160 מיליארד יואן: עשירי סין משלמים מס על הנאמנויות בחו"ל

הנאמנות בחו"ל, הכלי שבו השתמשו במשך שני עשורים מייסדי חברות הטכנולוגיה והנדל"ן בסין כדי להרחיק את ההון שלהם מהמס, הפסיקה לעבוד. בעלי הון סינים הצהירו על יותר מ-160 מיליארד יואן, כ-24 מיליארד דולר, במסים שלא שולמו על נאמנויות אופשור, בתום חלון של 90 יום שבו בייג'ינג אפשרה להסדיר את החוב בלי תוספת פיגורים.

משרד האוצר ורשות המסים בסין פרסמו את הכללים בסוף יולי, והם מטילים מס הכנסה של 20% בכל שלב בחיי הנאמנות. העברת מניות או נכס לנאמנות נחשבת למכירה, והמס חל על עליית הערך מאז הרכישה. הרווחים שהנאמנות צוברת חייבים במס מדי שנה, גם כשהכסף נשאר בפנים ואינו מחולק לנהנים, ופירוק הנאמנות מחייב חישוב נוסף. מייסד שהשקיע 50 מיליון יואן בחברה לפני ההנפקה והעביר את המניות לנאמנות כשהן שוות 800 מיליון, יידרש לשלם 150 מיליון יואן על הפער.

החלון נסגר בסוף אוקטובר. מי שהסדיר עד אז נפטר מתוספות הפיגורים, ומי שלא - חשוף מעכשיו גם לקנסות. ההסדר מתמקד בנאמנויות שהוקמו בין 2023 ל-2025, אבל רשות המסים הבהירה שכשהחוב עולה על 100 אלף יואן, כ-15 אלף דולר, אפשר לחזור גם לשנים מוקדמות יותר. אצל מי שמחזיק נאמנות של מאות מיליונים, הרף הזה פותח את כל ההיסטוריה. נאמנויות שמחזיקות אופציות לעובדים קיבלו פטור.

חלק מהכסף לתשלום הגיע ממכירת מניות ונכסים, ובשווקים חוששים מגל מכירות נוסף. הפגיעה מרוכזת אצל מייסדים של חברות סיניות שנסחרות בהונג קונג ובניו יורק, שרבים מהם החזיקו את המניות דרך מבנים כאלה. ההון הסיני שמוחזק מחוץ למדינה מוערך בכ-1.7 טריליון דולר, והוא מזין בין היתר את שוק היוקרה, הנדל"ן והמניות בהונג קונג. חוב מס של בעל הון בודד נע, לפי הערכות של יועצים בתחום, בין כמה מיליוני יואן לכמה מיליארדים.

החוק הסיני מחייב את התושבים במס על הכנסות מכל העולם כבר שנים, אבל האכיפה הייתה רופפת. מה שהשתנה הוא המידע. דרך מנגנון CRS, שבו מדינות מעבירות זו לזו נתונים על חשבונות בנק של תושבים זרים, משרדי המס המקומיים מקבלים פירוט של הנכסים בחו"ל, וכבר ב-2024 נשלחו מכתבי דרישה ראשונים לבעלי נאמנויות. בבייג'ינג ובחאנגג'ואו החלו לגבות מס גם על תשואות מפוליסות ביטוח שנרכשו מחוץ לסין. ישראל, לשם השוואה, עברה למיסוי של תושביה על הכנסות מכל העולם ב-2003, ובשנים האחרונות גם כאן מתמקדים בגבייה מהון שלא דווח. להרחבה: רשות המסים על ההון השחור: 7-8 מיליארד שקל בשנה, בלי הורדת מסים.

המניע של בייג'ינג פיסקלי. הכלכלה מתמודדת עם ביקוש מקומי חלש, והממשלות המקומיות, שנשענו במשך שנים על מכירת קרקעות, מחפשות מקורות הכנסה חדשים. בעלי ההון בחו"ל הם יעד נוח: הנכסים מתועדים בתשקיפים ובדיווחים, והחוב נצבר במשך שנים. הכיוון מזכיר את ארה"ב, שממסה את אזרחיה על הכנסות מכל העולם גם כשהם גרים מחוץ לה.

בבנקים שמלווים עשירים סינים מעריכים שהשלב הבא עשוי לכלול רווחים של יצואנים שנשארים בחשבונות בחו"ל, השקעות פיננסיות ושכר שמשולם מחוץ למדינה. בטווח הארוך עולה גם האפשרות של מס ירושה, שאינו קיים כיום בסין.