פרצו קיר עם דחפור ושדדו תכשיטים ב-2 מיליון: העליון החמיר את העונש

דחפור שהרס חלק מהקיר החיצוני של חנות תכשיטים בכפר מנדא פתח את הדרך לאחד ממעשי השוד הנועזים שהגיעו לאחרונה לבתי המשפט. שניים מהשודדים נכנסו דרך הפרצה, זרעו הרס בחנות ומילאו שקים שהכינו מראש בתכשיטים בשווי של קרוב ל-2 מיליון שקל.

בית המשפט העליון קיבל ביום ראשון את ערעור המדינה והחמיר את העונש של שניים מהמעורבים, מוראד גריפאת ולואי זנגרייה. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על כל אחד מהם 4 שנות מאסר בפועל, והעליון העמיד את העונש על 5 שנים. בנוסף חויב כל אחד מהשניים לשלם 30 אלף שקל פיצוי לבעל החנות, אחרי שבערכאה הראשונה לא נפסק לו פיצוי בכלל.

ארבעה רכבים, לוחית מזויפת ושלושה רובי M-16

לפי פסק הדין, השוד תוכנן בקפידה. החבורה השתמשה בארבעה טלפונים ניידים מבצעיים, בכפפות וברעלות, ובלא פחות מארבעה כלי רכב, שאחד מהם נשא לוחית רישוי מזויפת. חלק מהמשתתפים, לא השניים שעמדו לדין בערעור הזה, הצטיידו בשלושה רובי סער מסוג M-16 ובאקדח.

גריפאת וזנגרייה הודו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה על העונש, והורשעו בשוד בנסיבות מחמירות, בחבורה. העונש המרבי על העבירה הזאת הוא 20 שנות מאסר. המדינה ביקשה מתחם ענישה של 6 עד 9 שנים ועונש מחמיר בתוכו. בית המשפט המחוזי, בראשות הנשיא א' לוי, קבע מתחם של 45 עד 75 חודשים וגזר 48 חודשים. ההגנה ביקשה מהמחוזי להקל בעונש ככל האפשר, והמדינה, שיוצגה בערעור על ידי עו"ד נגה בן-סידי, טענה בעליון שהעונש שנגזר נמוך מדי ושהמחוזי טעה כשלא פסק פיצוי לבעל החנות.

מתחם ענישה מ-2014 מול רחובות של 2026

השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין בהסכמת השופטות דפנה ברק-ארז ויעל וילנר, קבע כי "יש מידה רבה של צדק בטענת המדינה" וכי העונש סוטה לקולא מרמת הענישה המקובלת. לדבריו, המתחם שנקבע במחוזי "אינו הולם את חומרת מעשיהם של המשיבים", בהתחשב בתעוזת השודדים ובתכנון המוקדם.

שטיין הסביר שהמחוזי נשען על פסק דין של העליון מ-2014, שבו נקבע לעבירה זהה מתחם של 3 עד 6 שנות מאסר. "מתחם זה, טוב ככל שהיה בימים ההם, אינו הולם את הנסיבות דהאידנא", כתב. "הצורך החברתי להחזיר ביטחון לרחובות המדינה, ובפרט לרחובות המדממים של החברה הערבית, דוחק בנו להחמיר בעונשיהם של עבריינים אשר מבצעים עבירות אלימות חמורות". ענישה כזו, לדבריו, נועדה להרחיק את העבריינים מהסביבה שלהם ולמנוע מהם לחזור ולפגוע בקורבנות ובציבור. הנתונים על המחיר הכלכלי של הפשיעה בחברה הערבית מראים עד כמה הבעיה רחבה.

למה העונש עלה בשנה אחת?

למרות הביקורת, השופטים בחרו בהחמרה מתונה. שטיין ציין שהטיעון החלקי בתיק והפסיקה הקיימת, שמציגה "מנעד רחב של עונשים", אינם מאפשרים לקבוע את המתחם הראוי בפסק הדין הזה. הוא הוסיף שלוש סיבות להימנע מהחמרה גדולה יותר: ההלכה שלפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא הדין כשהיא מקבלת ערעור של המדינה על קולת העונש, ההודאה של השניים, ש"ייתרה את הליך ההוכחות וחסכה זמן שיפוטי יקר", ותחזית שיקום חיובית שהוצגה בדיון. בשנים האחרונות העליון החמיר גם בתיקי פרוטקשן, באותה מגמה.

התכשיטים הוחזרו, ובכל זאת 60 אלף שקל פיצוי

בדיון בערעור עדכנו את השופטים שהתכשיטים השדודים הוחזרו לבעל החנות. שטיין קבע שעדיין טעה בית המשפט המחוזי כשלא פסק פיצוי. "הנזק החמור שנגרם לחנות והפגיעה הנפשית בנפגע העבירה", כתב, ראויים לפיצוי שנקבע לפי אומדן. הוא העמיד את הפיצוי על 60 אלף שקל, 30 אלף מכל אחד מהשניים. סעיף 77 לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לחייב נאשם שהורשע לפצות את נפגע העבירה כבר במסגרת ההליך הפלילי, בלי שהנפגע יצטרך להגיש תביעה אזרחית נפרדת ולהוכיח בה כל שקל של נזק.