסקי. החברה התמודדה עם טענות קשות בנוגע לתרבות הארגונית שלה, עם משברים משפטיים ועם ביקורת ציבורית גוברת. אפילו סרטון שבו נראה קלאניק מתעמת עם נהג Uber הפך לסמל לסגנון הניהול שהחברה ניסתה להתנער ממנו.

בעקבות המשברים נשכר התובע הכללי האמריקאי לשעבר לבדיקת התרבות הארגונית בחברה. במקביל, החלו כמה מהמשקיעים הגדולים בחברה לאבד אמון במנכ״ל. לבסוף, ביוני 2017 התאגדו חמש מקרנות ההשקעה הבולטות בחברה, בהן Benchmark Capital, Menlo Ventures ו-Fidelity, שייצגו יחד כ-40% מזכויות ההצבעה, והעבירו לקלאניק מכתב שכותרתו Moving Uber Forward. מאחורי השם החיובי הסתתרה דרישה חד־משמעית מקלאניק להתפטר מתפקיד המנכ״ל. קלאניק, שכבר איבד את אמון המשקיעים, נענה לדרישה באותו ערב, אך נותר חבר בדירקטוריון עד שנת 2019.

ג׳ון שנאטר ו-Papa Johns: המייסד שפרצופו הופיע על קרטוני הפיצה, עד שיום אחד החברה החליטה למחוק כל קשר אליו

בשנות ה-80 ג׳ון שנאטר התחיל למכור פיצות בחלק האחורי של הבר של אביו באינדיאנה. משם צמחה רשת Papa Johns לאלפי סניפים ברחבי העולם, כששנאטר עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מהמותג. הוא כיכב בפרסומות, פניו הופיעו על אריזות הפיצה, והוא החזיק בכ-30% ממניות החברה. אלא שבשנת 2017 החל הסיפור להסתבך. שנאטר האשים בפומבי את הנהלת ליגת הפוטבול האמריקאית בפגיעה במכירות הרשת, בעקבות מחאות שחקנים בזמן ההמנון הלאומי של ארה״ב. ההתבטאויות עוררו סערה, ובדצמבר אותה שנה הודיעה החברה כי יפרוש מתפקיד המנכ״ל.

אבל זו הייתה רק ההתחלה. ביולי 2018 נחשף כי שנאטר השתמש בכינוי גזעני במהלך שיחה עם חברת יחסי ציבור, והוא נאלץ להתפטר גם מתפקיד יו״ר הדירקטוריון. החברה החלה להרחיק את דמותו מחומרי השיווק שלה, ובין המייסד לבין החברה שהקים התפתח מאבק משפטי. 

האירוניה הייתה שקשה היה לחשוב על אדם המזוהה יותר עם Papa Johns מאשר שנאטר, ובכל זאת, גם החזקה משמעותית במניות החברה לא הצליחה להבטיח את הישארותו בראשה. הצדדים הגיעו לפשרה משפטית בסופו של דבר ושנאטר עזב את החברה ומכר את כל מניותיו בה.

קרטון הפיצה הישן של רשת פאפא ג׳ונס (שמאל) אל מול הקרטון החדש (ימין)

סטיב איסטרברוק ו-McDonald’s: גם זינוק של 100% במחיר המניה לא עזר למנכ״ל שהפר את כללי האתיקה של החברה

בשנת 2019 הוכיח דירקטוריון מקדונלד'ס שגם מנכ"ל מצליח אינו חסין מפיטורים. סטיב איסטרברוק, שהוביל את החברה מאז 2015 והיה אחראי לשיפור משמעותי בביצועיה, פוטר לאחר שהתברר כי ניהל מערכת יחסים בהסכמה עם עובדת החברה, בניגוד למדיניות שאסרה על מנהלים לקיים קשרים רומנטיים עם עובדים הכפופים להם. 

הדירקטוריון קבע כי איסטרברוק הפגין שיקול דעת לקוי, והראה לו את הדלת. אלא שהסיפור לא הסתיים שם. בשנת 2020 גילתה החברה כי איסטרברוק הסתיר קשרים נוספים עם עובדות, ואף אישר לאחת מהן מענק מניות בשווי מאות אלפי דולרים. מקדונלד'ס הגישה נגדו תביעה, ובסוף 2021 הגיעו הצדדים להסדר שבמסגרתו נאלץ להשיב לחברה תגמולים בשווי של יותר מ-105 מיליון דולר. כך הסתיימה כהונתו של מי שנחשב לאחד המנהלים המצליחים בענף (מניית החברה זינקה בכ-100% בתקופת כהונתו). לא בגלל ביצועים עסקיים מאכזבים, אלא בגלל התנהלותו האישית והפרת כללי החברה.

