"תמיד אנחנו במצב קשה, מה חדש"
הבלגן באולמות המעצרים אינו פוסח על השופט המחוזי מאור אבן-חן, המקדם את התיקים ביעילות ותוך בקיאות בפרטים - ככל שמאפשרים לו הסניגורים המגיעים באיחור ומבקשים דחיות
השופט מאור אבן-חן, בית המשפט המחוזי מרכז
המועד: יום רביעי, 7.10.2026, שעה 09:30
הנושא: מעצרים
תקלות מחשב מעכבות את השופט מאור אבן-חן, הנכנס לאולם רק בשעה 09:55. סניגור מדבר על תיק מאתמול ומבקש להקדים את הדיון הבא. אבן-חן מגיב: "תגיש בקשה, אני אבדוק מה קורה ב-14 [בחודש]". הקלדנית נכנסת: "שכחתי את המשקפיים". אבן-חן: "חשוב, חשוב. רצו להחליף אותך פה", הוא מצביע על הסניגורים.
"עם מי אנחנו מתחילים?" הסניגור באולם, הנאשם אמור לעלות בהיוועדות חזותית. "אתה רוצה לחכות לו או להתחיל? גם אני חיכיתי הבוקר שיעלו [נאשמים] ולא היה אף אחד. בוא נעשה את המשוחרר". הבקשה היא לשינוי תנאי מעצר הבית. אבן-חן: "קראתי, קראתי [את התסקיר]. זה כבר מעבר למה שהתסקיר המליץ", מגיב אבן-חן על אחת מבקשותיו של הסניגור. "התסקיר המליץ להרחיב את השעות [להתאווררות]".
אבן-חן פונה לסניגור הקודם: "אתה אחריו. דיברת איתו [הנאשם]? מסיימים פה, נעבור אליך. תגיד לו [לנאשם] שיתקשר אליך. כן, כן, הוא שומע". הסניגור משוחח בערבית עם הנאשם ואבן-חן עצר את הדיון כדי לאפשר זאת. "טוב, תן לו לדבר איתו, בוא נסיים".
"נעבור לשעון חורף ונעדכן"
אבן-חן מכתיב ברהיטות החלטה ומתעלם מכך שאיש נחשון וסניגור מדברים ממש ליד הקלדנית. הסניגור מבקש עוד חצי שעה לפני ואחרי ההתאווררות, כדי שמרשו יוכל להגיע לעבודה ולחזור ממנה. "אין שום בעיה", משיב אבן-חן. "מתיר למשיב לצאת להתאווררות - באלו שעות? בסופי שבוע. היום מתי הוא יוצא? אי-אפשר לעצור מעצר אדם, תבחרו את השעות".
הנאשם מבקש את השעות 20-16 בימי שישי כדי ללכת לבית הכנסת. בצורה אינסטינקטיבית הנדתי בראשי לשלילה: תפילת ליל שבת אינה נמשכת ארבע שעות, אפילו לא שעתיים. אבן-חן (המכיר אותי משנותיו בפרקליטות) כנראה ראה את התנועה ועשה סימן של "לא נורא", אך שם לב גם הוא לשעות היתר: "תגישו בקשה. נעבור לשעון חורף ונעדכן" - ומאשר את השעות 20-17.
הערה כללית: כדאי ששופטי המעצרים ישימו לב לשעות השבת ויהיו ערים לאורך המשתנה של התפילות. במקרה הזה, מדובר בנאשם בעבירות מין ממנו נובעת מסוכנות - כך שיש צורך בזהירות כפולה בעת אישור ליציאתו מהבית, במיוחד למקום בו יש נשים ואף ילדות.
אבן-חן פונה לסניגור שהמתין לנאשם ב-VC: "הסברת לו?" לקלדנית: "תגבירי, שגם הוא ישמע אותו". השניים מדברים בערבית. "תפתחי את התיק שלו, בבקשה. אני שומע". הסניגור מסכים למעצר עד תום ההליכים ואבן-חן מכתיב החלטה בהתאם. "יפה. מי עכשיו? משהו להוסיף? אין בעיה".
הסניגור שביקש דחייה מעדכן שהכין בקשה בכתב-יד, אבל אבן-חן שולח אותו להגיש אותה במזכירות (מוזר; הסניגור לא יודע כיצד מגישים בקשות?). "אני אתן החלטה על הבקשה. יש כמעט 20 דיונים ב-14 [באוקטובר], אבל אין בעיה. בבקשה, מי עכשיו?" התובעת: "אין לנו אף אחד, נותרנו לבדנו". אבן-חן: "אין סניגורים?" והנה בדיוק נכנס אחד. הדיון קבוע ל-10:30, אך "אם אתה פה ואתה רוצה להתחיל, אבל איפה שלושת האחרים? מה קרה אתמול בערר?" לקלדנית: "תקראי לי כשאפשר יהיה להתחיל".
