ריבית של 1.25% ביפן: שלושת הבנקים הגדולים מגיעים למבחן הפיקדונות
מיצובישי UFJ, סומיטומו מיצוי ומיזוהו יפרסמו ביום שישי את דוחות המחצית. ההשוואה תתמקד לא רק בגידול בהכנסות הריבית, אלא גם בעלות הפיקדונות, בהפסדי האשראי וביכולת להחזיר הון לבעלי המניות
הריבית הגבוהה יותר ביפן מספקת לבנקים הזדמנות להרוויח יותר מהאשראי, אבל אינה מעניקה להם את כל התוספת בחינם. ביום שישי יפרסמו מיצובישי UFJ, סומיטומו מיצוי ומיזוהו את תוצאות המחצית שהסתיימה בספטמבר. פרסום באותו יום יאפשר להשוות מי מתרגמת טוב יותר את סביבת הריבית להכנסה שנשארת לאחר עלויות המימון והסיכון.
בנק יפן קבע בהחלטתו מ-30 באוקטובר שהריבית על עסקאות לילה לא מובטחות תישאר סביב 1.25%. אחד מחברי הוועדה ביקש להעמידה על 1.5%, אך הצעתו נדחתה. ההחלטה התקבלה לאחר סוף תקופת הדיווח הקרובה, ולכן היא משמשת רקע לתחזיות קדימה, ולא אירוע שיש לייחס אליו בדיעבד את רווחי המחצית.
ההפרש בין ריבית האשראי לריבית הפיקדונות
נקודת ההשוואה הראשונה תהיה הכנסות הריבית נטו, כלומר ההכנסות מהלוואות ומנכסים נושאי ריבית לאחר הוצאות המימון. ריבית גבוהה יותר יכולה לשפר את ההכנסה כאשר הלוואות מתעדכנות במהירות, אבל גם לקוחות הפיקדונות עשויים לדרוש תמורה גבוהה יותר. לכן עלייה בהכנסות הריבית ברוטו אינה מוכיחה לבדה שהמרווח של הבנק השתפר.
אצל כל אחת משלוש הקבוצות יהיה חשוב לבדוק כמה מהר התייקרו הפיקדונות, אם השתנה התמהיל שלהם, ומה קרה להיקף האשראי. בנק יכול להציג תשואה גבוהה יותר על הלוואות ובמקביל להפסיד חלק מהיתרון אם הוא נדרש לשלם יותר כדי לשמור על מקורות המימון. ההשוואה הנכונה אינה רק מי רשמה הכנסה גדולה יותר, אלא אצל מי נותר שיפור אחרי העלות הזאת.
כדי להשוות בין מיצובישי UFJ, סומיטומו מיצוי ומיזוהו צריך גם להפריד, ככל שהדיווח מאפשר, בין הפעילות המקומית לפעילות בחו"ל. לא כל שינוי בהכנסות הריבית של קבוצה יפנית נובע מהריבית ביפן: מטבעות, ריביות במדינות אחרות ושינויים בהיקף הפעילות יכולים להשפיע על אותו סעיף. גם רווחים ממכירת ניירות ערך אינם תחליף להכנסה שוטפת שניתן לחזור עליה.
הרווח לבעלי המניות תלוי גם במחיר הסיכון
הצד השני של ריבית גבוהה יותר הוא יכולת ההחזר של הלווים. בדוחות הקרובים יהיה חשוב לבדוק את ההפרשות להפסדי אשראי, חובות בעייתיים והסברי ההנהלות לשינויים. גידול ברווח לפני הפרשות יכול להיראות מרשים, אבל חלק ממנו עלול להיבלע אם הפסדי האשראי גדלים. מנגד, הפרשה חד-פעמית גדולה אינה בהכרח מצביעה על הידרדרות רוחבית, ולכן נדרשת בחינה של הרכב החשיפות.
גם תיקי איגרות החוב דורשים תשומת לב. עליית תשואות יכולה להכביד על שווי אג"ח קיימות, ובאותה עת לשפר את התשואה שניתן לקבל על השקעות חדשות. ההשפעה על הרווח החשבונאי ועל ההון תלויה בין היתר באופן הסיווג וההחזקה של הנכסים. לכן לא נכון להסתפק בסיפור שלפיו כל עליית ריבית טובה לבנקים באותה מידה.
חלוקת ההון תהיה שכבת ההשוואה הבאה: דיבידנד, רכישות עצמיות, יחסי הון והתחזית לשנה המסתיימת במרץ 2027. העלאת חלוקה, אם תוכרז, תצטרך להיבחן מול הרווח השוטף והמשאבים שנדרשים לתמיכה באשראי. היעדר הגדלה אינו מעיד לבדו על חולשה, כשם שהגדלה אינה מוכיחה שהרווח התפעולי השתפר; חשוב להבין מה מממן אותה.
המבחן ביום שישי יהיה אפוא מי מציגה את השילוב העדיף, לא רק את הרווח הגדול ביותר: שיפור בהכנסות הריבית נטו, שליטה בעלות הפיקדונות, הפסדי אשראי סבירים והון שמאפשר גם צמיחה וגם חלוקה. דוחות המחצית עשויים להראות שהריבית מספקת רוח גבית לענף, אבל ההבדלים בין שלוש הקבוצות יקבעו כמה ממנה מגיע לבעלי המניות. להרחבה: כיצד ציפיות הריבית ביפן משפיעות על הין ועל השווקים.
