קיבלה זכות להתגורר בחינם בדירה - וטענה שהיא שייכת לה

"כל שביקשו בני הזוג (בנדיבות לב רבה ובלתי שגרתית) היה לאפשר לתובעת ולילדיה מקום מגורים ראוי ללא עלות, אך ללא כל כוונה להעניק לה את זכויות הקניין בדירה". כך קובע שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסי טורס, בדחותו את תביעתה של אננה קסה לקבוע שהיא זכאית לקבל דירה בחדרה שבבעלות אן סילברמן.

קסה עלתה מאתיופיה בשנת 1991, בהיותה בת 20. לדבריה, בני הזוג סילברמן הכירו אותה במרכז הקליטה בו התגוררה, ונוצרו ביניהם יחסים חמים עד כדי כך שהשניים (חשוכי ילדים) התייחסו אליה כאל בתה ונטלו חלק משמעותי בחיי משפחתה. לדבריה, סילברמן הבטיחו לרכוש עבורה דירה בנתניה, כדי שתוכל להתגורר לידם, והבטיחו לה שהדירה תהיה "שלה ושל ילדיה שיוכלו לגור בה כל ימי חייהם ואף הדירה תישאר לנכדיה של התובעת בירושה". 

לדברי קסה, לאחר שהתגרשה ביקשה מסילברמן את מסמכי הדירה, אך זו סירבה "בטענות שונות ובתירוצים חסרי בסיס". עוד טענה, כי היחסים בין הצדדים השתנו לרעה כאשר בנותיה שירתו בצה"ל, עד כדי שסילברמן פנתה לשכנים במטרה למרר את חייה ולגרום לה לעזוב. לדבריה, למרות שההתחייבות למסור את הדירה לא ניתנה בכתב, יש להכיר בזכותה שכן היא הסתמכה על כך ושינתה את מצבה לרעה, בכך שלא חסכה די על מנת להבטיח את עתיד ילדיה.

סילברמן טענה, היא ובעלה ניהלו עמותה שסייעה לעולי אתיופיה בנתניה ושם הכירו את קסה. בשנת 2012 רכשו בני הזוג את הדירה שבמחלוקת, אשר נרשמה על שמה, והם אפשרו לקסה להתגורר בה ללא תשלום עד שילדיה יגדלו. בשנת 2013 נחתם הסכם שכירות ברוח זו, דהיינו ללא תמורה. בני הזוג גם רכשו ריהוט ומוצרי חשמל עבור קסה וילדיה.

לדברי סילברמן, בשנת 2020 ביקשה קסה שהדירה תועבר לבעלותה במתנה. כאשר סירבו לכך בני הזוג, שינתה קסה את יחסה, החלה לגדפם, לצעוק עליהם ואף מנעה מהם קשר עם ילדיה אליהם היו קשורים מאוד שנים רבות. התנהגות זו הקצינה עד כדי פגיעה בזדון בדירה ובמתקניה. לטענתה, עקב כך נאלצה להגיש תביעה לפינוי קסה מן הדירה, אשר התקבלה, ובהמשך אף נאלצה לפנותה באמצעות ההוצאה לפועל. לדבריה, היא מצאה את הדירה "ריקה לחלוטין והרוסה כליל עם נזקים עצומים של מאות אלפי שקלים".

טענה ללא כל אמונה בנכונותה

בדחותו את התביעה אומר טורס: "לא שוכנעתי ברמה הנדרשת (ואף לא קרוב לכך) כי הנתבעת ביקשה להעניק לתובעת את הדירה במתנה או בתמורה לסיוע כלשהו שנתנה לעמותה, וזאת במובחן ממתן זכות מגורים ללא תמורה לתקופה בלתי קצובה.

"בהעדר ראיה בכתב התומכת בגרסת התובעת, עדות של גורם אובייקטיבי כלשהו, או כל ראיה ברורה אחרת, מסקנתי מבוססת מטבע הדברים על האופן בו התרשמתי מעדויות הצדדים ומשורת ראיות נסיבתיות, המחזקות דווקא את המסקנה לפיה כל שביקשו בני הזוג (בנדיבות לב רבה ובלתי שגרתית) היה לאפשר לתובעת ולילדיה מקום מגורים ראוי ללא עלות, אך ללא כל כוונה להעניק לה את זכויות הקניין בדירה".

עוד מתייחס טורס לטענתה של קסה - שעלתה בעיקר רק בסיכומים - ולפיה הדירה הובטחה לה בתמורה לסיועה בפעילות העמותה. "לא הוכחה עסקת מכר או חליפין ואף לא בקירוב. התובעת לא עשתה כל מאמץ להוכיח טענה זו ודומה שזו נטענה מהשפה אל החוץ ללא כל אמונה בנכונותה. לו אכן היה מדובר בטענה בעלת שמץ של אמת, חזקה על התובעת שהייתה מפרטת את פעילותה עבור העמותה, אך הדברים נותרו ברמת הטענה בלבד ללא כל פירוט עובדתי וממילא שללא הוכחה".

לא הוצגה כל ראיה

טורס גם דוחה את האפשרות שהדירה ניתנה במתנה: "עדותה של התובעת לא הותירה בי רושם כה עז עד כי ניתן יהיה לקבוע על בסיסה בלבד, שהנתבעת ביקשה להעניק לה במתנה דירה יקרת ערך. השתמשתי בביטוי 'רושם כה עז' על מנת להבהיר, שלדידי לצורך שכנוע שניתנה לתובעת מתנה כה יקרה כדירת מגורים, מקום בו לא קיים כל מסמך בכתב המעיד על כך, היה עליה להציג עדות אמינה ביותר או ראיות ברורות אחרות המאפשרות שכנוע ממשי.

• זה היה ביתי: מי נשאר בדירה כשמתגרשים ומה קורה עם המשכנתה?
• שני אזורי מגורים שכדאי להכיר אם מתכננים לרכוש דירה בשנים הקרובות

"התובעת לא הציגה כל ראיה המלמדת על עסקת מתנה זולת עדותה, וזו הייתה רחוקה מלשכנע שכך אכן היו פני הדברים, תוך שאני מביא בחשבון בעניין זה גם את הרושם החיובי שהותירו בי בני הזוג. בעניין אחרון זה אציין, כי התרשמתי מבני זוג שפעלו מתוך נדיבות לב רבה ואשר נהגו בתובעת ובילדיה כבבני משפחתם הקרובים ותמכו בהם רבות כלכלית ורגשית. כן התרשמתי מעדותם הכנה בפני. השניים העידו בגילוי לב, לא ניסו להתחמק מתשובות והרושם הכללי היה של אמירת אמת". 

טורס הסתפק בחיובה של קסה בהוצאות בסך 7,500 שקל, בציינו שההליך היה קצר ושהביא בחשבון "את יחסי הצדדים הטובים בעבר ואת צערם (של שני הצדדים) כפי שראיתי במהלך הדיונים". את קסה ייצגה עו"ד טל אור-מארדכייב, ואת סילברמן - עו"ד נועם שמש.