אבן-חן יוצא מהאולם הנותר בשליטת הקלדנית. היא מאפשרת לקרוביו של הנאשם שב-VC לשוחח איתו בערבית, מה שאינו מתאפשר כאשר העצור באולם ובוודאי לא בנוכחות השופט; לכו תדעו מה הם אמרו.
אבן-חן חוזר ב-10:30, השעה שכאמור נקבעה לדיון. "מי יש לנו כאן?" הסניגור מדבר עם הנאשם ב-VC ומעדכן אותו. אבן-חן מכתיב בשמו שהוא עיין בכתב האישום ומבקש דחייה. הסניגור עצמו מבקש שבועיים לקבלת חומרי החקירה, כמו גם עשר שיחות טלפון והכנסת ציוד נוסף; "אין בעיה", משיב אבן-חן. "מתי אתה יכול? 28 באוקטובר?" הסניגור מבקש לפני 20 בחודש. "זה יהיה שופט מחליף, אבל לא משנה".
עוברים להקראת כתב האישום. "הסברת לו את כתב האישום? המחשבים פה יותר איטיים מהקצב שלנו, אנחנו תלויים בהם. כתב האישום הוקרא, דיון מקדמי נקבע - למתי אתה רוצה דיון מקדמי? נובמבר? 18?" - כן. "אוקיי, נעבור ל[נאשם] השני? דבר איתו, תסביר לו". אחרי מו"מ הדיון הבא נקבע ל-4 בנובמבר. "רצית להוסיף משהו?" - להכניס עוד ציוד. "אין בעיה, אני אתייחס לזה בהחלטה", והוא אכן מכתיב: "אני מורה לשב"ס לאפשר הכנסת ציוד אישי נוסף למשיב בהתאם לנהלים".
"השגתם הישגים יפים בהסדר הטיעון"
אבן-חן לקלדנית: "עכשיו תעברי לת"פ [התיק הפלילי, העיקרי]. הוא מכיר והוסבר [כתב האישום]?" - כן. "דיון מקדמי למתי?" - 18 בנובמבר. "VC גם?" - כן. הסניגור: המשפחה רוצה לראות אותו והוא ירד מהמסמך. אבן-חן: "אין בעיה. בואו, תראו אותו שתי דקות" - אם כי בפועל הוא מאפשר רק כמה שניות. "אוקיי, תודה, סיימנו. [בית המעצר] ניצן, סיימנו".
הלאה. "אוקיי, מי עכשיו? תפתחי את הפרוטוקול של השלושה". הסניגור טוען שלא הוגשה בקשת הארכה כדין, שכן מדובר בקטינים המואשמים בעבירות טרור. השאלה היא של פרשנות החוק ואבן-חן מקשיב בתשומת לב ומאפשר טיעונים מפורטים. הוא פונה לתובעת: "הוא טוען, ויש בזה צדק, שהבקשה מתחילה עם עבירות שכרגע לא קיימות. מה שקיים זה מה שנשאר בכתב האישום המתוקן". ולסניגור: "השגתם הישגים יפים בהסדר הטיעון. השאר את זה לטיעונים לעונש. בוא נהיה פרקטיים".
לתובעת על אחד הנאשמים: "מתסקירים קודמים יש אינדיקציות להתקדמות". היא מדברת על המצב הבטחוני והוא מגיב: "תמיד אנחנו במצב קשה, מה חדש". הסניגור מתפרץ, אך אבן-חן אינו מגיב ומכתיב החלטה. הוא מסביר אותה לסניגור: "היום הוא יוצא לעבודה וחוזר. עכשיו יוכל לצאת בלי קשר לעבודה, אבל בליווי. יש לכם עוד חודש, פחות, עד גזר הדין". הסניגור מנסה להתמקח, אבל אבן-חן דוחה אותו: "קראתי את התסקיר".
- שיא של 982,000 תיקים חדשים בבתי המשפט ב-2025 - עלייה של 7.8%
- אחרי 20 שנות פרמיה: ביטוח ישיר הפסידה בטענת כפל ביטוח
השורה התחתונה: למרבה הצער, בלגן באולמות מעצרים הוא כמעט הכלל. כאשר סניגורים מאחרים ונאשמים לא עולים בזמן ב-VC, השופטים חסרי אונים. אבן-חן בקיא בפרטים ומקדם את התיקים ביעילות ככל שמתאפשר לו. מן הראוי שיהיה יותר תקיף עם הסניגורים המאחרים.
יעילות: 8.
מזג שיפוטי: 8.