אז מה יקרה לג׳נסן הואנג?

במקרה של אנבידיה, השאלה מורכבת. מצד אחד, ג׳נסן הוא לא רק המנכ״ל של החברה. הוא אחד המייסדים שלה והרוח החיה שמאחוריה. מצד שני, דווקא בשל מעמדה של אנבידיה בתעשיית הטכנולוגיה העולמית, החשדות הנוגעים לקשרים עם גורמים שעלולים לפעול מטעם המודיעין הסיני הם עניין שאי אפשר להתייחס אליו כאל שערורייה אישית בלבד. הטכנולוגיה של החברה נמצאת בלב התחרות האסטרטגית בין ארה״ב לסין, ולכל התפתחות הנוגעת לפיקוח על היצוא, לאבטחת מידע או לאמון הרשויות האמריקאיות עשויות להיות השלכות עסקיות.

ועד כמה ג׳נסן חשוב לאנבידיה? אם שואלים את דן אייבס, אחד האנליסטים המוכרים בוול סטריט, התשובה היא טריליוני דולרים, לא פחות. לפני פרסום הפרשייה השנייה, אייבס העריך כי האפשרות שהואנג יודח הינה בעל סבירות נמוכה של כ-15%, אבל במידה ויודח בסופו של דבר, אזי אנבידיה עלולה למחוק לא פחות מ-25-30% משווייה. לאחר הדיווחים על הפרשייה השנייה, אייבס כבר שינה את הטון, ונראה שגם הוא מבין שעולים הסיכויים שג׳נסן לא יישאר בחברה. גם בפלטפורמת Polymarket נרשם ב-24 השעות האחרונות זינוק משמעותי בהסתברות שג׳נסן יפוטר עד סוף השנה, ונכון לזמן כתיבת שורות אלו ההסתברות עומדת על 82%.

הדירקטוריון הותיק יצטרך לקבל החלטה

מעניין לבחון גם מי הם האנשים שיצטרכו להכריע בקרוב לגבי עתידו של ג׳נסן. דירקטוריון אנבידיה מונה כיום 11 חברים, מתוכם עשרה מוגדרים כדירקטורים עצמאיים, ולצידם ג׳נסן, שהוא מנכ״ל החברה. עם זאת, העצמאות הפורמלית של אותם עשרה חברי דירקטוריון איננה מספרת את הסיפור כולו. שניים מהדירקטורים, טנץ׳ קוקס (שותף לשעבר בקרן הון סיכון Sutter Hill Ventures) והארווי ג׳ונס (שותף בקרן הון סיכון Square Wave Ventures), מכהנים בדירקטוריון מאז הקמת החברה ב-1993, וברוק סיוול (שותף בקרן ההון סיכון NEA) הצטרף אליהם ב-1997. גם מארק סטיבנס (מייסד קרן ההשקעות S-Cubed Capital) כיהן בדירקטוריון כבר בשנותיה הראשונות של החברה, לפני שעזב וחזר. במילים אחרות, חלק מהאנשים שעשויים להידרש להכריע בגורלו של הואנג מלווים אותו כבר יותר משלושה עשורים. כמו כן, ג׳נסן עצמו מחזיק בכ-3.6% בלבד ממניות אנבידיה, כך שאין לו שליטה שמאפשרת לו למנוע את הדחתו, אם הדירקטוריון יחפוץ בכך.

הדירקטוריון כבר הודיע כי הוא ממשיך לתת אמון בהנהגתו של ג׳נסן לאחר פרסום הפרשייה הראשונה עם האישה החשודה לכאורה כמרגלת סינית. עם זאת, הדיווחים האחרונים, על קשר לכאורה עם עובדת של החברה, עשויים להציב בפני הדירקטורים דילמה קשה עוד יותר. האם האנשים שליוו את ג׳נסן בדרך להפיכת אנבידיה לאחת החברות הגדולות בעולם יהיו מסוגלים גם להראות לו את הדלת?

באירוע מהסוג הזה אי אפשר שלא להיזכר בדברי החוכמה של צ׳ארלי מאנגר המנוח, שותפו האגדי של וורן באפט, שנהג לומר שיש שלוש דרכים שבהן גם אדם חכם יכול להוביל את עצמו לפשיטת רגל - אלכוהול (Liquor), נשים (Ladies) ומינוף (Leverage). שלושת ה-L-ים המפורסמים של מאנגר. ג׳נסן אמנם לא הסתבך בחובות, אבל נראה שגם מי שבנה במו ידיו אימפריה בשווי טריליוני דולרים אינו חסין מפני הסכנות שמאנגר הזהיר מפניהן.